בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

נתניהו הפעיל את קסמיו על שני דרדקים פוליטיים וזכה לתחייה מדהימה

דווקא כשהוא ממתין למשפט ולאחר שני כשלונות בהרכבת ממשלה, נתניהו עומד לזכות בלגיטימציה קואליציונית רחבה ■ כהונת יריב לוין כיו"ר הכנסת תהיה בינג' של יריקה על ביהמ"ש העליון ■ וחמש הערות נוספות

445תגובות
גנץ ואשכנזי בתל אביב ביום הבחירות, החודש
מוטי מילרוד

דווקא כשהוא ממתין למשפט שעשוי להסתיים במאסר, אחרי שני כשלונות בהרכבת ממשלה, ועם רקורד של רמיסה מתמשכת של מערכת אכיפת החוק, עומד בנימין נתניהו לזכות בלגיטימציה גורפת — ולעמוד בראש הקואליציה הגדולה ביותר בתולדות ממשלותיו. הביטוי "קוסם" דל מלתאר את ההישג המהמם הזה, שאינו רק תוצאה של יכולותיו הפוליטיות. קסמיו, כמו אין ספור מקרים בקריירה הארוכה שלו, מהולים בעוד משהו, גורל. קסם קוסמי.

מגפת הקורונה באה לו בעיתוי בלתי נתפס, רגע לפני שהגוש שנבחר בשם מתנגדיו — ומנה במקור 62 ח"כים — החל לקדם חוקים שהיו מונעים ממנו להתמודד לראשות הממשלה. וכמובן, כל קוסם צריך קהל לאחיזת העינים שלו, ובמקרה הזה, אלה שנשאו ונתנו איתו הם בדיוק כאלה: דרדקי פוליטיקה תמימים. בקרוב גם מסכנים.

נכון לעכשיו, אחיזתו במערכת אכיפת החוק אינה ניטלת מידיו (שזו, לכאורה, סיבה עיקרית לכניסת כחול לבן לממשלתו). מתוך ארבעה מאחזים, הליכוד שומר בידיו שלושה: התיק לביטחון הפנים; תפקיד יו"ר הכנסת; וראשות ועדת חוקה, חוק ומשפט. משרד המשפטים יימסר אמנם לשותפיו הטריים, אבל ניהולו יהיה ב"הסכמה", כלומר נתון לווטו.

נתניהו בירושלים, החודש
אוהד צויגנברג

• על פי המסתמן, גלעד ארדן יתבקש לפנות את משרד ביטחון הפנים לטובת מירי רגב. היא קיבלה את הסכמת כחול לבן. מינוי המפכ"ל הבא יהיה בסמכותה. היא תדאג למנות מישהו בראש שלה, בסולם הערכים שלה, שינהג על פי תכתיביה, ועלול גם לשסות את חוקריו ביריבים פוליטיים של ראש הממשלה (שעוד מעט יהיו שותפיו). אתמול (ראשון) נפל אסימון: לפני כמה חודשים ביקש ארדן למנות מפכ"ל חדש. רגב רמזה לו בידידות שיירד מהעניין, כי הוא ייתקע. זו מן הסתם היתה הנחייה מבלפור, כי אף מגפה לא משכיחה את החקירות הבאות נגד נתניהו בצנרת: המניות, והריגול נגד גנץ בבחירות. ואם לא תצליח במשימתה (בבחינת "מה שווה המשטרה אם אי אפשר לשלוט בה"), היא תעשה מה שעשתה במשרד התרבות — תטריל ותגדף את המערכת שתחתיה, עד שכולם יחטפו בחילה וסחרחורת, כרגיל.

• על יולי אדלשטיין נתניהו נלחם עד טיפת דמו האחרונה. כלומר, דמו של אדלשטיין. גנץ לא היה צריך לרקוע ברגליו האחוריות בפגישה הלילית בבלפור כדי שבן שיחו "ייעתר" לדרישה למנוע מהיו"ר לשעבר לשוב אל כסאו. לפני כעשרה ימים נכתב כאן כי זו התוכנית: להחליף את אדלשטיין ביריב לוין או ביובל שטייניץ (אם יוטל וטו על לוין). אם אכן יהיה זה לוין, נקבל בראש הרשות המחוקקת אדלשטיין מודל השבועיים האחרונים — אבל על טורבו, רווי סטרואידים של שטנה ובוז נגד מערכת המשפט. באי החזרת אדלשטיין לתפקיד יש אמנם מסר חינוכי, אחרי שזה הפר את פסיקת בג"ץ, אולם בעוד שאצלו היה מדובר בפרק אחד ומביש — עם לוין הרדיקלי והנאמן לבלפור, זה יהיה בינג' אין סופי של יריקה וצפצוף על העליון, היועץ המשפטי וכל מה שמריח מ"שלטון החוק".

• השארתו של יעקב ליצמן במשרד הבריאות היא כמו לתת צל"ש לקצין שכשל לכל אורך שירותו, ודווקא בזמן הקרב הכי מכריע שלו — שבו תחלואי תפקודו מתגלים ביתר שאת. ליצמן ודאי מבין שבשוך המשבר הוא יוקע כאחראי לכישלון הנורא במערכת. אבל פקודת האדמו"ר מגור חזקה יותר: אין עוד משרד שבו השר יכול לדאוג באופן פרטני לציבור בוחריו — לדאוג לחדר פרטי, לזירוז בדיקת MRI, תור לטיפול מבוקש, לכל מה שהבריות זקוקות לו בעת חוליין.

רגב בכנס הליכוד ברמת גן, בחודש שעבר
תומר אפלבאום

• בין 32 ל–34 שרים, חציים מיותרים לגמרי, תמנה הממשלה הזו. מנתניהו אין ציפיות, אבל איך גנץ ואשכנזי מסוגלים לתת ידם לזוועה הזו? לאריאל שרון, שהמציא את השיטה, היה ביטוי נפלא: "צריך למרוח אותם בדבש". כזה הוא הדבש: גם מתוק, וגם מדביק לכיסאות. כעת נותר לראות מי ייבעטו החוצה מלשכות השרים. הנטייה המוכחת של נתניהו מאז 2009 היא להטיב קודם כל עם השותפים: ראשית עם החרדים, שנית עם המפלגה שהצטרפה מהגוש שמנגד. הליכודניקים שוב יישארו האחרונים, חוויה שמוכרת לרבים מהם.

• בראשית טרף גדי יברקן, העריק מכחול לבן, את אברהם נגוסה הליכודניק שהיה נאמן לנתניהו. אחר כך הגיעה פנינה תמנו־שטה וטרפה את יברקן — והיא זו שתמונה לשרת הקליטה בממשלה שבטעות מכונה "ממשלת אחדות". מה שקורה אצל נבחרי ציבור עולי אתיופיה, זה ממש חד גדיא, חד גדיא.

האוזר והנדל בכנסת, החודש
אוליבייה פיטוסי

• אם היה מוענק פרס ישראל להתחסדות וצביעות, המועמדים המובילים לקבלו היו ללא ספק יועז הנדל וצבי האוזר. הם נכנסו לפוליטיקה דרך מפלגת תל"ם של משה יעלון על מנת להדיח את נתניהו. הוא שמר על מילתו. הם, ברגע שלאפם התגנב ריח השררה, הפנו לו גבם, נעצו בו סכין, ודילגו לכחול לבן ולקואליציה. בהיותם נעדרים ולו שמץ של מודעות עצמית הם כינו את סיעת היחיד שלהם: "דרך ארץ". אם לא היה מדובר בשני בלוני הליום אנושיים, עוד היינו חושדים שזה סוג של הומור. אבל לא. הם רציניים. "נקווה שצעד זה יוביל לריפוי הפצעים בחברה הישראלית", צייץ הנדל. הנה שם חלופי לסיעה, מתאים יותר: "כייסים מנומסים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו