בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

התרכובות המזהמות שנפלטו כדי להישאר

4תגובות
לפי רשות המים אין תקן מי שתייה ישראלי של PFAS, ועד היום לא נערך סקר מי שתייה לאיתורן
שי מזרחי / רשות הכינרת

הסרט האמריקאי "פרשת המים", שבמרכזו סיפור עגום על זיהום סביבתי, יוקרן בארץ מהיום. על מעלותיו הקולנועיות ידונו המבקרים, אך תרומתו לדיון הסביבתי היא בהבלטת שני נושאים בעייתיים, בעלי חשיבות מרכזית. בעיה אחת היא הכימיקלים המזהמים שנפלטים לסביבה ונשארים בה לעד (Forever Chemicals). הבעיה השנייה היא פעולות של תאגידים כלכליים, שמטרתן לטשטש את עקבות הזיהומים שהם יוצרים. אלו נושאים שעלו גם בסרטים אחרים, ובראשם "ארין ברוקוביץ'" משנת 2000.

"פרשת המים" מספר על מאבקו של עורך דין (בגילומו של מארק רפאלו) למען תושבים במדינת וירג'יניה, שנחשפו לזיהום שנוצר מפעילותה של חברת דו־פונט — יצרנית הכימיקלים מהגדולות בעולם. הסרט מבוסס על מאמר בעניין המאבק, שפורסם ב"ניו יורק טיימס". עורך הדין מגלה כי תושבים נחשפו לתרכובת רעילה, שילוב של פלואור ופחמן (PFOA), שדו־פונט השתמשה בה כדי לייצר טפלון לכלי מטבח. התרכובת הזאת היא אחת מקבוצה של כ–3,000 תרכובות תעשייתיות, המכונות PFAS. שאריות שלה נמצאו במי תהום ובאתרי פסולת על יד אזורי מגורים.

מאמר בטיימז לצפריר - דלג

דו־פונט מנסה להתחמק מאחריותה לזיהום ולהשלכותיו הבריאותיות — בין השאר תחלואה בסרטן. היא מנסה להדוף את עורך הדין על ידי הצפתו במידע, ושולחת אליו כמות אדירה של ניירת ובה פרטים על פעילותה. אך היא משיגה את התוצאה ההפוכה מהרצוי, לאחר שעורך הדין עובר על המידע בדקדקנות ומגלה מה הן התוצאות ההרסניות של החשיפה לחומר התעשייתי. "כשאתה רואה למה האנשים האלה מסוגלים, כמה הם ידעו על מה שהם עושים, ואף על פי כן המשיכו לעשות זאת מפני שהם הרוויחו הרבה כסף — אתה משתגע", אמר במאי הסרט, טוד היינס, בריאיון לאתר החדשות VICE. המאבק המשפטי להשגת פיצויים מהתאגיד נמשך עד לשנים האחרונות. בסופו של דבר נאלצו דו־פונט וחברה אחרת לשלם פיצויים בסך 670 מיליון דולר, ואף על פי כן הן סירבו להודות באחריותן לנזקים הבריאותיים.

תאגידים כלכליים אחרים השתמשו בשיטות מגוונות של רמייה ושל הסתרה כדי להתחמק מאחריות לזיהומים שיצרו. גורמי רגולציה במדינות שונות בעולם סבורים שהחברות מעדיפות לשמור על החוק ולא להסתבך, אבל לא פעם אחת מתברר שמדובר בהערכה שגויה. הדוגמה הבולטת מהשנים האחרונות היא הפרשה שכונתה "דיזלגייט", בחברת פולקסווגן: החברה שיכללה שיטה להסתרת היקף הזיהום שנפלט מכלי הרכב ממונעי הדיזל שייצרה. המסקנה היא שיש לראות בספקנות את הרושם שתאגידים מנסים ליצור בדו"חות השנתיים שהם מפרסמים, ושבהם הם מתפארים בדאגתם לסביבה ולבריאות הציבור.

וייס - דלג

הזיהום נשאר שנים רבות לאחר שנחשפה פעילות התאגידים. לפני שנתיים השתתף מומחה לזיהום קרקעות, ד"ר רפי מנדבלאום, בכנס של המכון לאנרגיה וסביבה, שנושאו היה זיהום קרקע ומים. אתר המידע הסביבתי INFO SPOT דיווח על מה שאמר מנדלבאום בעניין. הוא ציין שבעבר השתמשו רבות ב־PFAS בישראל ובמדינות אחרות בעולם. התרכובות האלה שימשו מרכיב בקצף כיבוי ובמוצרים עמידים למים ושמן — בהם מחבתות הטפלון. מדובר בחומרים יציבים שכמעט אינם מתפרקים. הם נעים במהירות במי התהום ומזהמים אותם. מנדלבאום ציין שיש מדינות שאסרו שימוש בהם, וקבעו תקן לריכוז המותר שלהם במי השתייה. במדינות האלה יש מעקב קבוע אחר ריכוזם במים.

מחקרים שהתפרסמו בעת האחרונה מגבירים את החשש מההשפעה של המזהמים מבית היוצר של דו־פונט ושל חברות אחרות. במחקר שנעשה בארה"ב נמצאו ריכוזים גבוהים של PFAS בהפרשות של כלבים ושל חתולים. במחקר אחר, שנערך בשתי אוניברסיטאות בצפון קרוליינה, נמצא שמכשירי סינון מים ביתיים אינם מצליחים לטהר אותם מתרכובות הפלואור־פחמן הבעייתיות. על פי ההערכות, כ–15 מיליון אמריקאים מתגוררים באזורים שבהם ריכוז החומרים הבעייתיים במי השתייה גבוה מהרמה שאין לחרוג ממנה, על פי המלצות הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב. לפני שנה וחצי פירסמה הסוכנות לחומרים רעילים ולרישום מחלות בארה"ב חוות דעת, ולפיה בשתיים מהתרכובות הריכוזים המומלצים גבוהים פי 7–10 מהריכוזים המספקים הגנה מסיכונים בריאותיים.

בישראל טרם ננקטו פעולות ממשיות להתמודדות עם האיום הסביבתי המתועד בסרט. לפי רשות המים אין תקן מי שתייה ישראלי של PFAS, ועד היום לא נערך סקר מי שתייה לאיתורן. ביוזמת הרשות נעשה סקר בקידוחי ניטור המשמשים למעקב, ובכמה אתרים תעשייתיים התגלו החומרים האלה במי תהום — אך לא באזורים שיש בהם חשש ממשי שיגיעו עד לקידוחי מי השתייה. רשות המים ומשרד הבריאות מתכוונים לערוך סקר גם בקידוחי מי שתייה. על פי ממצאי הסקר יחליט משרד הבריאות אם יש צורך לקבוע תקן לריכוז המותר של המזהמים האלה, שיישארו אתנו עוד שנים רבות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו