בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

גנץ העניק חוסן לנתניהו, וכעת אין לו דרך חזרה

בדמי ימיה מתה אתמול האלטרנטיבה לשלטון נתניהו ■ לפיד לא יעשה לגנץ חיים קלים, גם לא אנשי הליכוד שיסלימו מאבקם בשופטים ■ שלא כמנהגו, ליברמן שגה בקריאת המפה ■ ומי יקבל את תיק האוצר

598תגובות
איור: עמוס בידרמן

למניין הקורבנות שגבתה מגפת הקורונה אפשר להוסיף גופה פוליטית טרייה. אתמול מתה האלטרנטיבה לשלטון נתניהו. קשה לראות מתי תיוולד זו שתחליף אותה בתפקיד. ייתכן שהיא היתה האחרונה.

הררי מלים כבר נכתבו על יכולת השרידות הפוליטית המופלאה של בנימין נתניהו. איכשהו, הוא חסין מפני כל איום. כן, חסין גם לחוסן לישראל, סיעה מצומקת שנכנסה אתמול תחת צל בלוקו המוצק כבטון, בתמימות מעוררת השתאות. העם מפלל ל"אחדות", לכן יגור זאב עם כבש. מי הזאב ומי הכבש במשל הזה — ברור לכולם. ואם השותף הצמרירי חושב שנתניהו הפך צמחוני, הוא יגלה בקרוב מאוד את חדות השיניים והטפרים שלו.

מרגע ששב לכיסא ראש הממשלה שכלל נתניהו את מומחיות פירוק היריבים שלו לשיא. אלה מבית הם טרף קל. המשימה המאתגרת יותר היא להרוג מפלגות גדולות, שקמות לו כחלופות. הוא מתביית על המפלגות האלה כעוף דורס, חג סביבן חודשים, לעיתים שנים, מחפש את נקודות התורפה ותוקף מכל כיוון ועם כל אמצעי. בסוף הוא מצליח.

כך עשה לקדימה, על 28 מושביה בכנסת. כך חיסל באפקטיביות אכזרית את המחנה הציוני, כשהוליך את הרצוג שולל במו"מ קואליציוני בלתי־נגמר, מה שקעקע את אמינותו בעיני השותפה ציפי לבני ובעיקר בעיני חברי מפלגתו ובוחריו. כך עשה גם לכחול לבן, אחרי שנה של מאמצים ושלוש מערכות בחירות.

כמו נגיף פוליטי מתוחכם, נתניהו מתביית על תאי המפלגה שמנגד, פעם אחר פעם, ומפרק אותם אחד אחד, עד שהגוף כולו קורס לתוך עצמו.

במוצאי שבת האחרונה הישיר ראש הממשלה מבט נוקב למצלמות חדשות 12, והתחייב פומבית לפני גנץ לפנות את כיסאו שנה וחצי בדיוק לאחר שיחתמו על הסכם לממשלת אחדות. אלו אותן מצלמות שאכלו את ה"מה? מה פתאום?!" ועוד אין־ספור הבטחות כזב.

בשני המשאים ומתנים בין כחול לבן לליכוד, באוקטובר־נובמבר האחרונים וכעת, נידונו היבטים חשובים יותר מהבטחות פומביות. איך לעגן את הרוטציה בחקיקה, למשל. אבל אתמול צעד גנץ בתמימות ובנחישות לזירת המטענים שנקראת ממשלת הבלוק, כשהוא מפרק את כחול לבן.

לכן, מבחנו לא יהיה בעוד שנה וחצי; הוא מגיע כבר עכשיו. לשלוח את גנץ עם כיתת הטירונים שנותרה לו לשטח האש של נתניהו, זה כמו לבקש מקבוצת עיוורים להיכנס לשדה מוקשים ולפרק אותו. עכשיו שיתמודדו עם נתניהו ויריב לוין, בדיון על תנאי קיום הרוטציה תחת שינוי חוק יסוד, למשל. עכשיו, שינסו לשרוד בכנסת, 15–16 ח"כים שמעולם לא כיהנו באמת, מול שועלי המשכן מהליכוד, יהדות התורה, ש"ס ימינה.

גנץ בהשבעת הכנסת, החודש. נתניהו יפרק אותו מבפנים ומלמעלה
גדעון שרון / דובר

אם גנץ ייכשל בשל הדורסנות והתעלולים הבלתי נדלים של מנהיג הליכוד כבר אז, וזהו תסריט סביר בהחלט, מה יעשה? יזחל חזרה לפתח דלתם של יאיר לפיד ומשה יעלון ויבקש מחילה? יתחנן לשלום בית ואיחוד משפחות?

אין לו דרך חזרה. בשבועות הקרובים נתניהו ימשוך את גנץ באף וכל אימת שהאחרון ירטון, הוא יקבל תדרוכים וקמפיינים נגדו, עד שייאלץ להסכים לכל תנאי הליכוד.

גנץ, התקווה הלבנה שהאפירה והכזיבה, נכנס עם המנדטים שלו, כנטע זר בתוך קואליציית ימין־חרדים. לא בטוח בכלל שכל חברי חוסן לישראל שלמים עם המהלך הזה, בלשון המעטה. סביר יותר שחלק גדול מהם, אולי רובם, מקיאים קצת בפה. אנשים כמו מיכאל ביטון, מיקי חיימוביץ', אסף זמיר או יזהר שי יזרמו בכיף עם הליצמנים, הסמוטריצ'ים והמיקי זוהרים? זו תמימות שמאפיינת אולי רק אדם אחד. גנץ, בני גנץ. מעורבב, לא מנוער.

ברור לכולם איזה מתפקידי ארבעת הבנים הוא יקרא בליל הסדר הקרוב בחיק המשפחה המצומצמת. סביר שקלקולי הקואליציה העקומה שתקום תביא חלק מחברי חוסן לישראל למרוד. או אז אולי נראה תרחיש הדומה לקואליציית נתניהו־ברק, שהתפרקה בדיוק בגלל זה מפלגת העבודה — והוקמה לעשר שניות סיעת "עצמאות" שהלכה לעולמה לפני שטעמה את טעם הקלפי, ולו פעם אחת.

המפרק הרשמי

קשה לקנא גם בעתיד הנשקף לשר החוץ או הביטחון המיועד גנץ. נתניהו יפרק אותו מבפנים ומלמעלה; יאיר לפיד, יו"ר האופוזיציה הבא בסיועו היעיל של אביגדור ליברמן, יפרק אותו מבחוץ ומלמטה. לפיד הנבגד, שהעמיד לרשות גנץ מפלגה שבנה מאפס ואפסן לטובתו את האספירציות האישיות שלו על ראשות הממשלה, לא יעשה לאקס שלו חיים קלים. אגב, כבר לפני בחירות אפריל 2019 התחייבו חוסן לישראל, יש עתיד ותל"ם, להתאחד למפלגה אחת מיד אחרי אותו סבב.

שנה עברה ולפיד מיאן לעשות זאת. כנראה החששות מהפרטנר תכול העיניים שהגיח ברגע ולקח את הבכורה במחנה האנטי־ביבי ניקרו בו כל הזמן. ובצדק.

קורונה או לא, לבני גנץ היו כל הקלפים הדרושים בשולחן המשחק, גם מול אלוף הפוקר נתניהו. הוא קיבל את המנדט ראשון, היה לו הגב של אביגדור ליברמן, הכנסת היתה בידיו ובידי שותפיו, הרחקת נתניהו מהזירה בחקיקה היתה בהישג יד, באמצעות חקיקה מסנדלת. דווקא ברגע האמת, עם כל הארטילריה הזאת, הגנרל גנץ נבהל מעצמו ונסוג.

מרגע שנכנס לזירה, תהו מפרשניו וגם שותפיו אם יש לו את זה, ה"קילר אינסטינקט". ובכן, אתמול קיבלנו את התשובה. הוא הגון, נעים סבר, ממלכתי, מכובד, בוודאי שומר חוק. אולי עדיף פשוט שיישאר בתפקיד שנבחר אליו אתמול, הוא ממש קורץ מהחומרים שמהם עשוי יו"ר כנסת כהלכתו.

 נתניהו נתניהו במשרד הבריאות, החודש. מה יעשו גנץ ורעיו כשהקמפיין נגד המערכת המשפטית יחזור להעלות הילוך?
AMMAR AWAD / REUTERS

ממשלת האחדות שאליה תיכנס חוסן ישראל (אולי, חכו) תהיה פריטטית על פי הסיכומים. מחצית מהשרים מהבלוק על כל 58 ישבניו צמאי הכיסאות והג'ובים, ומחצית ל–15 חברי הגוש של גנץ. הגוש הזה הוא כרגע חוסן לישראל בלבד, על 15 ח"כים. כלומר, תאורטית, הוא יכול למנות את כולם לשרים.

אגב, גם מינוי מחציתה של הסיעה, שרובה מורכבת מאנשים שניסיונם הציבורי מסתכם בכנסות קצרות ימים ומערכות בחירות חפוזות, ייראה כמו בדיחה. האנשים עם הניסיון הפוליטי בכחול לבן לא היו בחוסן לישראל, הם היו בשתי המפלגות שהלכו אתמול לאופוזיציה, בעוד חבריהן מכנים את מנהיגם עד זה לא כבר "זוחל".

הממשלה אולי תהיה פריטטית; יחסי הכוחות ממש לא. נתניהו ורעיו ינהגו בהם כמו בחיות קרקס מעונות, שנדרשות להעלות הצגה שמחה תוך הצלפות שוט בלתי פוסקות באחוריהן.

נתניהו יודע לתמרן את המערכת הפוליטית ביד אמן. אבל את מערכת אכיפת החוק לא הצליח להחריב כמו את האחרונה. משפטו, גם אם יתמהמה, בוא יבוא (נכון לעכשיו, פתיחתו נקבעה מחדש לחודש מאי). מה יעשו גנץ ורעיו כשמבלפור תמשיך לצאת הרעה, כשהקמפיין נגד המערכת המשפטית יחזור להעלות הילוך? אילו פנים יהיו לו במצב הזה? מה יקרה כשנתניהו ינסה פעם אחר פעם לדחות דיונים במשפט, וישגר את בריוניו לרשתות ולרחובות נגד השופטים הרשעים, המשת"פים של השמאל?

במצב הזה, שברור שיבוא, ה"גנצים" יאלצו לבלוע צפרדע ועוד צפרדע ועוד צפרדע, עד שייחנקו, כפי שאיחל פעם אברהם בורג לאהוד ברק. כל שבוע יביא עמו הצעת אי אמון בממשלה, בעקבות מלחמת החורמה של נתניהו וסייעניו, מלחמה שתלך ותסלים. והם, מסכנים, יצביעו פעם אחר פעם אמון בממשלה הזאת, בראש הממשלה הזה, ב"ארדואן" מהקמפיין.

עמוד השדרה של רבקה פרידמן־פלדמן, ראשת הרכב השופטים שידונו בתיקי האלפים בבית המשפט המחוזי בירושלים, חזק ועמיד משל גנץ. היא תנווט את ההליך ללא דופי, ובכל יום שהמשפט יתנהל, ולנוכח העדויות והראיות שיצוצו (או לחלופין, הוא לא יתנהל כי הנאשם יצליח לחמוק ממנו), גנץ יאבד גובה.

ועוד חמש הערות

• גנץ משול בנקודת זמן זו למתמודד ב"נינג'ה ישראל" שעזב חבל אחד לפני שתפס את החבל השני שיעבירו בהצלחה לסוף המסלול ולהמחאה הנכספת. אלה תמיד מסיימים בבריכה שמחכה למטה. במקרה שלו אין מים בבריכה. הוא נתון לחסדו המוחלט של נתניהו, אדם שעבורו הפרת הבטחה היא דרך החיים שהביאה אותו הלום. קשיים יכולים עוד לצוץ בהמשך, אין לדעת מה יקרה (כבר אמש נשמעו ריטונים של גורמים מרכזיים בימין לנוכח הצמצום הצפוי בייצוגם בממשלה), אבל לגנץ אין דרך חזרה. הוא באמצע הקוראלס המוכרים מהמשל של אריאל שרון, בדרך לסוף ידוע מראש, אם מיד או אם בשיהוי מה.

• איש במערכת הפוליטית, כולל בכירי הליכוד, לא התייחס אמש ברצינות לתסריט שבו הסכם הרוטציה (שטרם נחתם כאמור), ימומש בעוד שנה וחצי. זה גובל במדע בדיוני, או בספרות ילדים. מפלגה של 36 מנדטים, מגובה בעוד 22 ח"כים, תעביר את המושכות לידי גנץ ו–15 המנדטים שלו? ככה אנו מכירים את הקליינטים האלה בליכוד? גם אם נתניהו כביכול יודיע שהוא מקיים את הרוטציה, כי לכאורה החקיקה תעגן זאת, זו תהיה התחייבות אישית. הליכודניקים יחשבו אחרת. חודש־חודשיים לפני המועד הקובע, נתחיל לשמוע מהם חוות דעת מסתייגות: גנץ אינו אחראי, הוא הזוי, בקבינט הוא מנמנם, מתבלבל. סכנת נפשות ממש. מתוך אחריות לאומית ודאגה כנה לביטחון המדינה אין מנוס מלפרק את הממשלה וללכת לבחירות חדשות.

• ושוב, חייבים להזכיר כאן את האופציה ההגיונית יותר: שבעוד שנה וחודשיים נתניהו יבקש להיבחר לנשיא המדינה. בחירתו מובטחת כי כל המערכת הפוליטית המיוצגת בכנסת תעלוץ להיפטר ממנו. מה החלופה? לכהן כשר בממשלת גנץ? לגלוש במדרון להכרעת הדין? כך הוא יוכל למצוא לעצמו מפלט בעיר המקלט שבבית הנשיא לשבע שנות חסינות, שלאחריהן — והוא בן 78 — מי יתעסק אתו?

ניר ברקת מיהר אתמול לצייץ כי הוא בטוח שההבטחה למנותו לשר אוצר, שניתנה לו ערב הבחירות, תכובד. את הזיעה הקרה על עורפו ניתן היה לחוש גם ממרחק הטוויטר. הכל אפשרי כמובן, אבל ההימור היותר בטוח הוא ששר החוץ (היוצא?), ישראל כץ, האיש החזק בליכוד, ידרוש לעצמו וגם יקבל את התיק הבכיר היחיד שיישאר במפלגתו. נתניהו לא מת על כץ, אבל הוא זקוק לו. מתקיים ביניהם מאזן אימה שעד כה הועיל בעיקר לכץ. יולי אדלשטיין, מספר 2 ברשימה, הקדוש המעונה בעיני ליכודניקים רבים, שנפל על חרבו למען המנהיג, עשוי לחזור לתפקיד שעזב. הוא כיום המאמי המפלגתי ללא תחרות, ונתניהו חייב לו.

ברקת בת"א, החודש. את הזיעה הקרה על עורפו ניתן היה לחוש גם ממרחק הטוויטר
עופר וקנין

• ואיך אפשר בלי הצמד־חמד צבי האוזר ויועז הנדל? השניים הללו, שטרחנותם אומנותם והם מלאים בכל כך הרבה אוויר חם שפלא שכוח הכבידה חל עליהם, יבקשו מן הסתם להתפלג מתל"ם ולכונן סיעה עצמאית. כל אחד מהם מחזיק מעצמו מינימום מיניסטר, אם לא פריים־מיניסטר. אם יצליחו בתוכניתם וימצאו עצמם בקואליציה, נתונים למשמעת הקואליציונית שינהיג האיש שנטשו, ייאלצו להסתפק בתפקידים זוטרים, אולי ראשי תת־ועדות פרלמנטריות.

איווט לא ניווט

בצהרי יום רביעי, יממה לפני שהחללית הכחולה לבנה התפוצצה בחלל, נתקל מאן דהוא באביגדור ליברמן. האחרון, הפך בשבועות האחרונים לא רק לצלע החמישית בקוקפיט ז"ל, אלא גם לנווט העיקרי בו. הפוליטיקאי המנוסה והערמומי, שמבטו אומר תמיד "אני יודע יותר ממה שאני אומר", נשמע לבני שיחו נינוח. הכל גן עדן, אבל על אמת.

הוא פירט את עיקרי המתווה הנאה בעיניו לשבועות הבאים: קודם בחירת מאיר כהן ליו"ר הכנסת; אחר כך קידום "חוקי נתניהו" (כולל שלילת זכותו של נאשם בפלילים לכהן תחת כתב אישום); ובמקביל לחיצה על דוושת האחדות בתנאים שלו. וגם של ההוא, מה שמו, גנץ.

הטבעת שתתהדק סביב צווארו של נתניהו, העריך ליברמן, תאלץ אותו להתפשר בנושאים שעליהם התעקש: גרירת כל בלוק הימין־חרדים לתוך ממשלת האחדות, למשל. הוא האמין באמת ובתמים שאפשר לפרק את נתניהו מאבני הבלוק שלו, ובכך לנטרל את עיקר עוצמתו. תנאיו הנוספים לממשלה (שבראשה מבחינתו יכול לעמוד נתניהו), היו: תיקי המשפטים וביטחון הפנים יימסרו לכחול לבן, כך גם ועדת הכנסת, שמנהלת את ענייני המשכן. אם תיסגר עסקה, אמר, ניתן יהיה להקפיא את החקיקה המדוברת.

את האולטימטום שהציב הליכוד לגנץ (בחירת מאיר כהן, איש יש עתיד, ליו"ר הכנסת — והאחדות קאפוט), ליברמן לא לקח ברצינות. לנתניהו, הוא העריך, אין קלפים בשרוול, ואין אינטרס ללכת לבחירות בספטמבר, או מתי שזה לא יקרה. הרי ככל שינקוף הזמן מצבו רק ילך ויורע: האבטלה כבר מדגדגת את המיליון איש, המשק הולך למיתון ארוך, עסקים יקרסו באלפיהם. או כפי שהוא נוהג לומר: שום דבר טוב לא מאיים עלינו. לכן, חשב, גנץ חייב להמשיך ולצעוד במסלול הפרלמנטרי, שם יש לו רוב לכל מהלך (חוץ מאשר לממשלה צרה), ולהוון ככל יכולתו את מניותיו, עד שנתניהו יצעק: מוכן אני.

ליברמן בנווה אילן, החודש. את האולטימטום שהציב הליכוד לגנץ (בחירת מאיר כהן, איש יש עתיד, ליו"ר הכנסת — והאחדות קאפוט), ליברמן לא לקח ברצינות
אוהד צויגנברג

זה כמעט חילול הקודש לומר זאת על ליברמן, האיש שתמיד ידע לשחק בקלפים הפסדיים ולשבור את הקופה, שתמיד ידע מתי להיכנס ומתי לעשות אקזיט, ובדרך כלל גם ידע להקדים את יריביו ולצאת כשידו על העליונה — אבל הפעם הוא שגה בקריאת המפה. בקוקפיט המחומש שכלל אותו, היו שני פוליטיקאים לא מנוסים (גנץ ואשכנזי), ושלושה מנוסים, שמומחיותם נתניהו (הוא, לפיד ויעלון). הוא חשב שזה מספיק כתעודת ביטוח לאי־פירוק החבילה שיצרו. הוא טעה.

מוקד ההתפרצות

במחי שורת החלטות אומללות ששיאן הגיע שלשום, הפך יולי אדלשטיין מדמות פוליטית מכובדת וממלכתית — לאחד מסמלי התהום החוקתית והדמוקרטית שישראל מידרדרת אליה בקצב מדאיג.

הוא אולי מאמין שהוא דמוקרט יותר מבית המשפט הגבוה לצדק, אבל כשהיסטוריונים יבחנו את ה"תהליכים" שעליהם התריע בתבונה יאיר גולן לפני ארבע שנים, המעמד שבו יו"ר הכנסת יורק בפרצופה של הרשות השופטת ומבזה אותה כאחרון הפושעים יירשם כאחד מסימני הדרך באפוקליפסה.

השפה שבה הוא נקט, לימדה עד כמה האיש מנותק: "כדמוקרט, כיהודי־ציוני, כמי שנלחם נגד משטרים אפלים, וכיושב הראש של בית הנבחרים אני קובע", הרים לעצמו בפנים חמוצות, והחל לנאץ את פסיקת בג"ץ שחייבו לקבוע דיון — שלשום לכל המאוחר — על בחירת יו"ר חדש.

בחוסר מודעות מוחלט הוא נשא לשווא את שמו של מנחם בגין, וציין שהתפטרותו היא "למען אחדות ישראל" ולמניעת "שסע". את הקטע שבו הוא מסרב לצו שיפוטי מבית המשפט הגבוה במדינה הוא שכח. חסר היה שישלוף מצית וישיא משואה לתפארת מדינת ישראל.

אחר כך, נוטף עלבון וזעם קדוש, נעל את ישיבת הכנסת במטרה לעכב ככל האפשר את השתלטות מחנה המרכז־שמאל שזכה ברוב בבחירות על המשכן (מהלך שסוכל על ידי בג"ץ שעות לאחר מכן).

אדלשטיין בכנסת, השבוע. בחוסר מודעות מוחלט הוא נשא לשווא את שמו של מנחם בגין
דוברות הכנסת / עדינה ולמן

בצעד שנקט, אדלשטיין הצטרף בפועל לחבורת הבריונים במפלגת השלטון, מהם הוא תמיד סלד; חבורה שמונהגת על ידי הפוליטיקאי המושחת והמסוכן ביותר בתולדות ישראל, שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. התנהלותו של היו"ר לשעבר, משרתת את המטרה העליונה של נתניהו: להביא לשיא את השנאה ב"בייס" ומעבר לו כלפי מערכת המשפט, ולהעמיק את הדה־לגיטימציה שלה בקרב ציבור, על מנת שבבוא יום הדין השופטים שיחרצו אותו ייחשבו לחלק מהמשחק הפוליטי יחד עם השמאל, הערבים "תומכי הטרור", והתקשורת.

עד לרגע זה אדלשטיין משוכנע שפעל נכון ולא נפל רבב במעשהו. התנא דמסייע מבחינתו הוא היועץ המשפטי של הכנסת אייל ינון, שגרם לו לחשוב שהחלטותיו נכונות לכאורה, אפילו צודקות (זו גם העמדה שהביע ינון לפני בג"ץ).

אדלשטיין פעל בעיקר ממניע אישי — למצב עצמו כמועמד בר סיכוי לרשת את נתניהו. בעיניו הוא אינו שליח של איש זולת "מצפונו". אבל בבלפור רואים בו חייל ממושמע ויעיל בשירותו של ראש המאפיה. לא פלא שהליכוד (כלומר, משפחת נתניהו), צייץ בחשבון הטוויטר הרשמי שלו שלוש מלים: "מצדיעים לך יולי!" לאחר שהיו"ר עשה את שעשה.

גם בימים אלה נתניהו אינו מאבד לרגע קשר עין עם משימת חייו: לא לעמוד לדין. הנתיב היחיד למימוש היעד הוא המשך הכרסום, ההבאשה והזילות של המערכת המשפטית. הנאשם מספר 1 חייב לצרוב בתודעת חלקים נרחבים בציבור את הנרטיב שלפיו מערכת שלטון החוק מקולקלת, זדונית, חורשת רע. מחוקרי להב 433 ועד לנשיאת העליון. הכל זה קונספירציית ענק שנועדה לקעקע את רצון העם (על אף שעמדת רוב ה"עם", מה לעשות, שונה).

לא ניתן להבין את הפורנוגרפיה החוקתית, הערכית והנורמטיבית שקורית כאן בתקופה הזו, בחסות נגיף מיקרוסקופי שנולד בדוכני האוכל של שוק נידח בסין והפך לקטסטרופה עולמית — מבלי לחזור למוקד ההתפרצות הקודם: חקירות רה"מ. מרגע שהחלה הבדיקה בענייניו הוא ממוקד ביעד: להסית את הציבור נגד החוקרים, הפרקליטים, וכעת השופטים. הצלחתו ניכרת: מעולם לא שררה שנאה תהומית כזו למערכת המשפט במעגלים רחבים של מצביעי הליכוד ומפלגות הלוויין שלה.

הורוביץ ונתניהו, ב-2018. אמר שיידרשו עשרות שנים לתקן את הנזק שיגרום נתניהו
מארק ישראל סלם

נכון, תמיד נשמעו רטינות על "אקטיביזם" יתר, על ה"שמאלנות" של "בעלי הגלימות משכונת רחביה", על נפוטיזם ושאר הבלים. אך מה שאנו שומעים בשנים החולפות מבכירי מפלגת השלטון, לא נשמע מעולם מחוץ למאחזי הרב כהנא בגבעות הטרשים של הגדה המערבית, או הפלגים הקיצוניים ברחוב החרדי. השוליים הסהרוריים הפכו בעידן ביבי למיינסטרים ליכודי.

לפני כשנה פרש מתפקידו יואב הורוביץ, ראש הסגל בלשכת רה"מ. אחרי פרישתו ניהל שיחות נפש עם כמה אנשים. הורוביץ, איש שקול ורגוע בדרך כלל, נשמע נסער וחרד. משפט אחד שאמר נחרת בזיכרון: "הנזק שנתניהו מתכנן לגרום למדינה, לדמוקרטיה, למערכת המשפטית ולכל מה שנבנה כאן ב–70 שנה על מנת להימלט ממשפטו, הוא חמור ונורא יותר מכל מה שהיתה גורמת לנו המלחמה הקשה ביותר. יידרשו עשרות שנים לתקנו".

ככה זה תמיד, המתריעים הגדולים ביותר מפני נתניהו אינם "אויבים פוליטיים" שרוצים לרשת אותו, הם דווקא אלה שהיו הכי קרובים אליו, ושברחו מהמדמנה הזו כשצחנת הסכנה צרובה בנחיריהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו