"אין אירועים, אין הזמנות": משבר הקורונה מכה בבתי הדפוס - מקומי - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אין אירועים, אין הזמנות": משבר הקורונה מכה בבתי הדפוס

לכתבה
ימין אוחיון, דפוס דקל אילן אסייג

כמו עסקים רבים ברחבי הארץ, גם בתי הדפוס נפגעו במהירות ממשבר הקורונה. בהסתמך על ניסיון העבר, הבעלים מעידים כי הם אינם ממתינים לעזרה מהמדינה. בכל יום "הארץ" ילווה בעלי עסקים ושכירים מתחומים שונים שהקורונה מאיימת על עבודתם

10תגובות

"אם אני בשעה כזאת, שש בערב, יושב ורואה בנטפליקס 'נמלטים' המצב קטסטרופלי", אומר חגי רודיטי, הבעלים של בית הדפוס "פרסום אחר" בעפולה. בימים כתיקונם, הוא חוזר הביתה בשמונה וחצי-תשע בערב. ביום ראשון השבוע חזר בשתיים וחצי. מחר, הוא כבר יודע, יוציא את שני העובדים שלו לחל"ת, כי הוא חושש שלא יוכל לשלם להם משכורת.

כמו בעלי עסקים קטנים אחרים ברחבי הארץ, רודיטי נפגע מהר מאוד ממשבר הקורונה. בבית הדפוס שלו, שמייצר כרזות לפרסום אירועים, לצד כרטיסי ביקור וחשבוניות, הפגיעה הורגשה מיד. "זאת אמורה להיות התקופה הכי טובה בשבילנו", אומר רודיטי, "אני עובד עם מתחמי קניות – פרנדלי, קבוצת מבנה - ובמכה הכל נעצר. אנחנו בבעיה קשה".

רודיטי, נשוי ואב לשני ילדים, פתח את העסק בשנת 2008. "זה עסק שמתבסס על לקוחות חוזרים, פרטיים ומוסדיים כמו עיריות, אבל גם שם הכל נעצר", הוא מסביר, "אין ממשלה מצד אחד, ואין כסף, והקורונה באה כרעם ביום בהיר".

חגי רודיטי בבית הדפוס שלו בעפולה.
גיל אליהו

לדבריו, את הפגיעה הוא הרגיש מחדש בכל יום במהלך החודש האחרון. "בכל יום הלקוחות הגדולים מרימים טלפון ואומרים שהם לא עושים פעילויות לחגים, אז הם גם לא מפרסמים", הוא אומר. 

גם מכרז של העירייה לשילוט בשווי 50 אלף שקל, שבו זכה רודיטי - לא ייצא לפועל. "הרמתי טלפון לשאול מה קורה, אמרו לי שאין תקציב", הוא משחזר. 

"כולם נכנסו ללחץ, וזה בעייתי. אתה לא באמת יודע מה יקרה. אתה מרים טלפון לבנק והבנק לא יודע מה להגיד" חגי רודיטי, עפולה

אצל הלקוחות הקטנים של רודיטי המצב לא יותר טוב. "אלו שצריכים כרטיס ביקור וחשבוניות, גם הם נעלמו", הוא מעיד. "כולם נכנסו ללחץ, וזה בעייתי. אתה לא באמת יודע מה יקרה. אתה מרים טלפון לבנק והבנק לא יודע מה להגיד". 

ביום ראשון בצהריים, הוא מספר, ישב לאכול עם חברים."כולם מדברים על אותו דבר", הוא אומר. "לא מבינים איך הם מסיימים את הקטסטרופה ומגיעים לסוף החודש. אני לא יודע מה המדינה שלנו יכולה לעשות ואני לא רואה מה היא תעשה. בסופו של דבר רק אני אצטרך לתת את הדין. גם ככה יש את המצב התמידי של העסקים הקטנים במדינה, אנחנו מדמים את זה תמיד בשגרה לזה שאנחנו עומדים בים עם המים עד האף ואומרים לנו אל תעשו גלים. עכשיו המים עברו את הראש". 

בית הדפוס השומם של רודיטי.
גיל אליהו

עבור רודיטי, משבר הקורונה מתרחש על רקע טרגדיה אישית שחווה לאחרונה. לפני ארבעה חודשים הוא איבד את אמו. חודש לאחר מכן, אביו הלך לעולמו. בעקבות זאת, רודיטי לא עבד במשך שלושה חודשים. "עד שהצלחתי לחזור לעצמי אני מקבל את הסטירה מהצד השני", הוא אומר. 

איך ממשיכים מכאן? "אמרתי לאשתי שתיקח הלוואה של מאה אלף ש"ח שנכניס לעסק. אני מחפש את הפתרון עכשיו לעוד חודש וחצי, כי אני יודע מה יקרה". 

"היו תקופות קשות כמו במלחמת לבנון השניה וכמו במיתון ב-2008, אבל לא ככה" חגי אלפסי, יקנעם

אך, למרות הכל, רודיטי מעיד שהוא נותר אופטימי: "אני כמו חתול, מאיזה קומה שלא אפול אנחת על הרגליים", הוא אומר. "אני אצא מזה, אבל הרבה אחרים לא".

רוצה להאמין, אבל לא

ניסן אלפסי מנהל את "דפוס סימופרס" ביקנעם, עסק משפחתי בבעלות אביו ודודתו שקיים כבר 45 שנה. בבית הדפוס מועסקים עשרה עובדים, כולל בני משפחה. כמו רודיטי, אלפסי מנסה לשמור על אופטימיות, אך מעיד כי הוא אינו זוכר משבר דומה. "היו תקופות קשות כמו במלחמת לבנון השניה וכמו במיתון ב-2008, אבל לא ככה", הוא אומר. "אנחנו גם לא יודעים לאן זה הולך, מתי זה ייגמר". 

ברוך אלפסי בבית הדפוס שלו ביקנעם
רמי שלוש

"יש ירידה", ממשיך אלפסי. "אני עובד עם חברות גדולות שיש להן עבודה מחזורית לאורך כל השנה, אז אני עובד על הזמנות שיש לי ומכין מראש, אבל הזמנות חדשות אין. את המע"מ דחו אמנם בעשרה ימים, אבל אני לא יודע כמה זה עוזר". 

על סמך ניסיון העבר, אלפסי מעיד כי הוא אינו בונה על יותר מדי עזרה מהמדינה. "גם ב-2006 לא קיבלנו שום דבר", הוא אומר. "אני רוצה להאמין שיהיה משהו, אבל לאור ניסיון העבר אני לא חושב שנראה משהו. צריך להישען על עצמנו, אולי גם לא לקחת משכורת ולתת לעובדים. ימים יגידו, אבל אנחנו אופטימיים ונמשיך לעבוד כל עוד יאפשרו לנו".

דפוס דקל, הוקם בשנת 1987 בגוש קטיף והעתיק את מקומו לאשקלון ב-2005, "אחרי הגירוש", כפי שמעיד הבעלים, ימין אוחיון. "אנחנו עובדים הרבה עם מוסדות ומכללות ובתי ספר", אומר אוחיון, "סגרו את בתי הספר, סגרו את המכללות, אז אין לנו עם מי לדבר".

דפוס דקל באשקלון. ההוצאות נותרו, ההכנסות לא
אילן אסייג

 אוחיון מסביר כי הלחץ של הימים האחרונים קיצוני במיוחד, מאחר שההוצאות נותרות בעינן, אך ההזמנות לא נכנסות. "גם את התשלום עבור עבודות שכבר עשינו אנחנו לא יודעים מתי נקבל", הוא אומר. "כולם בבית,, אין גם מי שיכתוב את הצ'קים". 

אוחיון מעסיק כיום עשרה עובדים, ולדבריו, הוא עדיין איננו בטוח איך לטפל במצב. "אם אשחרר את כולם הביתה, מה יקרה אם תכנס עבודה? ומצד שני אין להם מספיק תעסוקה", הוא תוהה. "המדינה צריכה לתת פתרון תזרימי, דיברו על עשרה מיליארד, איפה זה? איפה זה בעסק במיידי? יש הלוואות במימון מדינה, אבל זה ניירת וטפסים, ולא הכל עובר אליך. לפחות שהבנקים יעלו את המסגרות", הוא אומר.  

"כולם מגיעים לעבודה, גם בחירום קסאמים וגם בחירום קורונה. חיינו הם חירום" רותי אלגרנטי, קיבוץ בארי

החירום הוא חיינו

בית הדפוס של קבוץ בארי היה אמור לחגוג החודש 70 שנה להיווסדו, אך החגיגות בוטלו כבר לפני שבועיים. רותי אלגרנטי, סמנכ"לית משאבי אנוש של בית הדפוס, מעידה כי בינתיים הפגיעה בעסק בן 300 העובדים קטנה יחסית, משום שהלקוחות הם בעיקר מוסדות גדולים כמו חברות אשראי ובנקים. "אנחנו גם מתכוננים למצב שתהיה ירידה בהכנסות, וגם למצב של ירידה בכוח אדם כי אין מערכות חינוך", מסבירה אלגרנטי. 

מהצד השני, כאן בנגב המערבי מיומנים בתפעול העסק במצבי חירום. "אנחנו בשיא ההכנות", מתארת אלגרנטי, "הפרדנו משמרות ואין מעבר בין מחלקות המפעל, שלחנו את מי שאפשר לעבוד בבית". 

רותי אלגרנטי בקיבוץ בארי.
אליהו הרשקוביץ

בבית הדפוס בבארי 300 עובדים, מתוכם 150 חברי ובני קיבוץ והשאר מיישובי האזור. "כולם מגיעים לעבודה, גם בחירום קסאמים וגם בחירום קורונה", אומרת אלגרנטי. 

כמו כן, היא מוסיפה, בקיבוץ שיתופי, היכולת להתארגן מרגע לרגע מרשימה. "רק מרימים טלפון ושולחים עובדים, ויש בייביסיטר למי שצריך, וארוחה למאתיים איש תוך ארבע שעות מרגע ההחלטה לסגור את החדר אוכל.  יש התגייסות מדהימה", היא אומרת, "חירום זה חיינו".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות