מיראל בת העשר גססה מסרטן בלי אביה לצדה, והיא לא תהיה האחרונה - אזור הדמדומים - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיראל בת העשר גססה מסרטן בלי אביה לצדה, והיא לא תהיה האחרונה

לכתבה
מיראל אבו עמשה אלכס ליבק

בשבוע שעבר מתה מיראל אבו עמשה בבית החולים בשכם, לאחר שנאלצה להיאבק במחלה הקשה כשרק אמה לצדה. האב, שנותר בעזה חסר סיכוי לקבל אישור כניסה, הוא אחד ממאות הורים לילדים ותינוקות חולי סרטן מהרצועה, שנאלצים מדי שנה לשלוח את ילדיהם לעבור טיפולים מייסרים בלעדיהם

68תגובות

מיראל אבו עמשה מתה בליל שבת הקודם בתום מאבק במחלת הסרטן, והיא בת עשר בלבד. אמה שהתה לצדה בבית החולים האוניברסיטאי א'-נג'אח בשכם, אך אביה נאלץ לשמוע על כך מביתו שבעזה.

כפי שדווח ב"הארץ", מיראל נשלחה בדצמבר לטיפול בבית החולים בשכם בליווי סבתה. בקשת אמה ללוותה נדחתה בשל "פרטים שגוים" בטופס שמילאה, ולאביה הובהר כי בשל גילו אין טעם שיבקש אישור ללוותה. רק לאחר שדווח בדצמבר ב"הארץ" על אשפוזה ללא הוריה לצדה, הורשתה אמה להחליף את סבתה. את אביה, לעומת זאת, מיראל לא ראתה יותר עד יום מותה. 

ההודעה התקבלה ביום ראשון ממנכ"ל בית החולים, ד"ר כמאל חיג'אזי: "זה שובר את לבנו להודיע לכם שמיראל נפטרה", נכתב במסרון ששלח לנו, "היא חיכתה במשך חודשיים להעברה לבית חולים במזרח ירושלים או בירדן. איזה סוף עצוב לילדה יפה שעברה סבל מיותר בגלל הפוליטיקה".

מיראל אבו עמשה, ביום שלפני מותה

לפני כחודשיים וחצי ביקרנו את מיראל במחלקת הילדים חולי הסרטן בא-נג'אח. היא עברה אז טיפולי כימותרפיה קשים, כשהיא מנותקת מהוריה שנותרו כלואים בעזה. 

מכתב שנשלח למיראל

כשפגשנו אותה בחדרה בבית החולים ישבה מיראל על מיטתה באימונית האדומה שלה, ופניה אמרו סבל, כאב ויגון שלא יתוארו. היא התאפקה שלא לבכות בנוכחות הזרים, אבל מדי פעם פרץ בכי קורע לב. סבתה התחננה בפנינו אז שנעשה משהו כדי שהוריה יוכלו להיות אִתה. אפשר רק לדמיין מה עבר עליהם, כשהם שמעו את בכייה בטלפון מדי כמה שעות בעודם מנועים מלהיות אִתה.

סטיב ווטרס, קורא מניוקאסל באנגליה, כתב לנו בשבת שעברה ששני ילדים סודאניים שחיים בניוקאסל, אשרף בן העשר ושאפג, אחותו בת השמונה - ילדיו של ידידו - קראו על גורלה של מיראל. סיפורה נגע ללבם והם כתבו לה מכתבים. שאפג ציירה לבבות ודגלי פלסטין על מכתבה וכתבה בעיפרון: "מיראל היקרה, אני שונאת את זה שאת בבית החולים ואני מקווה שחל שיפור במצבך. מעכשיו אנא חשבי על שיפור במצבך, ואני בטוחה שמצבך ישתפר. כל העולם תלוי בך. אני באמת מקווה שתרגישי יותר טוב. אני יודעת איך את מרגישה". 

אחיה אשרף כתב: "מיראל היקרה, אני יודע מה את מרגישה בנוגע לבית החולים. אני מצטער מאוד בשבילך. אני יודע איזה געגועים את מרגישה למשפחתך. אבל את לא צריכה לדאוג עוד: מעכשיו יש לך משפחה חדשה, מלאה בילדים מקסימים".

מכתב שנשלח למיראל

מכר של ווטרס בשכם העביר למיראל את שני המכתבים ביום חמישי שעבר, יום לפני מותה. מיראל השיבה להם בשיגור צילום שלה, חיוך רפה על פניה החולות והחיוורות כבר מאוד, ראשה קירח לגמרי והיא מסמנת סימן של עידוד באגודלה. ווטרס סיפר שלמחרת פגש את שני הילדים, ששאלו אותו לשלומה של מיראל. הוא לא היה מסוגל לספר להם שמיראל מתה בינתיים. הוא ביקש מאביהם של הילדים לבשר להם זאת. "הבנתי שנתנו לאמא שלה להיות אִתה", כתב לנו ווטרס, "ואת אביה היא לא ראתה מאז דצמבר. כל כך עצוב להיפרד לזמן כה רב ולבסוף לא להתראות עוד לעולם. למה חלק מהישראלים כה רעים? למה הם חושבים שזה קביל? האם דעת הקהל בישראל יודעת שזה מה שקורה? אנא כתוב לי שהישראלים טובים יותר מזה". 

ד"ר חיג'אזי, מנהל בית החולים א-נג'אח, אמר שייקח את מכתבי הילדים, ימסגר אותם ויתלה אותם בפינת הנצחה למיראל שיקים בבית החולים בשכם.

סיבת הסירוב: שב"ח בן ארבע 

מיראל אינה הילדה האחרונה מעזה שתמות בלי אחד מהוריה לצדה. ייתכן שהיא גם לא האחרונה שתמות משום שמי מהוריה לא היה לצדה בשעותיה הקשות. כפי שמראים מחקרים, לניתוק מההורים יש השפעה נפשית וגופנית קשה מאוד על ילדים חולי סרטן. היא גם אינה הילדה האחרונה שתתקשה לצאת לטיפולים רפואיים מעזה למזרח ירושלים או לגדה המערבית, בלי שהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) לא תערים עליה ועל משפחתה אינסוף מכשולים בירוקרטיים מרושעים. 

במתפ"ש מתעלמים לעיתים מכך שמדובר בילדים חולי סרטן ובהצלת חייהם. שם גם שוכחים שמדובר בהעברת הילדים הללו לטיפול בבתי חולים פלסטיניים, במזרח ירושלים או בגדה המערבית, לא לישראל. פעמים רבות, הסיבות לסירוב כלל אינן ביטחוניות אלא טכניות גרידא, כמו למשל מספר טלפון שגוי. כל התירוצים הביטחוניים והבירוקרטיים היו צריכים להיות מסולקים הצדה, כאשר מדובר בהצלת חייו של ילד חולה או בהקלת סבלו. לא כך במנגנוני הכיבוש הישראלי, שם הכל מתנהל על פי הספר, ספר הכיבוש.

בקשות יציאה ילדים חולים עזה

בעמותת רופאים לזכויות האדם (רל"א) נאבקים כעת על גורלם של שלושה ילדים קטנים חולי סרטן מעזה, אחד מהם תינוק בן שנתיים. מן השלושה נמנע לצאת לטיפולים בגדה - הסירובים והדחיות היו מלווים בתואנות שונות ומשונות. אחד מהם הוא הפעוט יאסין רזקה, בן ארבע בלבד, שחולה בלוקמיה. פעם אחת סורבה כניסתו לשכם כאילו היה בה סיכון ביטחוני, בפעם אחרת הודיעו הרשויות למשפחתו שהוא שוהה בלתי חוקי בגדה, ולכן כניסתו לטיפולים מצילי חיים נמנעת. ילד בן ארבע, חולה סרטן.

יאסין הקטן אובחן כחולה בלוקמיה בסוף נובמבר. בשיחת סקייפ עם הוריו שנמצאים כעת ליד מיטתו בבית החולים רנטיסי לילדים בעזה, הם סיפרו כיצד עלה חום גופו. הם חשבו שיש לו שפעת עד שהחל לדמם והגיע האבחון. אין בעזה טיפול מתאים בעבורו - כמו לכל הילדים חולי הסרטן - לכן הופנה להמשך טיפולים בא-נג'אח. אמו של יאסין, ריחנה, בת 38, היא ילידת בית עווא שליד חברון, כפי שרשום בתעודת הזהות שלה. בשנת 2011, לאחר נישואיה לבן זוגה מעזה, היא עברה להתגורר בעזה דרך מצרים, ומאז היא שם, לא מעיזה לבקש לצאת, שמא לא תורשה לחזור לעזה. הוריה מתו בגדה והיא לא העזה לצאת להלוויות שלהם, בידיעה שלא תוכל לשוב לביתה. 

זאת ההפרדה שבין הגדה לרצועה. מסיבה זאת לא העזה ריחנה לבקש אישור כניסה לגדה, כדי ללוות את בנה יאסין. בעלה, איברהים, בן 41, אמנם עזתי, אך הוא שינה בשנת 2000 את כתובתו במרשם האוכלוסין לבית לחם, שאליה עבר ובה הכיר את אשתו. גם הוא מפחד לצאת לגדה שמא לא יוכל לחזור לעזה, שבה נמצאת כל משפחתו.

בדצמבר יצא יאסין לקבל טיפולים כימותרפיים בשכם בלוויית אשת הדוד של אביו, פרידה סעאדה, שקיבלה אישור. במשך 46 ימים שהה יאסין בבית החולים בשכם, ושם קיבל טיפולים כימותרפיים קשים כשהוא מנותק מהוריו. לאחר מכן שב לביתו במחנה הפליטים דיר אל בלאח, אבל כעבור כמה שבועות הופנה שוב לא-נג'אח לקבלת טיפולים נוספים. הפעם סירבה ישראל לאפשר לו לצאת לשכם בנימוק שהיה שוהה בלתי חוקי בגדה. על פי המסמכים שבידי רל"א, המשפחה פנתה לוועדה האזרחית הפלסטינית כנדרש, וזו השיבה ב-16 בינואר שיאסין "מסורב". לאחר מכן, ב-10 בפברואר, נומק שהוא שב"ח (בערבית "מוח'אלף"). 

ב-25 בפברואר שלחה סלין ג'אבר מרל"א בקשה נוספת לאפשר לילד ולדודתו לצאת לטיפולים בשכם. "נבקשכם להימנע מפגיעה נוספת בבריאותו ובחייו של הילד ולהתיר את יציאתו", נכתב בפנייה. למחרת השיב סג"מ שובל יאמין, קצין פניות הציבור והישראלים במפת"ש: "ראשית נזכיר כי בהתאם לנהלי העבודה, על כלל הבקשות להיות מופנות לוועדה האזרחית הפלסטינית אשר מהווה את הגוף האחראי על ריכוז ותעדוף העברת בקשותיהם של פלסטינים תושבי רצועת עזה לצד הישראלי. במסגרת זאת נבקש לעדכן כי בקשה בעניין לא הועברה לידינו על ידי הוועדה האזרחית הפלסטינית. יודגש כי פנייתכם אינה מהווה תחליף לתהליך המפורט לעיל. על כן עליו לחזור לוועדה האזרחית הפלסטינית".

שיעור הבקשות של ילדים חולים עזה

יאסין החמיץ את התור שלו להמשך הטיפולים. בבית החולים בעזה אומרים שהזמן פועל לרעתו. בינתיים הוא מקבל שם טיפולים שניתן היה להשיגם בעזה באמצעות עמותת הסיוע PCRF. השבוע שוב נקבע לו תור לתחילת סיבוב נוסף של טיפולים בשכם - ושוב הוא הוחמץ. העובדת הסוציאלית של בית החולים רנטיסי, שישבה לצד ההורים בשיחת הסקייפ שקיימנו, אמרה שהרופאים חוששים לגורלו של יאסין, אם לא יקבל את מלוא הטיפול הכימותרפי הנדרש בעבורו.

 כמה שעות לאחר פניית "הארץ", קיבל השבוע האב מכתב מצה"ל בכותרת "הצהרה": "הריני להודיעך כי בקשתך להיתר מעבר מאזור יהודה ושומרון לרצועת עזה אושרה על רקע הצהרתך כי בכוונתך להעתיק, באופן קבע, את מרכז חייך לרצועת עזה", לשון המכתב. 

איברהים התבקש לחתום על מסמך שבו הוא מוותר על מגוריו ורישומו בגדה המערבית. אולם, לדבריו, הוא מעולם לא ביקש טופס העברה כזה, והיו אלה הרשויות שכפו את המצאתו. הוא הוסיף שאין לו כוונה לחתום על המסמך. האב ביקש מרל"א לפעול להשגת אישור יציאה למענו עם בנו, רק אם העמותה תבטיח את חזרתו לרצועה בתום הטיפול, בדיוק כפי שאשתו דורשת. 

דובר רל"א רן ירון מסר כי במרבית המקרים מתעקשים בארגון שילדים חולים יצאו בליווי הוריהם. אולם, לדבריו, "במקרה הזה, כיוון שאין העמותה יכולה להבטיח שהאב יוכל לשוב לעזה - ולנוכח התנגדותו לחתום על טופס העברת מקום מגוריו - העמותה תפעל לכך שהילד ייצא גם במחיר ליווי על ידי אדם שאינו אחד מהוריו". 

בינתיים ממשיך יאסין להיות מאושפז בבית החולים רנטיסי. הוריו מספרים שהוא ממעט לאכול, וכשהוא אוכל הוא בדרך כלל מקיא. הוא סובל מחולשה, מאי שליטה בצרכיו וממתח רב. הם לא משים ממיטתו. לאחרים אסור לבקרו, בגלל מצבו. "זה לא רק אנחנו, כל עזה כלואה", מסכם האב מבית החולים.      

מהיחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים נמסר בתגובה: "בקשתו של יאסין רזקה להיתר לתאריך 15 במארס 2020 בעבור טיפול רפואי בשטחי יהודה ושומרון אושרה לאחר אבחון גורמי הביטחון הרלוונטיים. נציין כי בעבר סורבה בקשתו של רזקה משום שהנ"ל אינו מוגדר תושב רצועת עזה, אלא רשום כתושב יהודה ושומרון. על כן מינהלת התיאום והקישור לרצועת עזה פנתה לוועדה האזרחית הפלסטינית ברצועה בבקשה שמשפחת רזקה תסדיר את מעמדה על מנת להמשיך בטיפול הבקשות ללא צורך בהחרגה.

"נבהיר כי בשנת 2011 אושרה בקשתו של אביו, איבראהים רזקה, לשנות את מעמדו מתושב יהודה ושומרון לתושב רצועת עזה. בניגוד לאיבראהים, אשתו טרם הגישה בקשה לשינוי כתובת מגוריה ונכנסה לרצועה שלא דרך מעבר ארז, ועל כן היא מוגדרת כתושבת איו"ש, וכך גם הוגדר בנה".

הרשמה לניוזלטר

התפרצות הקורונה - כל מה שחשוב לדעת כל יום אצלך במייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות