בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

סלע טעתה, נתניהו צדק

110תגובות
רותם סלע
לירז אגם

תחילה, גילוי נאות, אני כמו כל עמישראל אוהב את רותם סלע, גם בעיני היא יותר מסתם שחקנית, וגם אני מוכן לסלוח לה גם על הרגעים שבהם היא משחקת את הבלונדינית המטומטמת ב"כוכב הבא לאירוויזיון", לרעת כל הבלונדיניות שבעולם, כמו גם את הפרסומות לטורנדו, שבהן היא מופיעה כאשה שמתחשק לה, לטובת כל המיזוגנים שבעולם, ואפילו את שלוש השניות המיותרות בקלוז־אפ על עכוזה בפרסומת האחרונה לקסטרו, שמתנוססות שם לרעת כל בעלי הטעם הטוב שבעולם.

ואולם, הסטורי שפירסמה, שנקשרו לו כתרים של "מחאה אמיצה" ושעורר גלים ואדוות משנה בעולם הסלבס — שכמה מהם שמחו להוסיף קרשים משלהם למדורה ולקושש עוד קצת חשיפה — לא רק שאינו מפגין אומץ לב, אלא חושף בורות בקשר להיסטוריה הציונית ולמוסכמות היסוד של ישראל כמדינה, וככזה מוריד את הדיון הציבורי המתנהל לקראת הבחירות לנקודת שפל חדשה.

ראשית, אין זה מעשה אמיץ מצד סלע לתקוף את מירי רגב. תקיפת רגב בחוגים שאליהם משתייכת סלע — חוגי אנשי התרבות, התקשורת והפרסום — היא בבחינת הנחתת אגרוף במי שהוא ממילא שק החבטות האולטימטיבי של המגזר. כפי שזכור היטב מאירועים רבים במהלך הקדנציה של רגב, שההתנגדות לחוק הנאמנות בתרבות היא רק האחרון שבהם, נהפכה תקיפתה בחוגים אלה לבון טון ולסמל של השתייכות אל קבוצת הראויים.

מתוך הסטורי של רותם סלע
צילום מסך מחשבון האינסטגרם של rotemsela1

הסטורי של סלע לא היה אמיץ גם משום שהיא נזהרה שלא להגיד שום דבר פולמוסי באמת. בניגוד לאורנה בנאי, שהצהירה הצהרה שהתפרשה כיוצאת נגד צבא העם, וזאת במהלך מלחמה שהתחולל ויכוח פוליטי על נחיצותה — סלע נזהרה שלא לומר דבר מה שעלול להתפרש כפוליטי. שלוש קביעות מרכיבות את המשפט שעורר את המהומה בסטורי של סלע. שתיים מהן הן קביעות כלליות, אנושיות, שאי אפשר שלא להסכים עמן: "כל בני האדם נולדו שווים", ו"גם הערבים רחמנא ליצלן הם בני אדם". אלה הן הצהרות המזכירות את המבעים שמהם מורכבים נאומי ההכתרה של מלכות היופי, כלומר, אמירות חנפניות ונבובות.

ביבי - דלג
רגב - דלג

הקביעה השלישית, שגם היא בקושי פוליטית, חושפת בורות בנוגע להיסטוריה הציונית ולאתוס ששימש בסיס להקמת המדינה: "מתי לעזאזל מישהו בממשלה ישדר לציבור שישראל היא מדינת כלל אזרחיה?", שאלה רותם. אלא שישראל, גם לפני חוק הלאום, אינה ומעולם לא היתה מדינת כל אזרחיה. הוויכוח הזה נגמר הרבה לפני שרותם נולדה, ואף לפני שהמדינה נולדה.

היסטוריונים נוהגים לחלק את טיפוסי הלאומיות לשניים. הראשון מוצאו במהפכה הצרפתית ובמורשת הרציונליסטית שלה, ועל פיו הלאום הוא קבוצה של אנשים שמשתפים אמנה חברתית. טיפוס זה של לאומיות הוא סובייקטיבי, כלומר הוא תלוי באזרח — זה רשאי לשייך את עצמו ללאום מסוים, כל עוד הוא מקבל על עצמו את האמנה החברתית שלו. טיפוס לאום זה הוא שיוצר את מדינת כל אזרחיה. אמנם נכון שהרצל ראה בחזונו מדינה מן הסוג הזה, אלא שהוא נותר במיעוט, וטיפוס הלאום שאימצה התנועה הלאומית היהודית, הציונות, ושלאורו נוסדה לבסוף מדינת ישראל, מוצאו בנוסח הרומנטי יותר של הלאומיות — נוסח המתבסס על תפישה של האומה כישות הצומחת מהקשרים של דם, מוצא והיסטוריה משותפת. לאומיות זאת ניזונה מעבר משותף, שלו לכאורה היו שותפים כל הפרטים של האומה, והיא מבקשת אחדות לבבות שהיא מעבר לנאמנות האזרח למדינתו, והדבר החשוב לענייננו: טיפוס לאום זה גוזר הגדרה "אובייקטיבית" של השתייכות לאומה — מי שלא נטל חלק בתהליך התגבשות האומה בעברה העוברי, לעולם לא יוכל להיות חלק ממנה.

היהודים בכמה ממדינות מזרח אירופה — שם במהלך המאה ה–19 וה–20 התגבשו מדינות לאום לאור טיפוס רומנטי זה של אתוס לאומי — קיבלו אמנם אזרחות והיו שווי זכויות באופן פורמלי, אך לא נחשבו לחלק מהאומה. אולי משום כך קידמו מנהיגי הציונות, יוצאי מזרח אירופה, את הטיפוס הלאום הזה, הרומנטי, האובייקטיבי, כמודל ראוי של לאומיות בעבור מדינת הלאום היהודית. לאורו של אתוס לאומי כזה קמה לבסוף המדינה. מדינת ישראל היא, אם כך, ישות השייכת לעם ספציפי. היא אכן סובלנית כלפי מיעוטים לאומיים, והם נחשבים לאזרחי המדינה, בעלי מלוא הזכויות, אך הם אינם חלק מהלאום, ולכן מעמדם בתוכה שונה.

תשובתו של ראש הממשלה, נתניהו, לסלע היתה אם כך מדויקת: ישראל אינה מדינת כל אזרחיה, אלא מדינת הלאום של העם היהודי. זה לא עניין של דיכוי או אפליה של האחר, אלא של פונקציה ומהות. אי אפשר להגיד על מדינת הלאום של העם היהודי שהיא מפלה ערבים, כפי שאי אפשר להגיד על מסעדה צמחונית שהיא מפלה לרעה אוכלי בשר. היא פשוט נועדה לצמחונים.

ד"ר קמחי מלמד בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת אריאל



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו