בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

איך מצא עצמו ביבי בצד של טיבי?

6תגובות
בנימין נתניהו לוחץ את ידו של אחמד טיבי
אוליבייה פיטוסי

הסיסמה "ביבי או טיבי" נראית על פניה כסיסמה חזקה שמשרתת יפה את השמאל - היא חושפת את הגזענות של הימין, את ההדרה של האזרחים הערבים במדינה, את הליבה המקוממת של חוק הלאום. בימין היא מחזקת את קירות בית הלאום ואת האמונה שיהודים הם העם הנבחר, וטיבי וחבריו יושבים פה בחסד ולא בזכות. במפלגות המרכז חוזרים ומצהירים שלא ילכו עם המפלגות הערביות לגוש חוסם, אבל גם טיבי מסרב להתמסר.

אפשר להאשים אותו? איך יוכל לשבת בממשלה שכפי הנראה תמשיך לשלוף ילדים ממיטתם ולעצור אותם מדי לילה, תמשיך להפריד בין בני זוג ולקרוע משפחות, ומפעם לפעם תשליך אלפי פצצות על ראשה של אוכלוסייה אזרחית מעבר לגדר? אם כך, הייתכן שביבי או טיבי אינה אלא בדיחה מרה שיהודים וערבים מספרים אלה לאלה?

ואולם, הסיסמה הזאת היא גם תמרור אזהרה. ככל שהלאומנות הופכת לנורמה ומוטמעת כהכרח לא יגונה, המיעוט הערבי נתפס כגורם מפריע, בחזקת "לא לבלוע ולא להקיא", וקריאות ההסתה נגדו גוברות. בשורות הימין מאמצים את המצע של ליברמן בתיקונים קלים, לא מזיזים את הגבול בפועל אבל מותחים את גבולות החקיקה עד הקצה. ההצהרה "יהודית ודמוקרטית" נשמעת יותר ויותר חלולה, ולא ירחק היום שבו מדינת ישראל לא תוכל עוד להתהדר בתואר דמוקרטית.

אין זה פלא שנמצא רוב לחוק הלאום, בימים שבהם רבים מהמאפיינים הקדם פשיסטיים שמנה אומברטו אקו במאמרו על הפשיזם מלפני רבע מאה כבר קיימים במציאות חיינו. אקו מתאר את החממה שבה צומח הפשיזם ומצביע על ליבוי מתמיד של פחד מהשונה ועל תלות באויב, חיצוני ופנימי, לשם העצמת הזהות הלאומית. טיבי וחבריו הם האויב, הם היהודים החדשים, שכן הם נמצאים גם בפנים (כאזרחי המדינה) וגם בחוץ (כבני העם הפלסטיני). הקריאה להקמת ממשלת אחדות ציונית, כלומר על טהרת היהודים, שיוצאת ממפלגת המרכז החדשה מסמנת את גבולות הקונצנזוס הצבוע בפשיזם שעליו מדבר אקו.

בני גנץ (מימין) ויאיר לפיד. "הנושאים החברתיים חשובים לא פחות מהמדיניים"
גיל אליהו

כל זמן שהמפלגות הציוניות יצטופפו  תחת הכסות הציונית - נלך עם כל מפלגה ציונית שפויה, אמר גנץ, ולפיד אמר שיפנו ראשית כל לליכוד - אין מקום לערבים, לא כגוש חוסם ולא כשותפים, וכמובן לא כבני שיח מעבר לגדר. במקומם נראה בממשלה החדשה ציונים טובים כגדעון סער, יריב לוין, גלעד ארדן, ציפי חוטובלי ודודי אמסלם ואולי אף ציונים טובים כבנט ושקד. ואין תמה, שבמערכת הבחירות הזאת אין כל שיח משמעותי בנושא השטחים הכבושים, והרי זה היה צריך להיות נושא הבחירות. אזור הנוחות של כולם, פרט למיעוט קטן, הוא להישאר בגבולות הבטוחים של הסטטוס קוו, ואם כבר לחרוג ממנו אז לכיוון סיכולים ממוקדים.

אז במה בוחרים? באופירה וברקו או ברני רהב ושרון גל? בוחרים במכנה המשותף הגדול, רק לא ערבים, וגם במכנה המשותף הקטן, רק לא ביבי. ההדרה הכפולה, והצמודה, של המועמד טיבי ושל המועמד ביבי, בהבל פה אחד, היא מופת של אירוניה, שכן ביבי מסתפח עתה בעל כורחו למי שנגדם הסית, גם הוא אויב הציבור. וזה ודאי מתסכל יותר מכתב אישום על הפרת אמונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו