בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לצאת איתי לטיול משפחתי זה סיוט

הילדה שלי הסבירה לי בדיוק למה היא לא רוצה לצאת איתי לטיול משפחתי במפלי הניאגרה. האמת, היא די צודקת

99תגובות

מחר תהיה הפעם הראשונה שאני עושה טיול דרכים בארצות הברית. תחנה ראשונה — מפלי הניאגרה. תמיד ביטאתי את זה אחרת, ניאגארה, ובכלל, יש לזה קשר למכל ההדחה של האסלה? האם זה האפקט של מפל מים, האם אנחנו נוסעים עשר שעות בשביל אסלה?

"אני לא רוצה ללכת", אמרה הילדה שלי, והעציבה אותי עד מאוד כשגיליתי שכבר דיברה עם אחת החברות שלה ושאלה אם היא יכולה להישאר אצלה שבועיים עד שנחזור מהטיול.

"אבל משפחה", אמרתי עם דמעות בעיניים, "טיול משפחתי, בשביל מי אני עושה את זה?"

"אבא", אמרה הילדה, "אתה רוצה שאכתוב לך תסריט כיצד בדיוק ייראה המסע שלך? אחרי שעתיים אתה כבר תתחיל לקלל את הרגע שבו חשבת שלנסוע יותר משלוש שעות ביום זה רעיון טוב. האחים שלי יריבו במושב האחורי מתוך שעמום, אתה תתחיל לאיים כמנהגך שאם לא יישבו בשקט אתה תוריד אותם על אם הדרך, שיסתדרו לבד. אבל הם כבר יודעים שהאיומים שלך לא שווים דבר. בשלב מסוים תתחיל להאשים את אמא שלא בדקה במפות ובטריפ אדווייזר איפה כדאי לאכול, וכשהיא תבדוק אתה תתעצבן שהיא בחרה במסעדה יקרה. וכשסוף־סוף נגיע לבית המלון אתה תהיה מותש לגמרי, תתעצבן על זה שהחניה עולה כסף, ועל זה שהם לוקחים עמלות שלא צוינו באקספדיה. בפעם המיליון תתעצבן ותצעק, 'מה זה לעזאזל מס תפוסה?' ותחלוק מיטה עם אחד האחים ובבוקר תגיד שהוא בעט בך כל הלילה, שלא ישנת דקה ושעכשיו אתה בכלל לא מסוגל לנהוג עוד שש שעות ליעד הבא, וזה עוד בכלל לפני שהלכנו למפלים. שם תתעצבן על התור, על החום, על מחירי הכרטיסים, ותצעק שלא נתקרב למעקה ולא למים, ועל כל אטרקציה תגיד שהיא מסוכנת, ושזה ממש הפקרות, ותראה לנו את כל התאונות באתרי תיירות, פארקי מים וגני שעשועים שצפית בהן ביוטיוב.

איור: עמוס בידרמן

"אתה תרצה לשתות בשביל להירגע, אבל אתה לא יכול כי אתה מפחד שלמחרת יכאב לך הראש ולא תתרכז בנהיגה, ואמא תגיד, 'שתה, אני מעדיפה אותך שתוי', ותציע שהיא תנהג ואתה תגיד שבחיים לא, והיא תתעצבן שאתה לא סומך עליה, ואתה תגיד שאתה סומך עליה אבל אתה חושש שהיא אופטימית מדי, רגועה מדי, לא מספיק פרנואידית בשביל שתסמוך עליה. באתר מזג האוויר יגידו שיש 10% סיכוי לגשם ביעד הבא שלנו, ואתה תילחץ ותחטוף התקף חרדה וכפות הידיים יתחילו להזיע ותנשום עמוק, כי אתה כבר יכול לשלוט בחרדות שלך, ותהיה משוכנע שמשהו לא כשורה בבלמים של הרכב, שהצמיגים שחוקים מדי, שההגה רועד בפניות ושהמגבים שרוטים ומשאירים שובלים של גשם על השמשות, למרות שבכלל לא ירד גשם. ואם תהיה רגוע אתה תחפש תחנת רדיו, ותקלל את הרפובליקאים ואת הדמוקרטים, ואת הליברלים ואת הלאומנים ואת הדתיים, ובסוף תגיד שנמאס לך מחדשות ותעבור למוזיקה ותתחרט שלא הבאת את המוזיקה שלך, כי זה עולה כסף לעשות סטרימינג, ותקלל את הקאנטרי ואת הפופ ואת השירים הרומנטיים, וכשיהיה שיר שאתה סוף־סוף אוהב אתה תחליש או תעביר תחנה כי זה דיכאוני מדי בשבילנו או שהשפה גסה מדי, כאילו שאנחנו עדיין ילדים קטנים ולא יושבים כל היום מול מחשבים, ועם כל הכבוד שאתה סומך על 'שליטת הורים' אנחנו יודעים כיצד לעקוף את זה.

"ואחרי שעתיים של נסיעה אתה תיזכר בטיול הקבוע בפסח לאילת, ואתה תשכח עד כמה שנאת את אילת ותוצף נוסטלגיה שאין לה שום קשר למציאות, ותתחיל לדבר על הארטיק בעין גדי ועל ארומה של חצבה או איפה שזה לא יהיה, ועל פונדק 101, ועל זה שכושי זו מילה מגעילה שישראלים עדיין משתמשים בה ושהיא מקבילה לנ' וורד, ואחי הקטן ישאל מה זה נ' וורד ואתה תחזור על הבדיחה שלך שזה נינטנדו. ומשום מה תזיל דמעה כשתתחיל להיזכר איך בערבה קלטנו את הרדיו הירדני והיית מתעצבן על המלך עבדאללה, ועל זה שיש לו מבטא אנגלי, ושאתה לא מבין איך זה לעזאזל שהירדנים מוכנים לקבל בית מלוכה שמשתף פעולה עם ממשלות ישראל באופן גלוי, ותיזכר איך היית טוען שהרדיו שוביניסטי, ואמא היתה אומרת שגם אתה כזה, והיית מתרעם ולא מוצא תשובה נכונה, כי מה לעשות, אבא, אתה שוביניסט. אבל אתה משתפר באמריקה, אני מודה, כל החברים שלך מג'נדר סטדיז וקוויר תיאורי עושים את העבודה. ואחרי שלוש שעות נסיעה אתה תתחיל לשאול בקול מה לכל הרוחות אנחנו עושים כאן, שהגיע הזמן לחזור הביתה, כי שום דבר לא משתווה לטיול לטבריה. אבא שלך נהג לקחת אתכם לשם מדי חופש גדול, לישון באוהל על האבנים ומעולם לא בבית מלון, כי למי יש כסף, ומהר מאוד תיפול רוחך כי הפוליטיקה והגזענות והיהודים והממשלה והערבים והדת, וירושלים, וכי אתה יודע שכאן יותר טוב, לפחות לנו, כמו שאתה אומר. ואתה צודק, אבא, לנו יותר טוב כאן, אבל אני לא רוצה לשמוע את כל זה שוב, ואני לא רוצה לצאת איתך לטיול דרכים של שבועיים, כי אני מכירה אותך מספיק כבר".

"נו, וזה לא נשמע לך כמו תסריט נפלא?"

"לא, ממש לא. אני מעדיפה להישאר כאן".

"ואם אתן לך מאתיים דולר לבזבוזים בניו יורק?"

"לא כולל אוכל?"

"לא כולל אוכל".

"אז אני באה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו