בדיוק כשהתחילו לראות את סופו של נתניהו, גנץ הושיט לו את מכונת ההנשמה
גם אם מעניקים לו הנחות על כנותו ויושרתו, אין ספק שגנץ ניהל בשבועות האחרונים את אחת ההונאות הגדולות בפוליטיקה הישראלית. הוא לא רק הוליך שולל את מחנהו, אלא גם הותיר אותו מאוכזב ומיואש
רחמים כלנתר, מנוחתו עדן, יכול סוף סוף לנוח על משכבו בשלום. עריקתו מסיעת "הפועל המזרחי" בתמורה למינויו לסגן ראש העיר ירושלים בקיץ 1956 הפכה את שמו של כלנתר למושג של גנאי בפוליטיקה הישראלית, בעידן שבו עדיין התגאתה ביושרתה. 40 שנה אחרי מותו, ואחרי שנשתכח מלב, סוף סוף קם לו יורש: בני גנץ, אבי הגנציזם.
אפשר לתת לגנץ ליהנות מהספק, אם כי בדוחק: הוא לא בגד בבוחריו עבור כיסא, הגם שתיק החוץ שלכאורה מיועד לו תפור עליו כמו תיק התרבות על מירי רגב, במיוחד בימים שיחסי החוץ ממוקדים ברכש רפואי והחזרת ישראלים מנותקים. יותר סביר להניח שגנץ לא עמד בתחנוניו של בנימין נתניהו "להיכנס מתחת לאלונקה". הוא קיים את אמרתו המפורסמת של סמואל ג'ונסון, אבל עם טוויסט מקורי: הפטריוטיות של גנץ, מתברר, היא מפלטו האחרון של הנאשם מבלפור.
גנץ איננו ראוי לגנאי על מניעיו, גם אם אלה מוטעים וגם אם יתברר בקרוב שגורלו כגורל כל הפתיים שהאמינו לבנימין נתניהו, הלכו לצדו, נבלעו, נעכלו ונזרקו לשוליים. הרקורד של גנץ בשירות המולדת מעניק לו די קרדיט כדי להאמין שנאום הבכורה המעיק שלו אתמול כיושב ראש הכנסת משקף אמונה כנה שמדובר בשעת חירום קריטית שמחייבת אותו למחול על כבודו ולתת כתף לראש ממשלה — גם כזה שתואר על ידו עד לאחרונה כמאחז עיניים, נוכל, מחרב הדמוקרטיה ומי שהיה מוכן, לדעתו, להרוג אותו ממש.
מאוכזביו הרבים של גנץ גם אינם יכולים לטעון ברצינות שהפר את התחייבויותיו, שהתחזקו ורפו לסירוגין, שלא לשבת בממשלה בראשות נתניהו. גנץ גם הבטיח שלא להישען על הרשימה המשותפת והפר את הבטחתו, או לפחות מתח אותה עד לקצה, שעות בודדות לאחר שנסגרו הקלפיות. הוא זכה לתשואות מהמחנה התומך בשילוב המיעוט הפלסטיני בניהול המדינה, שמיעטו להתלונן על הפרת התחייבויותיו לבוחר. לזכותו ייזקף ששבר מוסכמות ומחיצות אצל בוחרי מרכז רבים שנהו עד כה אחרי צמד החמד של מחרימי הערבים ברשימתו, הנדל והאוזר.
ובכל זאת, אחרי שמעניקים לו הנחות על כנותו, יושרתו וטוהר מניעיו, גנץ ניהל בשבועות האחרונים את אחת ההונאות הגדולות, ובעיקר האכזריות, בתולדות הפוליטיקה הישראלית. אחרי קמפיין בחירות אנמי וכושל ותוצאות שנראו כתחילה ככישלון חרוץ, גנץ קם כעוף החול והפך, במזיד או בשוגג, למוביל הנחוש שמחנה תומכיו ייחל לו. אם היה מתנהל כך לפני כל אחת משלוש מערכות הבחירות שבהן התמודד, ייתכן ותוצאותיהן היו שונות לחלוטין.
ב–25 הימים שחלפו מאז 2 במארס, גנץ השלומיאל וההססן לכאורה עשה את הבלתי־אפשרי. הוא חיבר בין אביגדור ליברמן לאיימן עודה ויצר עימם גוש פוליטי, גם אם זמני, שאיש לא היה יכול להעלות על דעתו קודם לכן. אחרי הפסד אובייקטיבי בקלפי, גנץ הפך את היוצרות וזכה ראשון במנדט מהנשיא. הוא נלחם בנתניהו בכל החזיתות, הציב עצמו כמגן הדמוקרטיה וזכה השבוע לניצחון בנוק־אאוט בקרב הבלימה המכריע נגד ניסיונות הפוטש של נתניהו ומשרתו יולי אדלשטיין בכנסת.
מחנהו היה בעננים. התסכול שלפני הבחירות והייאוש שהשתרר מייד לאחריהן התחלפו בתקווה חדשה, זרה לשמאלנים ותיקים, שבכל זאת יש עוד תקווה. מאבקיו של גנץ ושל חבריו בכחול לבן נגד מהלכי ההרס האנטי־דמוקרטיים של נתניהו עוררו במרכז־שמאל רוח קרב שלרבים היה נדמה שכבתה מזמן.
סוף סוף, דמיינו לעצמם, נתניהו הקוסם הכל־יכול, הטריקי דיק של הפוליטיקה הישראלית, נתקל במכשול בלתי עביר.
תחילת עבודתן של ועדות הכנסת אתמול, על אפם וחמתם של אדלשטיין ונתניהו, היתה כמשב רוח מרענן. סלילת הדרך לבחירתו מחליפו של אדלשטיין כמעט והשכיחה, ולו לרגעים ספורים, את מגפת הקורונה המשתוללת מבחוץ.
ואז באה הנפילה, מכאיבה שבעתיים בשל האופוריה שקדמה לה. בעוד מחנהו מריע בהתלהבות להישגיו בשדה הקרב, התברר לפתע שמאחורי הקלעים גנץ מנהל עם נתניהו מו"מ מתקדם על אחדות לאומית, שבנסיבות האלה נראה לרבים במחנהו ככתב כניעה מביש. דווקא כשנדמה היה שמתחילים לראות את סופו של נתניהו, גנץ השיג לו את מכונת ההנשמה שתחזירו לחיים ושתשאירו בלשכת ראש הממשלה לפחות לעתיד הנראה לעין.
גנץ לא רק הוליך שולל את מחנהו, במשתמע אם לא במפורש, הוא הותיר אותו מאוכזב ומיואש. הוא שבה את לבו של המחנה כשאיש כבר לא ציפה, ואז ניתץ אותו אל מול סלע המציאות. כל קול שניתן אתמול בעד בחירתו של גנץ — בצלאל סמוטריץ', איילת שקד, נתניהו ורגב — היה בגדר התרסה מכאיבה. גנץ הוביל את גוש המרכז־שמאל להר נבו של הפוליטיקה כדי שישקיף על הארץ המובטחת, ואז הודיע בפתאומיות, ככתוב בספר דברים "הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור". אני הולך לבד, עם גבי והחבר'ה. ביי.
אי אפשר לפסול את האפשרות שמכל העז הזה עוד ייצא מתוק: נתניהו יהפוך את עורו ויקיים את הבטחותיו, הדמוקרטיה תינצל מהרס ושלטון החוק מסכנה, וממשלה חזקה ומאוחדת תוליך את ישראל בבטחה בשעת משבר הקורונה. מאוכזבי גנץ, מאחמד טיבי דרך יאיר לפיד ועד אביגדור ליברמן, משוכנעים שזה רק עניין של זמן, ולא הרבה זמן, עד שנתניהו יעשה לגנץ את מה שעשה לכל הפראיירים שקדמו לו: יקבור אותו פוליטית וימשיך במסעו להימלט מהחוק כאילו לא ארע דבר.
התרגיל הביביסטי האולטימטיבי, כמובן, הוא לפוצץ מחר בבוקר את המשא ומתן על אחדות ולהחזיר את המצב לקדמותו, אבל הפעם עם גנץ מושפל ומנודה ואופוזיציה מסוכסכת ומתפרקת. אם לשפוט על פי יום האתמול, דווקא זה עשוי להוביל לפתרון האופטימלי: ממשלת חירום בהרכבה הנוכחי שתיהנה מאמון הכנסת עד שיסתיים משבר הקורונה וכנסת לעומתית שמבקרת את פעולותיה כמו שצריך ומקיימת הפרדת רשויות כדבעי. לפתע, בלב הקורונה, נהיה אמריקה.
תגובות
דלג על התגובותתודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
באפשרותך לקבל התראה בדוא"ל כאשר תגובתך תאושר ותפורסם.
אנא המתינו……
תודה!
תגובתך נקלטה בהצלחה, ותפורסם על פי מדיניות המערכת
אירעה שגיאה בעת שליחת התגובה
אנא נסה שנית במועד מאוחר יותר