בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כל מה שדרוש לארטישוק זה קצת פרסום

מתכון אחד מנצרת זיכה את הארטישוק בכבוד הראוי לו

12תגובות
ארטישוק בגן הירק האורגני
אייל טואג

קשה לדעת בוודאות כיצד קראו לאַרְטִישׁוֹק בתקופת המקרא, אך יש סימנים המעידים על כך ששמו היה דַּרְדַּר. כך או כך, שם זה יצא משימוש בימי חז"ל, ובמקומו השתמשו רבותינו בשם היווני של הצמח — קִנְרָס. מאוחר יותר, בתקופת הגאונים, הופיע במקומו השם הפרסי של הירק, כַּנְגָּר. גם שם זה הוחלף בהמשך בשמו הערבי של הארטישוק — חֻרְשָׁף.

השלטון הערבי בספרד הותיר את שמו הערבי המיודע של הארטישוק, אַלְחֻרְשָׁף, גם בשפה הספרדית: אַלְכַּרְצ'וֹפָֿה. כך כנראה קראו לארטישוק יהודי ספר במאה ה–14, כשהשתמשו בו כמרור בשולחן הסדר, כפי שאנחנו יודעים שעשו על פי הציורים המופיעים בהגדות התקופה. היו אלה כנראה מגורשי ספרד שלקחו את השם הספרדי־ערבי הזה לאיטליה, שכן מעט לאחר מכן החל הארטישוק להיות מזוהה באיטליה עם יהודים, וכונה שם אַרְטִיקִיוֹצ'וֹ.

השם האיטלקי אַרְטִיקִיוֹצ'וֹ עשה את דרכו לגרמניה, שם הפך לְאַרְטִישׁוֹקֵה (ולאנגליה, שם הפך ל–Artichoke). ב–1788 עוברת השם הגרמני הזה לצורתו העברית, אַרְטִישׁוֹק, בספרו רב ההשפעה של ברוך לינדא "ראשית לימודים". בתחילת המאה ה–20, כשאיכרים יהודים החלו לגדל ארטישוק בארץ ישראל, החל החיפוש אחר שם עברי שיחליף את השם הלועזי והזר.

המורה איסר יוסף איינהורן מבית הספר החקלאי מקוה ישראל, שחיבר את הספר "תורת עבודת האדמה" (1910), הפיץ את השם כַּנְגָר. החקלאי הפתח־תקואי שמואל כהן ליפשיץ העדיף את השם קִנְרֵס, בספרו "גידול ירקות בארץ ישראל: הלכות למעשה" (1912). ואילו אליעזר יפה, עורך כתב העת החקלאי "השדה" ומחבר הספר "גידול ירקות בארץ ישראל" (1925), דגל בשם כִּנָּר, כנראה מתוך מחשבה שמדובר בשם עברי של הארטישוק, אף על פי שבפועל מדובר בשמו הפרסי של עץ המיש, המופיע בתלמוד הירושלמי. במילון הגרמני־עברי של שמעון מנחם לזר ונפתלי־הרץ טורטשינר מ–1927 הופיעו כמה אפשרויות נוספות — קנר, כנר, קנרס וחרשף. ב–1930 הכריע ועד הלשון כי ארטישוק ייקרא באחת משתי המילים: קִנְרֵס וְחֻרְשָׁף.

ארטישוק
אייל טואג

בעיתונות העברית משנות ה–30 ועד שנות ה–60 אפשר למצוא את השמות חרשף, כנר, קנר וקינרס, אך כמעט תמיד בליווי "ארטישוק" בסוגריים. הארטישוק לא היה פופולרי בישראל באותן שנים, וכמעט לא גידלו אותו כאן.

הכל השתנה ב–1963, כאשר אבלה מזאווי מנצרת זכתה בתחרות "מלכת המטבח" הראשונה בזכות מתכון לארטישוק ממולא בשר כבש. אחרי התחרות כתב דן בן אמוץ על החרשף ב"על המשמר": "הוא גדל אצלנו פרא. אם רק נתחיל לגדל אותו בגינותינו — הוא יציף את השוק וייהפך למאכל עממי. כל אשר היה דרוש לו — זה קצת פרסום". והוא צדק: הביקוש לארטישוק בעקבות המתכון שזכה בתחרות שיכנע חקלאים ישראלים לגדל את הירק בשדותיהם, וב–1964 הוא החל להימכר בשווקים בשמו המוכר לנו היום. שלל השמות האחרים נותרו בעיקר בתשבצים.

ומה לגבי אַרְטִישׁוֹק יְרוּשַׁלְמִי, שאינו ארטישוק ואפילו לא ירושלמי? כמו קרובת משפחתו, החמנייה, גם הוא הגיע במקור מצפון אמריקה. הוא הובא לאירופה ב–1617 וגודל בגן פארנזה שברומא, מהגנים הבוטניים הראשונים בעולם. מכיוון שטעמו הזכיר לאיטלקים את טעם הארטישוק, הם כינו אותו Girasole Articocco — "חמניית ארטישוק". כשהצמח הובא מרומא לאנגליה, האנגלים לא ידעו מה פירוש Girasole (באיטלקית: girare — "להסתובב"; sole — "שמש"), ושיבשו את המילה ל–Jerusalem. כבר בתיעוד המוקדם ביותר של הצמח הזה בשפה האנגלית, בספר "Via Recta ad Vitam Longam" שחיבר הרופא האנגלי טוביאס ורנר ב–1620, מכונה הירק Artichocks of Jerusalem. בסוף המאה ה–20, כשהחלה הפצה מסודרת של הארטישוק הירושלמי בישראל, העדיפו המשווקים לתרגם את שמו האנגלי לעברית, וכך אנו מכנים אותו עד היום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו