בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

המשך ההפגנות בעיראק ובלבנון עשוי לערער את ביטחונה העצמי של איראן

המפגינים בשתי המדינות קוראים לטהראן להפסיק להתערב בענייניהן. בלבנון, גם חיזבאללה על הכוונת ■ כאשר בעזה שורר שקט יחסי, מתברר שיש התפתחויות ביכולותיהם של ארגוני הטרור ברצועה ■ וגם 24 שנים אחרי, קשה להבין כיצד הגיעו פרטי מבצע סודי לפלוגת מילואים אלמונית אחת

13תגובות
ביירות, אתמול. המחאות פוגעות בלגיטימציה שצבר חיזבאללה תודות לשילוב שרים מטעמו בממשלה
Hussein Malla/אי־פי

לפני כחודש, קצת אחרי שהחלו ההפגנות ההמוניות ברחבי עיראק נגד הממשלה, הגיע הגנרל האיראני קאסם סולימאני בטיסה לילית לשדה התעופה של בגדאד. לפי דיווח של סוכנות הידיעות אי־פי, המשיך סולימאני במסוק משדה התעופה ללב ה"גרין זון" של העיר, האזור המאכלס את משרדי הממשלה ומערכת הביטחון העיראקית, לצד השגרירות האמריקאית. סולימאני, מפקד גיס "קודס" של משמרות המהפכה, הפתיע קבוצה של פקידים בכירים במנגנוני הביטחון העיראקיים, כשהתייצב לנהל ישיבה שאמור היה להוביל ראש ממשלת עיראק, עאדל עבד־אל מהדי.

כתבי אי־פי הצליחו איכשהו לדבר עם שני פקידים עיראקים שהשתתפו בפגישה, או קיבלו דיווח מאוחר יותר על קיומה. לפי הפקידים הללו, סולימאני אמר למשתתפים העיראקים: "אנחנו האיראנים יודעים איך להתמודד עם מחאה כזו". בימים הבאים העיראקים ניגשו לעבודה — צלפים, כנראה אנשי מיליציות שיעיות, פתחו בירי על המפגינים. קרוב ל–150 מפגינים נהרגו. ההפגנות שבו והתחדשו לפני שבוע, אחרי הפוגה של כמה שבועות. ושוב נמנו עשרות הרוגים ברחבי עיראק.

כמו בהפגנות שהחלו באמצע אוקטובר בלבנון, המחאה העיראקית מתמקדת בטענות הנוגעות לזירה הפוליטית הפנימית — תפקוד כושל של הממשלה בתחום הכלכלי, שחיתות והפניית כספים למגזרים וארגונים חזקים, כמו המיליציות השיעיות הפרו־איראניות בעיראק וחיזבאללה בלבנון. ברקע יש סנטימנט אנטי־איראני מסוים: מפגינים בשתי המדינות קראו לטהראן לחדול להתערב בענייניהן הפנימיים. בעיראק אף שרפו דגלים איראניים והפגינו מול הקונסוליה של איראן בעיר כרבלה, הקדושה לשיעים.

סולימאני בטהראן, לפני כחודש. "אנחנו האיראנים יודעים איך להתמודד עם מחאה כזו", אמר לפי דיווח באי-פי
enei.ir/אי־פי

גם בלבנון פועל חיזבאללה לדיכוי ההפגנות, אך עד כה לא נעשה שם שימוש בנשק חם. בריונים של הארגון נשלחו על אופנועים וצוידו באלות כדי להתקוטט עם המפגינים ולהרתיעם. בינתיים הם נחלו כישלון. באמצע השבוע הודיע ראש ממשלת לבנון, סעד א־דין אל־חרירי, שותפו הבכיר של חיזבאללה בקואליציה, על התפטרותו לנוכח החרפת המחאה.

סולימאני צדק — לאיראנים יש ניסיון בדיכוי מחאה ציבורית רחבה. ב–2009, כשנה וחצי לפני פרוץ האביב הערבי, דיכאו השלטונות בטהראן ביד קשה הפגנות המוניות שהחלו בעקבות טענות לזיופים בבחירות לנשיאות. "המהפכה הירוקה" כשלה. אבל עד כה מתקשים האיראנים להנחיל את הלקחים המקצועיים לבעלי בריתם בבגדאד ובביירות. ההפגנות נמשכות ובעיראק הן גם עולות בדם רב. נפילת הממשלה בביירות מטרידה כנראה את טהראן ואת האיש שלה בלבנון, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה. בנאומיו האחרונים האשים נסראללה את ארצות הברית וישראל בעידוד המחאה מאחורי הקלעים. שלשום חזר על הטענה גם אתר האינטרנט של המנהיג הרוחני האיראני, עלי חמינאי.

קשה להאמין לטענות של איראן וחיזבאללה. מהזווית הישראלית אין כרגע סימנים להשלכות מיידיות של המתח בביירות. מערכת הביטחון עוקבת בעניין, בינתיים לא בדאגה. המשך ההפגנות בשתי המדינות עשוי לערער את ביטחונה העצמי של ההנהגה האיראנית, שבחודשים האחרונים נראתה כמי שרושמת סדרת הצלחות, לנוכח חוסר התגובה האמריקאי למהלכיה הצבאיים במפרץ וההתקפלות של ממשל טראמפ, שנטש את הכורדים בצפון סוריה.

הפגנות בעיר בצרה בעיראק, אתמול. לאיראנים יש ניסיון בדיכוי מחאה ציבורית רחבה
Nabil al-Jurani/אי־פי

במבט מישראל, ההפגנות פוגעות בלגיטימציה שצבר חיזבאללה תודות לשילוב שרים מטעמו בממשלה. לנסראללה היה נוח מאוד להתחבא מאחורי חרירי. חלוקת השלל בממשלה כנראה אפשרה לחיזבאללה לספק פרנסה לפעיליו באמצעות הצטרפות למנגנון הבירוקרטי במשרדים שעברו לשליטתו. זה היה רווח נקי בתקופה שהארגון סובל מירידה בסיוע הכספי האיראני, שנבעה מהחרפת הסנקציות האמריקאיות.

בעבר נקט חיזבאללה מהלכים אלימים יותר. זה קרה ב–2008, כשהארגון איים בעימות ישיר עם הממשלה — לאחר שביקשה לסלק את אנשיו ממתחם בנמל התעופה של ביירות ולעצור הפעלת רשת תשתית סלולרית ארצית בידי חיזבאללה. בטווח הארוך, עימות פנימי מתמשך בלבנון עלול לסכן גם את ישראל: ב–2006 אישר נסראללה את חטיפת חיילי צה"ל — שהתבררה בדיעבד כמהלך הפתיחה של מלחמת לבנון השנייה — גם בשל מתיחות פנימית בלבנון. חיזבאללה היה נתון אז בצרה מסוג אחר. חרירי ואנשיו האשימו אותו, כנראה בצדק, ברצח חרירי האב, רפיק, ראש הממשלה לשעבר. בלבנון גברו אז הקריאות לפרק את הארגון מנשקו, הבטחה שלא מומשה אף שנכללה בהסכם טאיף מ–1989. ההסלמה עם ישראל נועדה לאפשר לנסראללה לשוב ולהציג עצמו כמגינה של לבנון. אבל לבסוף אירע בדיוק ההפך. ההתגרות יצאה משליטה — ורבים במדינה האשימו את נסראללה וארגונו בהרס הנרחב שחוללו ההפצצות הישראליות בעת המלחמה.

אי־השקט בלבנון ובעיראק מקרין בעקיפין גם על המתרחש בזירה אחרת, הפלסטינית. מה שמסתמן כגל השני של אירועי האביב הערבי מעורר מחדש את התקוות שנכזבו לחיזוק ההליכים הדמוקרטיים במדינות ערב. שני המשטרים הפלסטיניים, הרשות בגדה המערבית וחמאס ברצועת עזה, סובלים מהעדר לגיטימיות ציבורית, כי הבחירות האחרונות בשטחים התקיימו ב–2006. יו"ר הרשות, מחמוד עבאס, מודע לביקורת הגוברת עליו בגדה וגם למודל המפתה — מחאה צעירה, חילונית באופיה, לא אלימה — שמציבים המפגינים בביירות לאחיהם ברמאללה ובשכם. גם זה נמצא ברקע הדיאלוג הפומבי שהוא מנהל עם חמאס על אפשרות של קיום בחירות חדשות לפרלמנט ולנשיאות.

מה שהחל כמשחק האשמות בין עבאס לחמאס, עשוי להסתיים אחרת. כפי שמעיר החוקר מיכאל מילשטיין ממרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, לא פעם קורה בשטחים שמתפתחת דינמיקה מתגלגלת, החזקה מהאינטרסים הבסיסיים של הצדדים. עשוי להיווצר מצב ששני המחנות היריבים יחששו להיראות כמי שמתנגדים להליך דמוקרטי ולכן יביעו נכונות להתקדם לקראת בחירות. ההתפתחויות, אמר מילשטיין ל"הארץ", יכולות להשפיע גם על ישראל. כמו ב–2006, עשויים הפלסטינים לדרוש כי גם תושבי מזרח ירושלים יצביעו בבחירות. אז נכנעה ממשלת שרון ואולמרט ללחץ שהפעיל ממשל בוש. בנסיבות הפוליטיות הנוכחיות קשה להאמין שממשלה ישראלית, בראשות בנימין נתניהו או אפילו בני גנץ, תרשה לעצמה ויתור כזה.

אנשי חמאס ברפיח, לפני כשבועיים. ייתכן שבגלל החשיבות הסמלית שמייחס הציבור בעזה להפגנות, טרם הוחלט להפסיקן כליל
AFP

רצועת הביטחון היחסי

בזמן שלבנון גועשת, דם נשפך ברחובות של ערי עיראק, וישראל ואיראן אינן חדלות מהחלפת איומים הדדית, רצועת עזה עודנה שקטה — ככל שעזה יכולה להיות (אמש נורתה רקטה משטחה, אך זו לא גרמה נזק). זה כחודשיים שמספר התקריות ברצועה נמוך מאוד, אחרי קרוב לשנה וחצי סוערות למדי.

תזכורת קצרה: אחרי מבצע צוק איתן, שהסתיים בשלהי אוגוסט 2014 במעין תיקו מאכזב, היו שלוש שנים וחצי של רגיעה יחסית בגבול הרצועה. מנהיגי חמאס בעזה בנו על הזרמת סיוע כלכלי בינלאומי כדי לשקם את הרצועה, ולרוב טרחו לשמר רגיעה יחסית, גם מתוך הבנה שהתלקחות נוספת תהיה גזרה שהציבור העזתי לא יוכל לעמוד בה, לנוכח ההרס שחוללה ישראל במבצע האחרון.

אבל הכסף בושש לבוא והתסכול בעזה טיפס לגבהים עד להתפרצות ביום האדמה, בסוף מארס 2018. ייאושה של האוכלוסייה פגש את מצוקת ההנהגה, שמיהרה לרכב על גב הנמר הזה מחשש שייצא נגדה ויטרוף אותה.

כך הוביל חמאס עשרות הפגנות אלימות, מדי יום שישי לאורך הגדר. יותר מ–300 עזתים נהרגו מאז, מרביתם משתתפי הפגנות שנורו על ידי צלפי צה"ל בעת ניסיונות לחצות את הגדר. אבל ההפגנות מתחילות למצות את המומנטום שלהן. באחרונה מספר המפגינים נמוך למדי, כ–5,000 מדי שבוע, ועוצמת החיכוך עם צה"ל פחתה. בחמאס החל דיון פנימי בדבר התועלת הטמונה בהמשך ההפגנות. הישגיהן היו מועטים, ומנגד — העומס שהטילו אלפי הפצועים מירי הצלפים על מערכת הבריאות העזתית הופך בלתי נסבל.

חיילים ליד גבול רצועת עזה במבצע צוק איתן, ב-2014. הסתיים במעין תיקו מאכזב, שאחריו היו שלוש שנים וחצי של רגיעה יחסית בגבול הרצועה
AFP

ייתכן שבגלל החשיבות הסמלית שמייחס הציבור בעזה להפגנות, טרם הוחלט להפסיקן כליל. אבל הירידה במוטיבציה של המשתתפים והפיחות בהשפעת ההפגנות כבר ניכרים. גם מספר הרקטות המשוגרות מן הרצועה פחת בחודשים אלה. לעומת זאת, הכסף מקטאר ממשיך לזרום לרצועה כרגיל, כ–30 מיליון דולר בחודש. התשלום החודשי האחרון הועבר בתחילת השבוע, תוך תשומת לב תקשורתית מועטה.

לריסון בקרב בכירי חמאס אולי תורמת ההבנה שמעייניה של התקשורת הערבית נתונים כעת לזירות אחרות, סוערות יותר, ובראשן לנעשה בלבנון ובעיראק. עם זאת, ראוי להזכיר את מה שנכון תמיד בעזה — המגמה יכולה להשתנות כהרף עין, בשל נפגעים בתקרית נקודתית או ממהלך יזום של ישראל. השקט, אמרו השבוע בכירים בצה"ל, ניצב על קרח דק ושברירי מאוד.

בעניין זה כדאי לשים לב לשתי תופעות. על האחת מעידה תקרית שדווחה בלקוניות על ידי דובר צה"ל ביום שלישי: מטוסי קרב של חיל האוויר יירטו מל"ט שהמריא לגובה כ–12 אלף רגל סמוך לגבול עם ישראל. זו הוכחה ראשונה להימצאותה של יכולת חריגה כזו — והיא מצביעה על התקדמות טכנולוגית מסוימת ביכולת ארגוני הטרור ברצועה. טיסה בגובה כזה יכולה לשבש פעילות מל"טים ישראלית בדרום, או להוות פתח למשימות איסוף מודיעין ואפילו תקיפה פלסטיניות בעתיד.

התופעה השנייה קשורה בבהא אבו אל־עטא, מפקד הג'יהאד האיסלאמי בצפון הרצועה, שכבר תקופה ארוכה מנהל מדיניות עצמאית, מתגרה בישראל, תוך התעלמות מהלחצים שמפעיל חמאס על ארגונו. כשהיו התלקחויות זמניות עם ישראל, בחודשים האחרונים, עמד עטא מאחורי רובן.

במקרה אחד, לפחות, שיגר רקטות לדרום הארץ בתגובה לתקיפות ישראליות בסוריה ובלבנון, בעידודם של האיראנים. אם יש מישהו שמסוגל לקלקל את השקט הזמני ברצועה, זה האיש.

בלבול מסווג

השבוע לפני 24 שנה, ב-26 באוקטובר, נהרג במלטה מנהיג הג'יהאד האיסלאמי, פתחי שקאקי, בהתנקשות שהיום מיוחסת למוסד הישראלי. האופן שבו נודע הדבר למערכת "הארץ" היה משונה למדי. אחד הכתבים, איש המדור הכלכלי, טלפן בשבת בצהריים לדסק החדשות, הודיע כי טרוריסט פלסטיני נהרג במלטה ואפילו ידע לנקוב בשם המופיע בדרכון, בזהות בדויה, שנושא עליו האיש. חיטוט קדחתני ב"טיקרים", מחשבי סוכנויות הידיעות (האינטרנט היה בחיתוליו אז, ואתרי חדשות אפקטיביים עוד לא היו בנמצא), גילה כעבור כמה שעות ידיעה קצרצרה על מותו המסתורי של אזרח לובי, איברהים שאוויש שמו, יום קודם לכן. בשעות הערב הוסר סופית הערפל: אלון בן־דוד דיווח בערוץ הראשון בטלוויזיה כי ההרוג הוא שקאקי. האיש נחשב שליט יחיד בארגונו וסילוקו מהדרך אכן פגע ביכולת המבצעית של הג'יהאד לתקופה ארוכה יחסית.

מה לכתב הכלכלי ולידיעה מוקדמת על פעולת חיסול חשאית, שעות ארוכות בטרם נודע עליה ובוודאי בטרם התבררה מהותה לציבור הרחב? בבירור עמו כיום מתגלה הסבר פרוזאי ועם זאת מדהים למדי. העיתונאי היה באותה עת בשירות מילואים, בתעסוקה מבצעית שגרתית בשכם. כמה שעות לפני ההתנקשות עודכנו אנשי פלוגת המילואים שלו כי עליהם להגביר ערנות משום שצפויה הסלמה בעיר עקב אירוע "שעליו תשמעו בחדשות". מאוחר יותר נמסר עדכון נוסף שכלל את שמו הבדוי של האיש, לצד שמו האמיתי.

מישהו בצה"ל כנראה התבלבל בסיווג המודיעיני של המידע ובהעברתו לגורמים לא ממש רלוונטיים. כך קרה שפלוגת מילואים אלמונית בשכם קיבלה מידע מפורט מדי, בהתרעה מוקדמת מדי, על מבצע סודי ביותר שיוחס למוסד. 25 שנה מאוחר יותר, קשה לברר מה מקור הטעות — אבל עדיין מדהים לראות איך פרט מבצעי כה חסוי דלף החוצה בחוסר זהירות כזו. אומת היי־טק המצטיינת במבצעי מודיעין חשאיים? זו רק חצי מהתמונה. ישראל מתנהלת לעיתים כמו חבורה שלומיאלית, שהצלחותיה נשענות על לא מעט מזל.

תיקון: בגרסה קודמת של המאמר נכתב בטעות כי ההתנקשות בשקאקי אירעה בשנת 1994



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו