בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

התאונות של כץ עוד יהפכו אותו לשר השנוא ביותר

125תגובות
ישראל כץ
אלכס קולומויסקי

"הרכבת היא גוף דפוק מבחינה ניהולית, לא ייאמן. היה צריך פשוט לקחת חברת ניהול. מורידים נוסעים מרכבות, כי אין קרונות. גם מה שקיים הוא דפוק לגמרי באופן מבני". זה אולי נשמע כמו משהו שישראל כץ אומר עכשיו בחדרי חדרים, פורק תסכול, אבל את הדברים האלה אמר כץ בשיחה סגורה לפני עשר שנים, כשהיה עוד מוטרד מכך שמסורתית הציבור אינו נוטה לתת קרדיט לשר תחבורה על השלמת פרויקטים גדולים.

כבר זמן רב נדמה, שכץ איבד קשר עין עם המציאות. בראיונות אחרי דו"ח מבקר המדינה הקטלני דיבר כהרגלו רק בגוף ראשון, אני בניתי, אני עשיתי, חילק לעצמו מחמאות ענקיות — הליכוד היה מקבל 70 מנדטים, אם הבחירות היו על נושא התחבורה — סיפר שעשה מהפכה, שהוא השר הפופולרי בממשלה. היה אפשר לחשוב שקיבל את פרס ישראל על מפעל חיים, ולא דו"ח מזעזע, המתפרסם כמה שבועות לפני הבחירות ומטיל עליו אחריות ישירה.

התזה של כץ עסקה בעיקר במיליארדים הרבים שהוזרמו בתקופתו לכבישים. הדימוי שהוא מנסה ליצור הוא של שר הממלא לאטו בריכת מים ריקה, בא אחרי מאה שנות פיגור ומצמצם את הפערים. זו תזה שגויה. המבקר עסק בכך בהרחבה, התקשורת פחות. סלילת כבישים ועידוד השימוש ברכב פרטי באים על חשבון התחבורה הציבורית. תסלול יותר — יקנו יותר מכוניות, יהיה צפוף יותר, מזוהם יותר וחברתי פחות.

בנובמבר 2018 אמר דן הראל, יו"ר רכבת ישראל ולשעבר מנכ"ל משרד התחבורה, ל־TheMarker את הדברים המדהימים האלה: "יצאנו במהפכת כבישים. סללנו בהיקפים שלא היו בעבר. כולנו חשבנו שהפתרון טמון בכבישים... מה שעשינו הוא להביא את כולם מהר יותר למרכז — ושם כולם נתקעים. למעשה, החרפנו את הבעיה, כי תחרות בין כבישים למכוניות תוכרע תמיד לטובת המכוניות... זו הסיבה שהסכמתי לבוא לרכבת. כאן טמון הפוטנציאל האמיתי לפתרון בעיית התחבורה בישראל".

הראל מונה פעמיים לתפקידיו הבכירים בתחום התחבורה על ידי כץ. דבריו הם עדות מרשיעה נגד השר שמינה אותו. איך היה כץ יכול לחשוב ב–2009–2010, ש"הפתרון טמון בכבישים"? לא היה בעולם ולו מומחה תחבורה אחד שתמך בזה באותן שנים. ההשקעה המסיבית בכבישים רק החריפה את הבעיה. כצפוי.

ב–2009 קיבל כץ לידיו את פרויקט הרכבת התחתית בתל אביב. נבחר זכיין פרטי, שהיה אמור לבצע את הפרויקט הענקי, אך היתה מחלוקת בינו לבין המדינה כי הוא רצה עוד כסף. היה ניתן לפתור את הבעיה ולהתחיל את הפרויקט. אם כץ היה עושה זאת, היינו נוסעים ברכבות בגוש דן כבר כמה שנים. במקום זאת כץ הלאים את הפרויקט, עיכב אותו בשנים ארוכות, ואחרי שורת שערוריות יש להתפלל לכך שהפרויקט יתחיל לעבוד עוד שנתיים.

נראה, שכץ צלח את משבר המבקר בשלום. המראיינים לא איתגרו אותו על פרשות השחיתות שקרו לכאורה תחתיו. כץ לא נדרש להסבר רציני איך מינה את אלכס ויז'ניצר, שבאחרונה הוגש נגדו כתב אישום חמור על שוחד, לתפקיד בכיר תחתיו, ולמה לא שינה את ניהול הרכבת, אם כבר לפני עשר שנים חשב עליה דברים כאלה. כץ גם לא סיפק הסבר הגיוני לכך שהחריב — על פי המבקר — כמה פרויקטים שנועדו לייצר תמריץ שלילי למי שנוסעים ברכב פרטי.

ב"חיים עצמם", משבר התחבורה עשוי ללמד את כץ, כי יש מקרים נדירים, שבהם הציבור יודע לייחס עשייה לשר תחבורה מסוים. למרבה הצער, זו עשייה שלילית, העשויה להפוך את כץ לשר השנוא ביותר בממשלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו