בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה גרם לי להתגעגע לאוניברסיטה העברית

אף פעם לא חשבתי שאתגעגע לאוניברסיטה העברית, אבל זה קרה כשהבת שלי החלה לנסות להתקבל לאוניברסיטה אמריקאית

57תגובות

השבוע הילדים חוזרים ללימודים. לקטנים קנינו תיקי גב, תיקים לארוחת צהריים ובקבוקי מים. האמריקאים מתים על בקבוקי מים. בני הקטן, שעולה לכיתה א', אמר שהוא כבר לא רוצה בקבוק עם דמויות מצוירות, שספיידרמן זה לתינוקות. הוא עדיין מסרב ללמוד את האותיות וטוען ש"ספרים זה כל כך משעמם". הוא אומר שכשהוא מסתכל עלי הוא יודע היטב שאני לא קורא, "אתה רק מסתכל בספרים". חלק מהילדים בגן כבר קראו ספרים עבי כרס, וההורים בכל זאת מתלוננים על הרמה בגן ומשאירים רושם שאת המסע להרווארד או לסטנפורד מתחילים בגיל אפס.

כשזה מגיעים לקולג'ים, אנחנו די אבודים. השנה היא השנה המכרעת לילדה הגדולה, שמתחילה השבוע את שנת התיכון האחרונה. האוניברסיטאות, כך הבנו, כבר העלו את טופסי ההרשמה ובחודשיים הקרובים תלמידי ה"סיניור" בתיכון יהיו עסוקים בהגשת מועמדויות, ציונים ומכתבי המלצה. לאט־לאט אנחנו מתחילים להבין את ההבדל בין אוניברסיטה לבין מה שמכונה "ליברל ארט קולג'". על האחרונים אולי לא שמענו כמו ששומעים על "ליגת הקיסוס", אבל הם יכולים להיות בתי ספר מדהימים שתנאי הקבלה אליהם לא פחות נוקשים. "אתה יודע מה מבקשים בסטנפורד?" הילדה שלי צועקת עלי מדי פעם, "למי שאין ציון מושלם, אבל מושלם, בכל התחומים, בכל השנים, אין בכלל סיכוי שיביטו על הטפסים שלו".

סייד קשוע איור עמוס בידרמן

"ומה חסר לך את?" אני נוטה להשיב, "מה ההבדל בינך לבין אלה שכן מתקבלים?"

"יש לך איזה עשרה מיליון לתרום להרווארד? יש לך קשרים בהנהלה של ייל? סבא שלי הוא במקרה בוגר של קורנל? אומרים שזה מאוד מאוד עוזר".

"אם לסבא שלך היו התנאים שהיו לך, הוא גם היה לומד בפרינסטון?"

"אתה קצת מגזים עם התנאים שהיו לילדה", אשתי מזכירה לי מדי פעם. "בסדר, זה שיש לנו כסף לקנות לה תיק ונעלי ספורט לקראת שנת הלימודים לא חייב לשמש אותנו נגדה, עם כל הכבוד".

לפעמים אני מסתכל על טבלאות שכר הלימוד של הקולג'ים ומבין שאין שום סיכוי, שאנחנו יכולים לשכוח מזה, שגם אם נמכור את הדירה בירושלים נצטרך לקחת עוד משכנתא כדי שהילדה תסיים ארבע שנות לימודים. אז כבר לא יהיה כסף לבקבוקי מים חדשים בשנה הבאה לשני אחיה הקטנים. עיון בטבלאות שכר הלימוד גורם לי להתגעגע לימים של האוניברסיטה העברית. "מה רע, יופי של אוניברסיטה", אני מוצא את עצמי מציין בקול בלי שאיש שאל לדעתי. בסדר, קצת ירדו השנה בדירוג, אבל זה ודאי אנטישמיות, יש קצת קוד אתי, תלונות נגד מרצים שנחשדים בדעות שמאליות, קצת "אם תרצו", הרבה "אם תרצו". אבל גם כאן לא חסרים ארגונים שמטילים אימה על מרצים שמעזים להתבטא נגד מדיניות ישראל בשטחים, לתמוך בחרמות למיניהם או לחתום על עצומה שקוראת לצאת מהשטחים. גם בקמפוסים ברחבי ארצות הברית פועלים ארגונים הממומנים על ידי הימין. אלה אימצו לחיקם את לוסי אהריש כמרצה מבוקשת המסתובבת ברחבי הקמפוסים ומציגה תמונה מעוותת בפני סטודנטים אמריקאים יהודים שמהווים יעד פוליטי וכלכלי בשביל ארגונים פרו־ישראליים.

"אבל אדוני", שאל בנימוס סטודנט יהודי צעיר בשיעור "היסטוריה מודרנית של המזרח התיכון" שבו התארחתי לספר על מעמדם של הפלסטינים אזרחי ישראל, "אבל אדוני, רק לפני שבוע מיסטר מוחמד זועבי נתן הרצאה וסיפר שחייו כערבי בישראל הם נפלאים, ושאין שום אפליה נגד אף ערבי. אתה גם ערבי ישראלי כמו מיסטר זועבי, אני מבין נכון?"

רק אחרי השיעור הבנתי שמיסטר זועבי הוא איזה נער מנצרת שמרבה להתעטף בדגלי ישראל, לטייל בקמפוסים בחסות ארגונים מסוימים ולסבר את אוזנם של סטודנטים צעירים בדבר מעמדם המועדף של אזרחי ישראל הערבים. גו פיגר, כמו שאומרים כאן. יש דברים שאין להם הסבר.

בכל אופן, הילדה רוצה קולג' אמריקאי, והיא כבר הודיעה שתעשה כל שביכולתה ללמוד כאן, גם אם נחליט לחזור בשנה הבאה. "אבל", ניסיתי, ורציתי לספר על המרחק הגדול ועל כך שהיא קטנה. אולי תואר ראשון בארץ ושני בארצות הברית? הצעתי. אבל היא לא מוכנה לשמוע, ובצדק, זה מה שהבאתי על עצמי. "אל תדאג לגבי שכר הלימוד", לחש לי ידיד שיודע דבר או שניים על המערכת האמריקאית. "יש להם מלגות סיוע לתלמידים טובים", ואז הוסיף, "מה שכן, לא בטוח שסטודנטית בינלאומית, כמו שהבת שלך מוגדרת במערכת, תהיה זכאית למלגת סיוע". הוא הפציר בי כבר לפני שנה להתחיל בתהליך הגרין קארד ונתן לי מספר טלפון של עורך דין מקומי שמתמחה באשרות הגירה, "למען העתיד של הבת שלך", הוא אמר.

לפני שנה פגשתי את עורך הדין, שהבטיח כי יסיים את התהליך בדיוק בזמן שהילדה תתחיל הרשמה לקולג'ים אמריקאיים. מסרתי לו את כל המידע, ואת כל הניירת שביקש, בצירוף מקדמה על שכר טרחה ודמי הגשת טפסים לרשויות ההגירה. השבוע, כשהתחלנו להוריד מסמכי הרשמה מאתרי האוניברסיטאות השונות, תהיתי על בקשת ההגירה ושלחתי מייל לבקש עדכון מעורך הדין. "אני מצטער", השיב לי עורך הדין, "לא הגשתי את הבקשות שלכם".

"אני יכול לשאול מדוע?" כתבתי לו בחזרה, תוהה אם החסרתי טופס, אישורי מס, תעודות לידה ואינספור מסמכים שנדרשתי לספק בשעתי.

"שום סיבה אדוני, כל הטפסים נכונים, פשוט לא הגשתי מהסיבות שלי", רשם עורך הדין ושיגר אלי מעטפה עבה של ניירות והחזר כספי על כל הסכום ששילמתי למשרד לפני יותר משנה. כך סתם, ללא הסבר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו