בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי אכפת מנערה אוטיסטית

כאשר ילדה משוחררת מאשפוז בלי שנמצאת לה מסגרת חינוכית, המדינה בעצם מפקירה את המשפחה לגורלה

4תגובות
תמונת אילוסטרציה. אם תהיה לנ' מסגרת חינוכית מתאימה, חלק עצום מהנטל ירד מההורים
אורן זיו

מכירים את שיחות הסלון האלה, שבהן כולם אוהבים לקטר על המדינה ולספר זה לזה כמה היא איומה? אז יש לי חדשות בשבילכם — יש לנו מדינה מצוינת, עם חוקים נהדרים (לפחות עד לאחרונה) ועם תקנות וזכויות, שיכולים לספק מענה כמעט לכל מזור. השמים הם הגבול, ואפילו אותם פתחו בזול.

יש רק בעיה אחת: האנשים. במשרדי הממשלה, בבנקים, בקופות החולים, בתקשורת. כאשר הם נעים, בהתנהגותם אלה לאלה, על הסקאלה שבין אטימות לאכזריות — הרי שאנחנו מאבדים גם את המדינה. ערבות הדדית היא אבן יסוד בכל חברה בריאה, אבל בישראל שולטת תרבות "החזק שורד": מי שמחזיק בעמדות מפתח מנצל לרוב את כוחו ומתעמר במי שזקוק לעזרה ושמוצא עצמו עומד לבדו מול כוחות שאין הוא יכול להתמודד עמם.

אפרת גבריאל מרגישה זאת על בשרה. לא ייתכן שבמצב שבו משפחתה חיה היא תיוותר ללא סיוע, אבל זה מה שקורה בפועל.

לאפרת ובעלה יש שתי בנות. נ', הקטנה, היא בת 15. כשהיתה בת 11 היא אובחנה כמצויה על הרצף האוטיסטי. ואולם, הטרגדיה הגדולה של המשפחה היא מחלת הסכיזופרניה שבה לוקה נ' ושבגללה היא אושפזה כמה פעמים בשנתיים האחרונות. האשפוז האחרון נמשך עשרה חודשים וחצי בגלל התפרצויות קשות. ועדת שחרורים חיצונית דנה מדי שלושה חודשים בשאלה אם להמשיך את האשפוז, ובכל פעם ביקש הצוות המטפל הארכה, שכן המצב לא השתפר.

אלא שב–5 לפברואר החליטה הוועדה לשחרר את נ' לביתה עוד באותו יום. הרופאה המטפלת ביקשה הארכה של כמה ימים כדי שאפשר יהיה למצוא לילדה מסגרת מתאימה ולאפשר לה לעבור תהליך פרידה ראוי, אבל בקשתה נדחתה.

השחרור היה טראומטי. כאוטיסטית נ' היא בעלת תפקוד גבוה, אבל עדיין יש לה קשיים בתחום הרגשי. לא רק שהיא לא עברה תהליך פרידה ראוי, אלא שהוריה לא קיבלו תשובות מעשיות ממשרד החינוך, כשביקשו לספק לה מסגרת חינוכית מיידית. התוצאה היא שהיא יושבת בבית כבר שבועיים.

האם לא יכולה ללכת לעבודה. היא מטפלת בבת במשך כל שעות היממה וסופגת את התפרצויות הזעם שלה. "אנחנו הורים מוכים", היא אומרת, "זאת הבת שלי, ואנחנו מטבע הדברים מכילים את זה, אבל זה קשה. מעבר לזה אנחנו לא עובדים כמו שצריך וחוששים מקריסה כלכלית". האב, שעובד במשמרות, כבר נאלץ בעבר לעזוב עבודה, משום שההורים מטפלים בנ' בין האשפוזים וגם תוך כדי.

הם מקבלים קצבה מהביטוח הלאומי בגלל האוטיזם, אלא שהיא מסתכמת ב–2,500 שקל בלבד. ״ביקשתי מהביטוח הלאומי לקבל שעות סיוע וטיפול, שכן אי אפשר להשאיר את הילדה ללא השגחה לרגע", אומרת אפרת. "הם שלחו לי אחות הביתה ששאלה את הילדה אם היא יודעת איפה המקלחת. היא ידעה, אבל היא לא יודעת לעבור כביש, היא לא יודעת מה מותר ומה אסור, אבל מכיוון שהיא יודעת לתפקד בשירותים ובמקלחת אנחנו לא זכאים לעזרה״.

אם תהיה מסגרת חינוכית, חלק עצום מהנטל ירד מהם. מסגרות שמתאימות לילדה כמו נ' מספקות גם תמיכה רגשית וליווי, אלא שבמשרד החינוך אומרים להם שהם לא נערכו בזמן בגלל השחרור המיידי. המפקחת על החינוך המיוחד אמרה שהיא מטפלת בפרשה באופן אישי, אבל בפועל אין מסגרת. משפחתה של נ' גרה ביבנה. יש לא מעט בתי ספר מתאימים באזור. המשפחה פנתה לכולם ורק מחולון התקבלה תשובה — שאין מקום. ״פנינו לכל מי שאפשר וכולם אומרים שזה בטיפול", ממשיכה אפרת. "הילדה בוכה כל הזמן, חושבת שלא רוצים אותה וזורקים אותה ממקום למקום. אני המטפלת הראשית וכוחותי כלים. יש חוק חינוך חובה. אז מי העבריין פה, משרד החינוך או אני?"

היא מספרת שכאשר ביקשה מהוועדה לחכות כמה ימים עד השחרור, התשובה היתה: "פה זה לא מלון חמישה כוכבים". התשובה הזאת מייצגת את חוסר הרגישות, עד כדי התעמרות, שאנו נתקלים בה פעמים רבות אצל אנשים היושבים בתפקידים שיש להם השפעה גורלית על חייהם של אחרים, והם מתנערים מאחריותם במודע.

"אני אמא טובה, הייתי שם כל הזמן, טיפלתי בה וסעדתי אותה בבית החולים וראיתי אותה קשורה עם זריקות הרגעה", אומרת אפרת. "אבל עכשיו אני כבר בקריסה טוטלית. כל אחד בסוף יום העבודה חוזר לביתו ולאף אחד לא אכפת. כל עוד אני חיה אני נלחמת עליה עד הסוף. מה אני מבקשת? מסגרת לבת שלי? שיהיה לה בית ספר? אני לא מבקשת בית לחיים, רק את המינימום".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה כי "עניינה של התלמידה בהחלט בראש סדר היום של המחוז. צוותים מקצועיים במחוז, בשיתוף האגף לחינוך המיוחד, פועלים באופן אינטנסיבי כדי למצוא לתלמידה מעטפת חינוכית מותאמת. אנו מאמינים שבקרוב מאוד נוכל לבשר למשפחה על פתרון".

orlyv10@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו