בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שוטר עומד בתוך תחנת משטרה, ונורה למוות

חייל צה"ל ירה ממרחק של יותר מ–100 מטרים בשוטר פלסטיני שעמד ושוחח עם חבריו. תחילה טענו בצבא כי היה ירי מכיוון התחנה, אך לאחר שסרטון וידאו הוכיח אחרת — אמרו שהחקירה טרם הסתיימה. שני ילדיו של סמל טארק בדואן, נותרו יתומים

3תגובות
בנו של השוטר: תיים, ליד תמונתו של האב, טארק
אלכס ליבק

סרטון האבטחה שצולם מתוך תחנת המשטרה הפלסטינית בג'נין, לא מותיר שום מקום לספק: בצילום האפלולי נראים שלושה שוטרים פלסטיניים עומדים בפתח התחנה ומשוחחים בשלווה. לפתע, ללא כל התראה, אחד מהם צונח לרצפה. זה היה סמל טארק בדואן שנהרג כך מידי חייל צה"ל, ככל הנראה צלף מיומן, שירה לעברו כדור בודד ממרחק רב אל תוך תחנת המשטרה. בדואן שהיה בן 25 במותו, היה אב לשני פעוטות, תושב העיירה עזון שבין שכם לקלקיליה, שאשתו ירדנית ומשפחתו משפחת שוטרים. סבו היה שוטר במשטרת ירדן, אביו הוא שוטר בגמלאות ממשטרת רמאללה ואחד מאחיו משרת במשטרת טול כרם. טארק שירת במשטרת ג'נין. הוא התגייס לפני כשנתיים למשטרה בעקבות סבו, אביו ואחיו, והוא נהרג במילוי תפקידו, או שמא נאמר, במסגרת אי מילוי תפקידו.

המשטרה הפלסטינית היא אולי הגוף הכנוע ומשתף הפעולה ביותר מול צה"ל וכוחות הביטחון הישראליים. כל אימת שצה"ל פולש לעיר פלסטינית בשטחי A ומפר ברגל גסה את מה שסוכם ונחתם בהסכמי אוסלו, נסוגים כוחות המשטרה הפלסטינית אל תוככי תחנות המשטרה שלהם, מתחבאים בהן ולא מוציאים את חוטמם לרחובות, עד יעבור רע, עד צאת הפולש, כדי לא להפריע לו במלאכת תחזוקת הכיבוש — פטרולים, חיפושים, מעצרים, הפגנות כוח והרס בתים.

השוטר הפלסטיני סמל טארק בדואן

תושבי הערים הפלסטיניות נשארים כך ללא שום הגנה מידי כוחות הביטחון שלהם, שבמציאות אחרת, שפויה יותר, היו אמורים להגן על שלומם ורכושם של הפלסטינים, שביטחונם הוא הפקר מוחלט ואין מי שיגונן עליהם. כזה הוא "התיאום הביטחוני": כל כולו נועד לביטחונו של צד אחד בלבד, אין בלתו. עכשיו גמלה ישראל לצייתנותה של המשטרה הפלסטינית באמצעות הריגת אחד משוטריה, בתוך תחנת המשטרה שלו, שאליה נסוג במשך משמרת הלילה שלו עם חבריו השוטרים, בגלל פלישת צה"ל לעיר.

צה"ל הגיע באותו לילה, ליל 6 בפברואר, כדי לבצע משימה שלא היתה חשובה ודחופה ממנה: להרוס בשנית את בית משפחתו של מחבל, שהעזה לבנות אותו מחדש. העיתוי היה מוצלח ונבון מאין כמותו: כמה ימים אחרי פרסום "תוכנית המאה", בזמן שבשטחים בכלל ובג'נין בפרט עלה המתח. ככה זה כשהמתנחלים לוחצים ודוחקים ללא רסן ושר הביטחון הוא עושה דברם: צה"ל סר לפקודתם באוטומטיות מפחידה. את בית משפחתו של אחמד קונבע, שהשתתף בחוליה שהרגה את הרב רזיאל שבח מהמאחז חוות גלעד בינואר 2018, צריך היה להרוס מחדש דווקא באותו לילה. אי אפשר היה לחכות בביצוע הענישה הקולקטיבית הזו, אותה כמובן אישר שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג ואלוף פיקוד המרכז, נדב פדן. הכוחות, גדולים מאד בהיקפם, פשטו באישון ליל על ג'נין, ושוטרי העיר מיהרו להתחבא בתחנות המשטרה שלהם שברחבי העיר כמקובל. גם סמל בדואן, שהיה במשימת סיור בעיר, מיהר להיכנס עם חבריו לתחנה שנמצאת בכיכר בטיחיה, כיכר האבטיח, שדגם גדול וצבעוני של אבטיח נמצא במרכזה.

היתה שעת לילה מאוחרת. הכוחות נכנסו מכיוון סאלם, ממערב לעיר, בעשרות כלי רכב משוריינים וממוגנים. היעד להריסה נמצא בשכונת אל בסתין, בצפון מערב ג'נין, אבל ההתנגדות לפלישת צה"ל התפשטה אל כל רחבי העיר. בדואן נורה למוות ב–1:42 בלילה, על פי רישומי המשטרה הפלסטינית. הוא עמד בפתחה של התחנה עם שניים מחבריו. החייל שירה בו עמד על שלד בניין שהולך ונבנה בצדה השני של הכיכר. תחקירן בצלם, עבד אל כרים סעדי, אומר שבין הצלף לקורבנו הפרידו כ–100–120 מטרים בקו אווירי. במשפחת המת משוכנעים שמדובר בצלף מיומן מאוד: סמל בדואן לבש באותו זמן אפוד מגן חסין כדורים והכדור חדר אל גופו ממותנו, בדיוק בתפר שבין שני חלקי האפוד. הקליע התפוצץ בגופו, רסיסיו התפזרו לכל עבר וזרעו שמות במערכת העיכול ובעמוד השדרה שלו. לבדואן לא היה סיכוי לשרוד את הפציעה. תיעוד של הירי בשוטר כפי שהופץ ברשתות החברתיות:

השוטר - דלג

יותר זעם מאבל

בית המשפחה נמצא בעומק העיירה עזון, באזור חקלאי שקט, מוקף בעצי זית. האביב עמד שם באוויר השבוע. פרט לכמה דגלונים צהובים של פתח, אין כאן שום סממן שמצביע על כך שזהו בית אבלים טרי. אפילו בסלון הבית אין תמונה של המת, רק כשביקשנו לראות את כרזת המוות, נראו פניו.

זעמו של האב השכול, לואיי, ניכר עליו עוד יותר מאבלו. כאבא וכשוטר הוא לא יכול לתפוס את זה שהישראלים ירו בבנו בתוך תחנת המשטרה שלו, על לא עוול בכפו. הוא מספר שטארק היה נשמה טובה וכולם אהבו אותו. כל שוטרי תחנת ג'נין, מספר האב, פרצו בבכי עם היוודע דבר מותו של חברם, הסמל בדואן.

האב מזכיר גם כמה אירועים שבהם הוא ובניו השוטרים היו מעורבים במהלך השנים בחילוץ ישראלים שתעו בדרכם, בשכם, בג'נין ובטול כרם, ועכשיו הם הרגו את בנו. לעתים עולה קולו. פעם אחת זעק: "הצבא שלכם יהרוס אתכם". 

הריסת בית המחבל מג'נין שרצח את הרב רזיאל שבח בינואר 2018, החודש
דובר צה"ל

בתחילה עוד ניסה צה"ל לטעון שהיה ירי מכיוון תחנת המשטרה או שנזרק בקבוק תבערה לעבר החיילים, אבל עד מהרה נזנחה הגרסה הזאת, לאחר שהמשטרה הפלסטינית הציגה את סרטון הווידאו שבו נראה בדואן עומד עם חבריו ומשוחח איתם בנינוחות, רגע לפני הריגתו. הוא חזר ממשימת הסיור ונותר עם אפוד המגן לגופו, מחכה עם חבריו שהכוחות הישראליים ייצאו, כדי שיוכלו לחזור לרחובות. תחקירן בצלם סעדי מספר שזמן קצר אחרי הירי התקשר אחד המפקדים הצבאיים הישראלים אל מפקד משטרת ג'נין והציע להגיש כל סיוע רפואי אפשרי לבדואן, אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

ארבעה בנים ובת היו לשוטר בגמלאות לואיי בדואן. שני בנים היו שוטרים, בן אחד הוא מאמן כושר בירדן והרביעי סיים זה עתה את לימודי הדוקטורט שלו בכלכלה באוניברסיטת מוסקבה. בית המשפחה מרווח, לואיי נוהג בג'יפ. האב אומר שלעולם לא דמיין לעצמו שזה מה שיקרה לבנו השוטר. "הייתי קצין במשטרה. תפקידנו לשמור על הסדר ועל הביטחון. להגן על האנשים, גם על הישראלים". הוא נזכר איך ב–2001 הוא גונן כקצין משטרה על קבוצת מתפללים ישראלים בקבר יוסף מפני זעם ההמון.

"אין נטילת אחריות"

טארק נולד בזרקא שבירדן. אחרי הסכמי אוסלו עברה משפחתו לעזון. בשנת 2015 התחתן עם רשא, ירדנית לא פלסטינית מהעיר אירביד. החתונה התקיימה בירדן. עד שהתאלמנה, מעולם לא ביקרה רשא, בת 26 כיום, בגדה המערבית ובבית המשפחה בעזון. עכשיו היא מסתגרת בירכתי הבית עם שני ילדיה הפעוטים, תיים בן שלוש וארם בן שנה, שהתייתמו מאביהם. רשא קיבלה אשרת שהייה של חודש בגדה במחווה מיוחדת, אבל המשפחה היתה רוצה שתישאר כאן עם ילדיה. ספק אם מבוקשה יינתן לה.

יומיים אחרי שנהרג, היה טארק אמור לנסוע לחופשה בירדן, לשהות עם אשתו והילדים. מדי כחודשיים נהג לבוא לשם, לחיות לצדם למשך שבועיים. בשאר הימים היה נשאר בתחנת המשטרה בג'נין. בבית בעזון ביקר בפעם האחרונה כשבועיים לפני מותו. לאחר שנורה הוא עוד נלקח לבית החולים א־ראזי בג'נין, קיבל עשרות מנות דם, אבל דבר לא עזר. אביו הגיע במהירות לשם, לאחר שמפקד המשטרה בעיר טלפן אליו. מסע הלוויה נמשך יומיים. הוא החל בתחנת המשטרה בג'נין ונגמר בבית העלמין בעזון.

"הארץ" פנה השבוע לדובר צה"ל לתגובה וזה הסתפק בתשובה לקונית כי "החקירה טרם הסתיימה". את האב זה לא מספק. "אין בישראל שום נטילת אחריות", הוא אומר.

למה אתה חושב שירו בבנך?

"זה היה מסר לרשות הפלסטינית. זה המסר של נתניהו. זו תוצאת החינוך של החשיבה שלו. הדם הפלסטיני זול. אין לו מחיר. אני איש ביטחון. ראיתי את הווידאו. אין לי ספק שטארק נורה בידי צלף במתכוון. הוא ירה בו בנקודה הכי חלשה שלו, איפה שהאפוד לא הגן עליו". טארק נקבר בעזון, ליד הבית, "כדי שאוכל לראות אותו מדי יום ומדי יום גם לזכור מה הצבא הישראלי מעולל".

לפתע נכנס תיים לחדר באימונית שחורה אדומה. פעוט מטופח שאיש עוד לא סיפר לו שאביו נהרג. כשסבו שואל אותו איפה אבא, הוא שותק ומצביע על התמונה שבכרזת ההנצחה של אביו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו