בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשי העסקים התקשו לתאר בעברית משברים כלכליים. הטבע התגייס לעזרה

על מקורה של המילה שֵׁפֶל

18תגובות
סירת דייג חלודה
Chris Hyde / Shutterstock

כלכלנים במאה ה–19 זיהו שהכלכלה פועלת במחזור של ארבעה שלבים, המכונה מחזור העסקים: צמיחה, משבר, מיתון והתאוששות. מגפת הקורונה מחוללת משבר כלכלי, ולפיכך צפויים לפנינו ימים של מיתון (Recession) או גרוע מכך — שֵׁפֶל (Depression).

במקרא מופיע השורש מת"ן רק במילה מֹתֶן, שאינה קשורה לענייננו. נראה שהשורש מת"ן שמרכיב את המילה מיתון לא היה עברי במקורו, ונשאל מארמית בתקופת בית שני או מעט מאוחר יותר. בלשון חז"ל הופיע צמד פעלים עבריים שגזורים משורש זה, וכפי הנראה עוברתו מהפעלים המקבילים בארמית: הפועל מָתַן, שמקורו בפועל הארמי מְתַן ("היה אטי"); והפועל הִמְתִּין, שמקורו בפועל הארמי אַמְתֵן ("חיכה").

אחד המופעים הראשונים של הפעלים האלה נמצא בפתיחה הידועה של מסכת אבות, שם נכתב שאנשי הכנסת הגדולה אמרו: "הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה". ככל הנראה כוונת ההוראה היתה "חִרצו דין באטיות". ואכן, כך הבינו את הדברים פרשני התלמוד, ובהם הרמב"ם, שהסביר: "שיאחרו לחתוך הדין ולא יפסיקוהו מהרה עד שיבינוהו שאפשר שיתגלו להם עניינים שלא היו נגלים בתחילת המחשבה".

במאה ה–19 עברה המילה מָתוּן שינוי משמעות הדרגתי מ"אטי" ל"זהיר", כפי שעולה מדבריו של הסופר ש"י אברמוביץ' (מנדלי מוכר ספרים) ב"המגיד" ב–1857: "מתינות: לחשב את כל דרכיו ובל יהיה בהול ונמהר". בתחילת המאה ה–20 השתנתה שוב משמעות המילה וקיבלה את משמעותה המודרנית: "ההפך מקיצוני". דוגמה לכך מופיעה בדבריו של הרב יצחק ניסנבוים שפורסמו ב"הצפירה" ב–1917: "אבל לא הזרמים המתונים אשר על פי תוכנם האמיתי הם־הם הזרמים הקיצוניים בעצמם, אלא רק שהם מתבטאים בסגנון מתון".


לאחר שהשתנתה משמעות המילה מתון, נגזר ממנה הפועל מִתֵּן — "הפך למתון". כך הפכה המילה מִתּוּן — שמופיעה בכתבי רבנים כבר במאה ה–11 במשמעות של אטיות או זהירות — לשם הפעולה של הפועל החדש. את משמעותה הכלכלית היא קיבלה בשנות ה–60, כאשר תוכניתו הכלכלית של נגיד בנק ישראל, דוד הורוביץ, זכתה לכינוי העממי "תוכנית המיתון".

המילה "שפל" מופיעה במקרא במשמעות של "מקום נמוך", למשל בקהלת: "נִתַּן הַסֶּכֶל בַּמְּרוֹמִים רַבִּים וַעֲשִׁירִים בַּשֵּׁפֶל יֵשֵׁבוּ" (י', ו'). סופרי המאה ה–19 התקשו לאתר מונח עברי מתאים למחזור מפלס מי הים, והשתמשו בשלל מונחים כמו "עליית וירידת המים" ו"עליית ונפילת הים". בעשור האחרון של המאה ה–19 הופיע הצירוף גֵּאוּת וָשֵׁפֶל, שמשמש אותנו עד היום.

בשנות ה–20 של המאה ה–20 החלו מונחים אלה לשמש גם את עולם העסקים. ב–1923 פירסם הסוחר יצחק וילנסקי מאמר בעיתון "הפועל הצעיר" וכתב ש"בשוק הפנימי יש מעין קצב קבוע: מעין 'גאות ושפל' הבאים חליפות אחת בשנתיים".

ככל הנראה מי שתרם ביותר להפצת המונחים הללו היה משה גליקסון, עורך "הארץ", שבמאמר מערכת שפירסם ב–1925 השתמש במונחים האלה ממש: "אופטימיסטוס קצר־ראות ומזיק יהא זה אם נעלים עין מן הסימנים הבולטים המעידים על 'שפל' כלכלי קשה, המתרחש ובא לארץ, לאחר ה'גאות' הקצרה והמשכרת". כאשר הכה "השפל הגדול" בכלכלות העולם ב–1929 נקרא המצב בתחילה "משבר כלכלי". בהמשך, ולכל המאוחר ב–1932, המונח "השפל הגדול" כבר רווח בציבור, ומאז תקופה של צמיחה שלילית ממושכת נקראת "שפל כלכלי".

אחד ממאפייני המיתון והשפל הוא שיעורי אַבְטָלָה גבוהים. המילה אבטלה מופיעה לראשונה בתלמוד הירושלמי (מסכת ביצה, ה', ב'), שם נזכר "נר של אבטלה". המילה לא זכתה לשימוש רב פרט לדיונים סביב הלכות אותו נר, אבל בסביבות 1925 דוד רמז, אז יושב ראש סולל ובונה ובהמשך שר התחבורה הראשון, חידש את המילה מֻבְטָל לתיאור אדם חסר עבודה. כמה שנים לאחר מכן נשלפה המילה התלמודית "אבטלה" והוחזרה לשימוש. באותה תקופה גם חידש רמז את המילה ההפוכה לה: תַּעֲסוּקָה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו