בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

במתקן חולות לא מתרגשים מהחלטת בג"ץ: "אין מה לחגוג, שום דבר לא סופי"

ההכרעה שצפויה להביא לשחרורם של רוב השוהים במתקן לא שינתה את הלך הרוח הפסימי בו. גם מי שצפויים לצאת לחופשי בקרוב יודעים שדברים עוד עלולים להשתנות

23תגובות
אילן אסייג

במתקן חולות לא ניכרה הערב (שלישי) התרגשות רבה לנוכח החלטת בג"ץ, שקבע כי תקופת ההחזקה במתקן שנקבעה בחוק אינה מידתית. עבור מבקשי המקלט המוחזקים במתקן, היום נראה ככל יום אחר. השוהים במתקן שמעו על ההחלטה דרך הרדיו ומחבריהם הסודאנים השותפים לעתירה, אבל קולות השמחה היחידים נשמעו ממשחק כדורגל, שלווה בקריאות עידוד ובתיפוף על דרבוקה. ברחבה שמחוץ למתקן שלטו הפסימיות והאלכוהול, וגם מי שמחוזקים בחולות שנה או יותר ואמורים להשתחרר בשבועיים הקרובים לא ממהרים לארוז את המזוודות.

"זאת לא המדינה שלי", אומר סעיד, שמוחזק במתקן כבר שנה וחמישה חודשים. "הם יכולים לעשות מה שהם רוצים. אם יגידו לי לעזוב את ישראל אעזוב. רק אלוהים יודע מה יהיה איתנו בסוף". סעיד מספר שהוא שוהה בישראל כבר עשר שנים. "הכי הייתי רוצה לחזור לתל אביב", הוא אומר. "יש שם אווירה של חופש, ההיפך הגמור ממה שקורה כאן".

סעיד יושב מחוץ למתקן עם חברים, שמעשנים נרגילה ושותים בירה. "יש כאלה ששותים כדי לשכוח, לא לחשוב על כלום", אומר עלי, מהוותיקים ש"חנכו" את המתקן עם הקמתו. "יש כאלה ששותים ועושים קצת שטויות, ויש כאלה ששותים ומשתגעים. מתחילים לצעוק למה הם פה, מה קרה לחיים שלהם, צועקים שמות של אחים והורים. מי שלא כלוא פה לא יכול להבין. לכולם יש שריטה בנפש".

עלי נמצא בארץ מאז 2008, ולסודאן הוא אומר שלא יוכל לחזור. "עבדתי במלונות בים המלח, בשיפוצים בערד ובאילת, אני יודע לעשות קרמיקה, למדתי כל מה שצריך", הוא מספר. "החזקתי את עצמי, מי שלא עובד גר ברחוב". לדבריו, "כשהגעתי לחולות אמרו שזה זמני, שהדברים יסתדרו ונצא מפה. אבל מעולם לא קיבלתי תשובה לבקשת המקלט שהגשתי. אולי עכשיו אוכל לחזור ולעבוד בשקט". כעס על המדינה אין בו והוא מודה על כל מה שקיבל עד עכשיו, אבל לא יודע מה יעשה אם ישלחו אותו למדינה שלישית באפריקה: "מי מבטיח לי שאשאר בחיים ברואנדה? אני לא חי טוב בישראל, אבל לפחות אני חי".

אילן אסייג

אנואר סולימאן, שהיה בין העותרים נגד התיקון, אומר שהיה אופטימי. "ידענו שתהיה החלטה באמצע ולא יילכו ראש בראש עם הממשלה, אחרת היא היתה מחוקקת עוד חוק ואנחנו היינו נפגעים. מה שצריך לקרות זה שהמדינה תבחן את בקשות המקלט של אלה שיושבים בחולות". אף שלפי פסיקת בג"ץ סולימאן אמור להשתחרר בקרוב, הוא מבין שדברים עלולים להשתנות: "זאת מדינה דמוקרטית ואנחנו סומכים על בית המשפט, אבל יודעים שעד שהשחרור ייצא לפועל הממשלה יכולה להחליט משהו אחר". גם עבדאללה, שמוחזק בחולות זה שנה וחמישה חודשים, לא ממהר להתרגש. "אין מה לחגוג בינתיים, שום דבר לא סגור ושום דבר לא סופי", הוא אומר. "כשיגידו לי ללכת אלך, מה יש לי לעשות?" 

כשעה אחרי פרסום ההחלטה, לא נראה כי הלך הרוח בחולות השתנה. יותר ויותר אנשים יוצאים מהמתקן כדי לנשום מעט אוויר מהול בריח אשפה. רמת העברית שלהם נעה בין טובה למשובשת, אבל נדמה שכולם בקיאים ברזי הבירוקרטיה הישראלית. "'סבלנות ולאט לאט' הן המלים הראשונות שלימדו אותי", מספר אחד מהם, "כרגע זה יום רגיל מבחינתנו". על העזיבה הצפויה של רוב המוחזקים הוא אומר: "עכשיו שוב צריך להתחיל הכל מחדש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו