בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

הדאחקה של טיבי ועודה עשויה להעיד על שינוי בדעת הקהל היהודי

היכולת להתענג על קמפיין של פוליטיקאים ערבים על חשבונו של נתניהו איננה עניין של מה בכך. היא משקפת תזוזות ראשוניות לקראת שיתוף פעולה אפשרי בין השמאל־מרכז הציוני והמפלגות הערביות

99תגובות

את אחת מכרזות הבחירות המוצלחות, בוודאי המצחיקה שבהן, סיפק השבוע פרסומאי רשימת חד"ש־תע"ל. רואים בה שני אוטובוסים צבועים בצבעי המפלגה — אחד צהוב ואחד אדום — ולפניהם עומדים ומחייכים מנהיגי המפלגה, איימן עודה ואחמד טיבי, שנראים כזוג נהגי אגד שבעים וחביבים שנבחרו על ידי הוועד לשמש כדוגמנים. מתחתם מתנוססת הכותרת בעברית "נוהרים לקלפיות".

הקמפיין של חד"ש-תע"ל

השילוב של הומור עצמי יחד עם הפוך־על־הפוך על אמירתו הידועה לשמצה של בנימין נתניהו תצחיק חלק ניכר מהציבור היהודי, לפחות כל עוד לא יספרו לו שבערבית כתוב שצריך לעצור את הפשיזם. בנקודה זו, סביר להניח, הצמד טיבי־עודה יאבד חלק לא קטן מקהלם.

נתניהו, צילום מסך מתוך הסרטון בפייסבוק

היכולת של ציבור יהודי גדול להתענג על דאחקה של פוליטיקאים ערבים על חשבונו של ראש ממשלתם היהודי איננה אירוע בודד ואיננה עניין של מה בכך. היא משקפת תזוזות ראשוניות ומינוריות בדעת הקהל, שיכולות בעתיד להפוך לדרמטיות וטקטוניות, שיכולות לשנות מן היסוד את גישתו של השמאל־מרכז הציוני לשיתוף פעולה פוליטי עם המפלגות הלא־ציוניות. המגעים התיאורטיים שהסתיימו הפעם בלא־כלום עשויים להניב בעתיד הסרת חרמות ואפילו ריצה משותפת — בייחוד אם בנימין נתניהו ינצח בבחירות הקרובות.

אם כך יקרה, הפרחים יגיעו, בראש ובראשונה, לנתניהו עצמו. במרחק של ארבע שנים אפשר כבר לצחוק על "הערבים נעים לקלפיות", אך בשעת אמת התרגיל המצחין של ראש הממשלה עורר קבס כללי, לא רק אצל הערבים אלא גם בקרב חלקים גדולים מהציבור היהודי. פנייתו של נתניהו לכיוון הלאומנות הבוטה הוסיפה על כך מחאה וחרדה משותפות לשני הציבורים. חוק הלאום האיץ את המגמה, ובה־בעת חנך גם תהליך של חשבון נפש פנימי בשמאל ובמרכז הליברלי, שלעת עתה עוד לא חדר, לפחות לא בגלוי, לצמרתו הפוליטית. שבוע רותם סלע, אם אפשר לכנותו כך, הפנה זרקור בוהק להמשך מסע הדה־לגיטימציה של נתניהו כלפי המיעוט הלא־יהודי — ולשיתוף הפעולה המלא שמושיטים לו מתנגדיו הפוליטיים במרכז ובשמאל.

בנסיבות אחרות, מיותר לומר, שיתוף פעולה פוליטי בין יהודים לערבים היה כבר עובדה מוגמרת: בארצות הברית, שבה המיעוטים מאוגדים כבר כמה עשורים תחת המטרייה הדמוקרטית, די היה בשנתיים של נשיאות דונלד טראמפ, המאוסה עליהם, כדי לדחוף את המפלגה שמאלה ולהניע באגפה השמאלי תהליך של רדיקליזציה. בישראל, גם עשר שנים של זעם וחשש משותפים משלטון נתניהו לא הספיקו כדי להסיר את המחיצות הגבוהות, הלאומיות והאידיאולוגיות, המפרידות בין הציבור היהודי והציוני לציבור הערבי והלא־ציוני.

טיבי ועודה בהשקת קמפיין הבחירות של חד"ש-תע"ל בתל אביב, שלשום
מגד גוזני

נהפוך הוא: במשך רוב התקופה הזו, מתנגדי נתניהו שיתפו פעולה עם סימונם של הערבים כנוכחים־נפקדים של הפוליטיקה הישראלית. גם הם העלו את חנין זועבי המרגיזה על ראש שמחתם, והפכו אותה להוכחה חיה להיותו של הציבור הערבי כולו גיס חמישי, לפחות בפוטנציה. לא זו אף זו, באירוניה של ההיסטוריה, המורשת של תנועת העבודה מכבידה שבעתיים על הסרת חסמים עם הערבים לעומת זו של יריביהם מימין, החל בעצם הקמת המדינה, היווצרות בעיית הפליטים, הפקעת האדמות והטלת הממשל הצבאי, ועד לאירועי יום האדמה, בעת כהונתו הראשונה של יצחק רבין, והרג 13 המפגינים הערבים בעת כהונתו של אהוד ברק. את זרועה הארוכה של הציונות, המיעוט הערבי חטף בעיקר מאלה המתקראים היום שמאל.

ההתגייסות הכללית לטובת הדרוזים לאחר חקיקת חוק הלאום, ברוכה ככל שהיתה, רק הדגישה בעיני הערבים את מעמדם הנחות, גם במונחים יחסיים. מערכת הבחירות הנוכחית הוסיפה מלח על הפצעים והבהירה להם שכל הציבור הציוני, כולל זה המתקרא נאור, עדיין רוקד על פי חלילו הפלגני של נתניהו ונשבע שלא יסתמך על הערבים, משל מדובר בחטא בל יכופר.

אפקט רותם סלע לא רק חשף את מנהיגי המחנה במערומיהם. הוא הדגים כיצד הם משתפים פעולה עם הטקטיקה של נתניהו להוציא את הערבים מהכלל, ובכך מציבים את המרכז־שמאל כמיעוט מבוטל ופרמננטי בציבור היהודי "הנחשב". סלע הדגימה, גם אם לא התכוונה לכך, כיצד הכסות הלאומית־ביטחונית והסוגיה הפלסטינית משמשות כעלה תאנה, לממשלה ולאופוזיציה גם יחד, לחוסר השוויון המתמשך של ערבים בתוך ישראל פנימה.

גבאי עם דרוזים שמוחים נגד חוק הלאום, בינואר
תומר אפלבאום

זהו הרקע להתקרבות והמצע האפשרי לשיתוף פעולה בעתיד, שהערבים, על פי דבריהם לפחות, כבר מוכנים לו: הסטתם לשוליים, או לפחות הכלתם של חילוקי הדעות האסטרטגיים לגבי פתרון הבעיה הפלסטינית — והתהומיים לגבי נסיבות היווצרותה — והתמקדות במאמץ לספק "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין", ככתוב במגילת העצמאות. גם זו חייבת להתעללויות של נתניהו בחזונה את הפיכתה למסמך חוקתי מקודש — בעיני מתנגדיו כמובן.

חתירה משותפת לשוויון אמיתי איננה רק מחויבת המציאות בכל דמוקרטיה המכבדת את עצמה, אם ישראל עדיין כזו. המאמץ המופגן של נתניהו להרחיק את הערבים מהמחנה ולציירם כמסוכנים מעצם טבעם מהווה פגיעה ישירה בביטחון המדינה. מהלכיו מנוגדים לגישתו ההיסטורית של שירות הביטחון הכללי, הרואה בהשתלבותם של הערבים אזרחי ישראל אמצעי למיתונם ואת ציורם חסר הבסיס כגיס חמישי — כנבואה המגשימה את עצמה. אם וכאשר זה יקרה, שלא יהיה לאיש ספק, נתניהו גם יאשים את ראשי השמאל באחריות לתסיסה, ואלה יגיבו בגמגומים ובהתנצלויות שיתפרשו בציבור כהוכחה לצדקתו.

ייתכן שהבעיה הפלסטינית עדיין יותר מדי מעיקה על שני הצדדים מכדי ליצור חזית משותפת, וגם אם תוקם כזו ביום מן הימים, כל התלקחות בשטחים תוכל לפרקה לגורמים. נטרולה, עם זאת, עשוי לגלות הסכמה רחבה בין הציבור הערבי לסקטור יהודי משמעותי, שאת גודלו קשה לאמוד, לגבי צורת החיים הראויה למדינה שעדיין שואפת ליצור איזון בין מרכיבה היהודי למרכיבה הדמוקרטי, בניגוד למגמת נתניהו להאדיר את הראשון על חשבון השני. מבחינת דעת הקהל היהודית, טיבי ועודה הם גם במקרה המועמדים הנוחים ביותר ליצירת אווירה של שינוי.

כמיעוט הנלחם על זכויותיו, הציבור הערבי הוא מרכיב כוח חיוני במאבק על הדמוקרטיה הישראלית. העימות בין ימין יהודי מאוחד לשמאל יהודי־ערבי מפוצל הוא לא כוחות, ולכן אבוד מראש. רבים יותר מבינים זאת השבוע, גם אם לעת עתה הם יסתפקו בצחוק משותף מבית היוצר של טיבי־עודה על חשבון נתניהו. אף שאין לזלזל בכוחו של הומור: אם לצטט את ג'ורג' אורוול, וכפי שהוכיחו גם אירועי האביב הערבי, "כל בדיחה היא מהפכה זעירה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו