הקריאה הראשונה שקיבל צוות הפרמדיקים באותו לילה התייחסה לצעיר בן 24 שסבל מחום גבוה, כאבים בכל הגוף ושיעול שנשמע כמו מערבל בטון. בצעד ראשון, מדדו לו חום - 39.4 מעלות. מעט מאוד חמצן הגיע לריאות שלו, שנראו נקיות, ולבו פעם בקצב של רץ מרתון. הוא נלקח לבית החולים הקרוב ביותר עם חשד להידבקות בנגיף הקורונה.

הקריאה השנייה התקבלה כמעט מיד אחר כך. הפעם היה זה גבר בן 73, שהפגין תסמינים דומים לאלו של המטופל הצעיר יותר. גם הוא פונה לבית החולים. "אנחנו מרגישים כמו באזור מלחמה", אמר אחד מאנשי הצוות.

כמה ימים מאוחר יותר, הפרמדיק פיל סוארז נשלח בקריאה לשני בתים בשכונת וושינגטון הייטס שבצפון מנהטן, שם חיות משפחות שלמות בצפיפות. הנגיף ככל הנראה הגיע גם לשם. "אני מת מפחד", אמר סוארז, שעובד כפרמדיק בניו יורק 26 שנים. הוא לקח חלק במאמצי ההצלה ב–11 בספטמבר 2001 ושירת גם בצבא בעיראק. "אני באמת לא יודע אם אשאר בחיים. אני מפחד מאוד ממה שאולי כבר הבאתי הביתה".

עשרות ראיונות שנערכו בתקופה האחרונה עם פרמדיקים הפועלים בעיר ניו יורק חושפים שלמרות שבתי החולים עמוסים בחולים שנדבקו בקורונה, רבים מהם נותרו בבתיהם בשל חוסר המקום. על כך מעידים גם בכירים באגף כיבוי האש של העיר, נציגי איגודים מקצועיים, ונתוני העירייה עצמה.

מערכת שיחות החירום 911 כרעה תחת עומס הקריאות תוך ימים ספורים. בימי שגרה מקבלים המוקדנים כ-4,000 קריאות ביום – אך ביום חמישי בלבד התקבלו יותר מ-7,000, מספר שלא נראה כמוהו מאז 11 בספטמבר. שיא הקריאות ליום נשבר שלוש פעמים בשבוע שעבר.

מספר הקריאות האדיר מאלץ את הפרמדיקים לקבל החלטות קשות. הם אלו שמחליטים מי מהחולים במצב קשה מספיק כדי להצדיק פינוי לחדרי המיון העמוסים גם כך, ומי יכול להישאר בינתיים בבית. הם אלו שמחליטים מי יחובר למכונת הנשמה, ומי במצב קשה כל כך, עד שכבר לא ניתן לסייע לו. ברוב המקרים, הם מספרים, הם מקבלים את ההחלטות האלו ללא אמצעי הגנה מפני הנגיף.

אחד הפרמדיקים סיפר שנענה לקריאה על ניסיון התאבדות של אשה ששתתה ליטר של וודקה. היא עשתה זאת לאחר שהטיפול שהיתה אמורה לקבל נגד סרטן נדחה בשל הצורך לפנות מיטות בבית החולים עבור חולי הקורונה. פרמדיקית אחרת סיפרה שהיא טיפלה בכל כך הרבה מקרים של דום לב במשמרת אחת, עד שהסוללה נגמרה בדפיברילטור שלה. "לא משנה היכן אתה גר או כמה כסף יש לך. הנגיף הזה תוקף את כולם באופן שווה", אמר הפרמדיק מברוקלין.

גם פרנק דווייר, דובר שירותי הכבאות של ניו יורק, סיפר שכמות הקריאות למוקד החירום הגיעה לשיא. "הפרמדיקים וצוותי החירום שלנו נמצאים בקו הקדמי בתקופה שאין לה תקדים בהיסטוריה של לוחמי האש", אמר דווייר. "הם מתנהלים בצורה מקצועית כי אכפת להם מהמטופלים שלהם. אכפת להם מהעיר הזאת".

לדבריו, בעיר החלו לחסוך בחלוקת ציוד מגן לצוותים כדי למנוע מחסור עתידי. בתחילת החודש הודיע פיקוד לוחמי האש לעובדים שעליהם להחזיר את מסכות ה–N95 המשומשות שלהם כדי לקבל חדשות. "אנחנו רוצים לוודא שלא יהיה לנו מחסור אם נצטרך לעבוד זמן רב", הסביר.

מסכה מאולתרת מפילטרים לקפה

צפירות האמבולנסים היו תמיד חלק מקולות הרקע של ניו יורק, אך כעת, כשרוב בתי העסק סגורים ורוב השכונות שקטות, הצפירות האינסופיות מהדהדות ברחובות הנטושים.

קריאות למוקד 911 מטופלות בניו יורק על ידי אמבולנסים של שירותי הכיבוי ואמבולנסים המאוישים על ידי צוותים רפואיים מבתי החולים המקומיים. המשימות המוטלות עליהם זהות: הם אמורים להיענות לקריאות במצבי חירום רפואיים, ומי מהם שקרוב יותר למקום האירוע הוא זה שנשלח לשם.

העירייה, משרד הבריאות העירוני והמרכז לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) לא פרסמו הנחיות מחמירות לגבי אופן הטיפול בקריאות במקרי קורונה. אך בימים האחרונים קיבלו צוותי האמבולנסים חופש פעולה להחליט כיצד לטפל במטופלים שלהם שלדעתם נדבקו בנגיף.

כמו במקומות רבים בעולם, גם בבתי חולים בניו יורק שורר מחסור חמור בציוד מגן. פרמדיקית מברוקלין אפילו סיפרה שנאלצה לתפור לעצמה מסכות מצעיפים ופילטרים של קפה. פרמדיקית אחרת מברוקלין סיפרה שהיא והשותף שלה השתמשו באותן מסכות N95 במשך ימים רבים. בשבוע שעבר, כשהם יצאו מבניין דירות לאחר שטיפלו בחולה, קרא להם מנהל הבניין — שראה את המסכות הבלויות שלהם — ותחב לידיהם מסכות N95 חדשות ופחית נוזל חיטוי. 

כמו הרופאים והאחיות, פרמדיקים רבים חוששים שכבר נדבקו בנגיף, והדביקו את משפחותיהם. ביום שישי קיבלו 206 פרמדיקים תשובה חיובית לבדיקת הקורונה שערכו. אך גורמים באיגוד שמייצג את הפרמדיקים שבעיר סבורים שמספר הנדבקים הוא הרבה יותר גבוה. אחד הבכירים בהם סיפר שבתחנה אחת בקוני איילנד נדבקו שבעה אנשי רפואה, ואחד מהם אושפז ביחידה לטיפול נמרץ.

לכתבה של אלי ווטקינס בניו יורק טיימס