בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

למה להנציח בכוח את מכינת "בני ציון"?

28תגובות
כוחות הצלה בנחל צפית, באפריל 2018
אילן אסייג

שירה אטינג, שעומדת בראש מכינת בני ציון, מציגה תפישת עולם מכנית ודבריה "הערכיים" תלושים מרגש, חסרי שכל ישר ומקוממים ("הארץ", 18.3). מכינת בני ציון לא צריכה להתקיים יותר. אין לה סיבה להמשיך להתקיים. מכינת בני ציון אינה צבא, שקורבנות בנפש, גם בתאונות, אינן מביאות לפירוקו. אין למכינה פונקציית הנצחה, ולא צריכה להיות לה קצינת נפגעים. הרעיון שהמכינה צריכה להמשיך להתקיים כגוף מחנך אחרי ששלחה אל מותם עשרה ילדים — מעוות מעיקרו.

ומדוע בעצם? האם 11 שנות פעילותה, כפי שכותבת אטינג, ואפילו מעשי ההתנדבות של "מאות" חניכיה, מצדיקים את המשך קיומה? היא מוסד כה מושרש? והשאלה החשובה ביותר: איך יהיה גוף זה "מפעל הנצחה", כדברי אטינג, אם הורי המונצחים בכוח אינם מעוניינים בכך?

באיזה עולם אפשר לכבד שיח־הנעה־לפעולה ומלים ריקות מתוכן כמו "לקיחת אחריות" ולאפשר לגוף כושל ומסוכן להמשיך להתקיים? האם תשע הנערות והנער, שלא יהיו לנשים וגבר בוגרים לעולם, שההורים שלהם והאחים והאחיות והסבים והסבתות שלהם נשארו בלעדיהם — צריכים להיות מונצחים בכוח? איפה נשמע כדבר הזה?

ההורים מתנגדים וציפו שהמכינה תיסגר לאלתר. באיזו זכות בכלל היא ממשיכה לפעול? המשטרה היתה צריכה לסגור אותה מיד. מכינת בני ציון כלשעצמה אינה מוסד כה נשגב והכרחי — יש מכינות אחרות. מה בעצם חשוב כל כך בשלד הזה עצמו, שמאפשר פגיעה חמורה כזאת בהורי הקורבנות? זהו סניף של מיזם (שיש לו ערך ציבורי לדעת רבים), שאין לו שום סיבה להתקיים מרגע שהוביל למוות. האם אין ערך לחיי אדם אלא רק למלים כמו "לקחים"? ו"הפקנו"?

סגנון הניהול החומל לכאורה אך מביט קדימה של אטינג, גובל באטימות ובוודאי שאינו מצדיק את הפגיעה הממשית באנשים שנותרו בחיים. הם הנפגעים שנשארו לחיות עם תוצאות הרשלנות הפושעת. האם מכינת בני ציון קדושה? מה בעצם כל כך חשוב בה כשלעצמה?

לעומת זאת, לביטולה ופירוקה של המכינה יש דווקא חשיבות רבה. המסר ההומני, האחראי, היחיד הוא בעצם ביטולה. לא מאבק של מנהלת, מוכשרת ככל שתהיה, על המשך קיומה, תקציבה ותיפעולה.

גם במישור "הערכי" שעליה תהילתה של המכינה, כושלת אטינג. קודמה בתפקיד, יובל כהאן, שלח את תלמידיו אל טיול מסוכן  — והוא שייתן את הדין, בין אם יכיר באחריותו ויביע חרטה, ובין אם ימשיך לטעון שהוא נרדף, בקבלו רוח גבית מגורמים בימין, המבקשים לשוות להחלטות בעניינו סממנים של רדיפה פוליטית.

אבל אטינג? את? את מלבינה את העוול הזה? בשביל להעמיד על הרגליים שלד? בשביל להיות הבת המצטיינת שמיישמת "תרבות תחקור ושיפור", ומביאה את "שיטות הניהול המתקדמות מחברת הייעוץ האסטרטגי מקינזי?" מוטב היה אילו שיח השיווק היה משמש במקרים אחרים, לא במקרים שמשאירים הורים עם תמונות ילדיהם על קיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו