בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מַצְפּוּן ומצפן — דווקא לא קשורות זו לזו

אף על פי שהמצפון משמש לנו כמצפן פנימי, התפתחו שתי המילים בדרכים ובזמנים אחרים לגמרי

10תגובות

על פניו נראה שצמד המילים מַצְפּוּן וּמַצְפֵּן קשורות ביניהן קשר הדוק, שהרי מהו המצפון אם לא המצפן המכוון את האדם להבדיל בין טוב לרע. אבל לפחות בכל הקשור למוצאן, מילים אלה רחוקות זו מזו מרחק מזרח ממערב.

כבר במקרא מורה המילה צָפוֹן על אחד מארבעת כיווני הרוח, כפי שהיא משמשת בימינו, אבל אפשר למצוא בשירה המקראית שרידים למשמעותה המקורית של המילה. למשל, בישעיהו: ״וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי וְאֵשֵׁב בְּהַר מוֹעֵד בְּיַרְכְּתֵי צָפוֹן״ (י״ד, י״ג); ובתהילים: ״צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם תָּבוֹר וְחֶרְמוֹן בְּשִׁמְךָ יְרַנֵּנוּ״ (פ״ט, י״ג).

הפסוקים האלה רומזים שצפון הוא שמו של הר, וכך גם מאשרים כתבים מהעיר הכנענית העתיקה אוגרית. "צפון" היה שמו של הר קדוש הנישא מעל לחופי הים התיכון הסורי, הר שבימינו נקרא אל־אקרע (״הר הקרח״). הר זה, האמינו הכנענים, הוא מקום מושבם של האלים, בדומה לאולימפוס היווני. יש סברות רבות בנוגע למקור שמו הקדום של ההר, אבל בהתחשב בעובדה שהיה לו שם עתיק נוסף, "חָזִי", ייתכן שהשם נגזר מהשורש צ.פ.י/ה — ההר שממנו צופים האלים — בתוספת הסיומת ״ון״ המשמשת בשמות מקומות כמו צִדּוֹן. מכיוון שהכל ידעו את מיקומו הכללי של ההר החשוב, החל לשמש שמו כתחליף למילה הקדומה לכיוון זה — שְׂמֹאל — וכך אנחנו נוהגים עד ימינו.

המכשיר שבו אנחנו משתמשים למצוא את הצפון כונה בשמות רבים בתקופת ההשכלה: מורה רוחות, מחט אבן שואבת, מחט צפוני ובעיקר קוֹמְפָּס. אלו נעלמו כאינם מאז נדחקו מפני הַמַּצְפֵּן — תחדישו של המורה דוד ילין, אחד מדמויות המפתח בסיפור תחיית השפה העברית בארץ ישראל. ילין הציג לראשונה את המילה לציבור העברי החדש בנובמבר 1907, בעיתון ״מרכז אגודת המורים״, במדור ״להרחבת השפה״.

למילה מַצְפּוּן, לעומת זאת, סיפור שונה לגמרי, אם כי גם הוא מתחיל במקרא, ובמקרה זה בספר עובדיה: ״אֵיךְ נֶחְפְּשׂוּ עֵשָׂו נִבְעוּ מַצְפֻּנָיו״ (א׳, ו׳). המצפון בפסוק זה אינו מוסר כליות אלא פשוט מחבוא. השורש צ.פ.ן שממנו נגזרה המילה מורה על היות דבר מה נסתר. משורש זה נגזרו במאה ה–20 המילים צֹפֶן, מֻצְפָּן, הִצְפִּין וְהַצְפָּנָה, הקשורות במדע הקרטוגרפיה.

אבל המצפון קודם לאלה. היה זה יהודה אבן תיבון, ״אבי המתרגמים״, שיצק למילה העתיקה הזאת את משמעותה החדשה והמוכרת. המילה ״מצפון״ משמשת את אבן תיבון ברבים מחיבוריו, בין היתר בתרגומיו ל"ספר הכוזרי" ליהודה הלוי ו"ספר האמונות והדעות" מאת סעדיה גאון, אלא שבספרים אלו המקור הערבי מכוון למחשבות פנימיות של האדם ולאו דווקא למחשבות בעניין המוסר. לא כן בתרגומו לספר המוסר ״חובות הלבבות״ של בחיי בן יוסף אבן פקודה, שאותו תירגם מערבית ב–1161.

בהקדמת המתרגם כתב אבן תיבון על דרך עבודתו: ״ונזהרתי כפי יכולתי מהטות דברי המחבר בדרכיהם, וכל אשר מצאה ידי להעתיק מילה במילה, אף על פי שלא היה הלשון נאה כחפצי, עשיתי כן...״. ואכן, כך עשה בתרגמו את המילה הערבית לרגש המוסרי של האדם, "דָ׳מִיר", החוזרת בספר פעמים רבות, ל"מצפון". למה מצפון? השורש הערבי ד׳.מ.ר (בדומה לשורש העברי ט.מ.ר) מורה על היות דבר מה נסתר ועלום — כלומר צָפוּן.

אפשר לעמוד על הקשר בין המצפון להיות דבר מה צפון ב״חובות הלבבות״ עצמו: ״אך העבודה הצפונה היא חובת הלבבות, והוא שנייחד האל בלבותינו ושנאמין בו ובתורתו, ושנקבל עבודתו ונירא אותו וניכנע מפניו ונבוש ממנו, ונאהב אותו ונבטח בו, ונמסור נפשותינו אליו, ושנפרוש מאשר ישנא, ושנייחד מעשינו לשמו, ושנתבונן בטובותיו והדומה לזה ממה שיוגמר במחשבת הלב ומצפונו, מבלי אברי הגוף הנראים ממנו״.

המילה מַצְפּוּן נותרה צְפוּנָה בתרגומיו של אבן תיבון, עד שאליעזר בן־יהודה שלף אותה והשתמש בה כתרגומה של המילה הרוסית למצפון, סוֹבִיסְט, במילון הראשון שחיבר ושראה אור ב–1903. ממילון זה מצאה את דרכה אל לשוננו ארבע שנים לפני חברתה, המַצְפֵּן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו