בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

באירוע הבחירות המרכזי של מפלגת העבודה תכננו עתיד שספק אם יתממש

חברי המפלגה שבאו לגני התערוכה רקדו לצלילי סטטיק ובן אל, אספו מדבקות של ח"כים ובעיקר הפעילו את הדמיון. נאומו של גבאי הסתיים במשפט המחץ: "מי שחונה בכחול לבן, שלא יתפלא אם יגררו אותו לימין"

26תגובות
השקת קמפיין העבודה
תומר אפלבאום

דמותם של דוד בן גוריון בחליפה, גולדה מאיר בחצאית ומשה דיין ברטייה מקדמים את פני הבאים לאירוע הבחירות המרכזי של מפלגת העבודה, שהתקיים אתמול (שני) בגני התערוכה. השלושה, בגלגולם החדש כפלקטים מקרטון, ניצבים לאורכו של שטיח כחול שמוביל מן החוץ אל הפנים. מעטים עוצרים להצטלם עמם, אחרים מלכסנים מבט לעבר כרזה גדולה שעליה מודפסים פניהם של אנשים צבעוניים יותר והיסטוריים פחות — בכירי הרשימה הנוכחית. בין הגווארדיה הוותיקה לחדשה מפרידים חמישה מטרים ועשרות שנים, ובתהום שביניהם נכנסת בשלמותה מפלגה שהמותג הוא עיקר גאוותה — אך גם הקוף הגדול שעל גבה.

בין שמדובר בחירות אמנותית ובין שבתוצאת הסקרים, על הכרזה מופיעים חברי העשירייה הראשונה בלבד. הכל תחת הכותרת "סופר ח"כ", המתכתבת עם אלבום מדבקות של כדורגלנים בעל שם דומה. מי שרוצה יכול לאסוף חוברת קטנה ולהדביק את איציק שמולי וחיים ילין במקום המיועד להם. "שיהיה, לילדים", מסבירים שם, אך בתוך האולם ממתינים בעיקר אנשים שהדברים האחרונים שהדביקו היו בולים.

אמילי מואטי: אין כאן לחישות ובבלתים אבל בואו, היה מה זה כיף - דלג

אמנון, "פעיל כבר 50 שנה", נשען על מכונית סמוכה ומפליג בזיכרונות מימים יפים יותר, ראשית דרכו בסניף גבעתיים. בלי שאיש יישמע, הוא מעיד על חששו שכמות הבאים לא תעמוד בציפיות, יהיו אשר יהיו. הוא אוהב את אבי גבאי ולא פחות את סמל המפלגה המוקרן באמצעות קרני לייזר על קיר האולם. מרחוק הוא מזהה את האלוף במילואים טל רוסו. הוא מתקדם לעברו בריצה קלה, מושיט ידו ללחיצה ומספר על הפעם ההיא, לפני כמה חודשים, כשנפגשו בתחנת דלק סמוך לאשקלון. "אתה זוכר?", הוא שואל, ורוסו זוכר. רבים לוחצים את ידו של רוסו, מספר שתיים ברשימה, התשובה הביטחונית למפלגת הגנרלים של כחול־לבן. לכולם יש לבטח זיכרונות שגם רוסו מוכן לזכור.

בתוך הביתן, המעוצב בסגנון אזור מקבלי הפנים בגן אירועים, שוררת אווירה מסיבתית — חלק מניסיון להנגיש את המפלגה לזמננו. אחדים מהנוכחים מתאימים עצמם ומשתטים לפי כללי הטקס. הם חובשים כובעי פלסטיק, מתקשטים בשרשראות זוהרות ורוקדים לצלילי הפזמון שמבטיח ש"הכל יהיה בסדר". אמנון, מוטרד מכדי להיכנס פנימה, יכול להיות מרוצה מהנוכחות. מי שהתעכב יותר מדי עם בן גוריון ודיין מחכה עתה בתור ההולך ומתארך סמוך לעמדת השתייה החמה.

שלוש דקות אחרי השעה שמונה בערב כבים האורות וג'ינגל רועש מחליף את שירי הפופ הקליטים. נשף הבחירות של העבודה מתחיל עם הצגתו של גבאי, שבחצי השעה הקרובה ידבר על הכל, אבל הכל — עזה, בתי חולים, גז, ביטחון, צדק, שוויון, יוזמה, אשכנזים, מזרחים, דתיים, חילונים, יהודים, ערבים. הוא מפרט תוכנית שככל הנראה לעולם לא יהיה בעמדת כוח לממש, ואולי דווקא בשל כך הוא מחבק את המיקרופון ואת ההזדמנות לספר על מה שיכול היה להיות.

אחת לכמה משפטים מהסה אותו הלמות תופים, תעלול שנועד להעצים עוד יותר את חשיבות הדברים. "דמיינו ממשלה ובה השרים מתעניינים במה שקורה בבתי החולים", הוא אומר, "בהמתנה לדיור הציבורי, שמוכנים להילחם בטייקונים". הדמיון עובד כאן שעות נוספות, וכך גם המתקפות. על בנימין נתניהו, כמובן ("יש נושא אחד שבו הוא יוזם ומעורב עד צוואר — שחיתות. נתניהו פיטר רגולטורים, שינה חוקים ונתן עשרות מיליארדים מכיסנו לחברים שלו מקיסריה"), אבל לא רק. מפלגת כחול לבן מסומנת כזאב בעור כבש, ימין בכסות שמאל־מרכז. מבחינתו של גבאי, אלו לא יריות בתוך הנגמ"ש. הם לא באותו צבא.

בתוך הביתן שררה אווירה מסיבתית — חלק מניסיון להנגיש את המפלגה לזמננו
תומר אפלבאום

"הדרך להחליף את נתניהו היא להביא את הקולות של נתניהו, לא של המחנה שלנו", אמר, "ככה לא מנצחים את נתניהו. ככה מכניסים לכנסת אנשי ימין בקולות של המחנה שלנו. כחול לבן אנשים ראויים, אבל הם בעצמם מצהירים שהם מפלגת ימין. בוגי יעלון קורא למפלגה שלהם 'הבית של מצביעי הימין'. יאיר לפיד אומר שהם 'הליכוד של פעם'".

את קרב המאסף על כל קול ומנדט הוא מסיים בשורת מחץ. "מי שחונה בכחול לבן, שלא יתפלא אם יגררו אותו לימין". ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שנכח באירוע, לבטח הריע בהתלהבות. גבאי מפנה את הבמה ואת מקומו תופסים "חברי הנבחרת", אלו מהמדבקות. כעבור שעה ישובו וייפגשו כולם על רחבת הריקודים, לצלילי שירים של סטטיק ובן אל. בינתיים, בחוץ, גולדה ובן גוריון כבר הלכו לישון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו