בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

עריקתו של גנץ פוגגה ברגע אחד את האמונה של הציבור הערבי באפשרות לשינוי

החברה הערבית נעה בין מי שנדהמים מהבחירה של גנץ בגוש הימין, ובין מי שלא מופתעים שהגנרל בחר בליכוד ולא ברשימה המשותפת. כדי לשמר את מומנטום התקווה שנוצר בימים האחרונים, צו השעה קורא לשיתוף פעולה יהודי-ערבי ליצירת גוש אופוזיציוני חזק

139תגובות
גנץ עם אחמד טיבי ואיימן עודה, בשנה שעברה
אופק אבשלום

תגובת הציבור הערבי לעריקתו של בנימין גנץ אל ממשלת הליכוד נעה בין שני קטבים. הראשון מתבטא בשאלה הרטורית: "האם ציפיתם שהוא יחבור אל הערבים?" אחרים פיתחו את התיזה במשפט חריף יותר: "מדינה שכל כולה חיילים, גנרלים ואנשי מודיעין, שגדלו על העוינות לערבים, האם יהפכו ליונים צחורות?" הקוטב השני מתבטא ברגשות אכזבה ואף תדהמה, בדומה למגזר רחב בציבור היהודי שביקש להחליף ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום ושמלבה שנאה וגזענות. 

בין שני קטבים אלה מתנהל השיח הערבי בישראל. יש לציין כי בעלי שתי הגישות "נהרו" בהמוניהם להצביע - גם אלה שאמונתם שהמדינה תשתנה רפה, וגם אלה שמאמינים שהכיוון הנחוץ הוא חיבור יהודי-ערבי על בסיס אזרחות שווה. כמו במראה, מול שני הקטבים בציבור הערבי השתקף קיטוב בחברה היהודית: בין מי שפועלים לממש את זכותם של הערבים להיות חלק ממקבלי ההחלטות, ובין מי שרואים בהם גוף זר שמטרתו להחריב את מדינת הלאום, או לכל הפחות לשנות את אופייה היהודי.

גנץ ועמיר פרץ בכנסת, ביום חמישי
עדינה ולמן / דובר

בתקופות סוערות, כל יום מקביל למאות ימים רגילים. ובדומה ל"עשרת הימים שזעזעו את העולם" שטבע העיתונאי ג'ון ריד בהקשר למהפכת אוקטובר ברוסיה לפני כמאה שנים, אירועי עשרת הימים האחרונים בכנסת ומסביבה זעזעו את המדינה אף יותר מנגיף הקורונה.

המאבק היה בשיאו. יש מי שחששו שהאירועים יובילו לסוף עידן המדינה היהודית, אחרים חששו שהם יובילו לסוף עידן המדינה הדמוקרטית. ההתפתחויות הדרמטיות, בצל הקורונה וגם תוך ניצול מביש של המגפה, הגיעו עד השבתת מערכת המשפט והכנסת. התגובה האמיצה של הציבור הדמוקרטי בעריכת הפגנות מרשימות למרות הסגר, הקמת ועדות הכנסת על ידי קואליציית ה-61 למרות השרירים שהפגין נתניהו, העתירה לבג"ץ על מנת להחליף את יו"ר הכנסת, ובהמשך האירועים הפוליטיים שהובילו, כמעט, לבחירת יו"ר כנסת לעומתי לנתניהו - כל זאת יצר הרגשה שהנה שינוי אזרחי כביר עומד ומתממש. האזרח הערבי הממוצע הרגיש שהוא חלק מהשינוי הדרמטי הזה, עם 15 ח"כים ערבים מתוך גוש ה-61. באוויר ריחפה אווירת אחרית ימים: רק לחזות בנציגי המשותפת וישראל ביתנו עוסקים בחלוקת הוועדות ולשפשף עיניים.

טיבי בכנסת - דלג

כל זה התאדה בבום גדול עם עריקת גנץ. כגודל הציפיות גודל האכזבה, וכך נוצר חוסר אמון באפשרות למלא שוב את המצברים לשחזר את ההזדמנות לשינוי אזרחי, שצץ לרגע וכבה. כיצד ישפיע הדבר על האזרחים הערבים? מוקדם מאוד להעריך. האם ציבור זה, שאחוז המצביעים בקרבו עלה בצורה דרסטית, יתכנס בתוך עצמו והמאבק האזרחי יחזור שנים אחורה? רק העתיד יספק תשובה.

חשוב להגיד לציבור הערבי כי האכזבה שהוא חווה היא גם מנת חלקו של ציבור יהודי דמוקרטי גדול. ואם כבר, אז חשוב לראות גם את חצי הכוס המלאה. מתברר שלא כל חברי המרכז-שמאל ערקו לצד גנץ. 13 חברי הכנסת של "יש עתיד", חברי מרצ וחברת הכנסת מרב מיכאלי, (16 בסך הכל), עמדו נגד הפרישה של גנץ, גם במחיר פילוג כואב. 

ועל כן, אם ברחוב היהודי הדמוקרטי רוצים לשמור על המומנטום, או לפחות על חלקו, חייבים להיענות לקריאתו של רון גרליץ, מנכ"ל עמותת "סיכוי" לשעבר, לכינון גוש פרלמנטרי אופוזיציוני מלוכד חזק של 31 ח"כים (המשותפת, מרצ, יש עתיד, ח"כ מיכאלי), בתיאום עם ישראל ביתנו ומה שנשאר ממפלגת תל"ם. זהו צו השעה, אחרת כל האשראי שנצבר בעשרת הימים שעברו יירד לטמיון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו