בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

טוב למות בעד הגדה

53תגובות
הלווייתו של הרב אחיעד אטינגר
גיל כהן מגן

הקורבנות האחרונים במלחמה שמתנהלת בגדה בין פלסטינים ליהודים הם הרב אחיעד אטינגר, אב ל–12 ילדים, וסמ"ר גל קיידאן בן ה–19. צירוף סמלי של קורבנות שבמציאות הישראלית נראה כי אין טבעי ממנו: האחד מתנחל, והאחר נאלץ לשמור עליו.

חיילים שמשרתים בזירת מלחמה הם "עניין רגיל". הם נפצעים, נהרגים והורגים. נוכחותם של אזרחים יהודים, בהם עשרות אלפי ילדים, בזירה לוהטת כזאת היא לא רק בלתי מובנת, היא בלתי נסלחת. אזרחים ישראלים לא הורשו להיכנס לשדות הקטל בלבנון בעת המלחמה, הם הוצאו מעזה אחרי תקופה ארוכה של פיגועים, וזה כ–12 שנים הם מנועים מלהיכנס לרצועה. הבלוף שהם והממשלה מוכרים לציבור הוא, שבגדה אין מלחמה, הכל רגוע, אפשר להמשיך לבנות ולהיבנות, להקים משפחות ולגאול את ארץ ישראל במחיר דמים אפסי.

באותה עת צה"ל והשב"כ אינם חדלים מלתדרך את הממשלה ואת הכתבים הצבאיים על הסלמה צפויה ועל התקוממות שעומדת בפתח, ויש שקובעים כי ההסלמה כבר כאן, כאילו שבעתות שאין בהן הסלמה המציאות היא נורמלית, בטוחה ויציבה. עצם המונח הסלמה מעיד על כך שההיפך מכך הוא הנכון. בעימות האלים שמתנהל כבר 52 שנים יש אמנם עליות ומורדות, שנמדדות בעיקר במספר הפיגועים וכמות הנפגעים, אבל גרף המתח מעולם לא ירד לאפס. נכון שהמספרים נוטים לטובת היהודים. בשנת 2018 נהרגו 14 ישראלים, בהם שישה חיילים ושמונה אזרחים, לעומת 290 פלסטינים (254 בעזה, 34 בגדה ושניים בישראל, על פי דו"ח "בצלם"). יחס של כעשרים פלסטינים לישראלי אחד.

יחס כזה של הרוגים, יהיה מי שיטען, הוא יותר מנסבל, הוא אפילו מסמל הישג גדול. נתוני ההרוגים בחמש שנות האינתיפאדה השנייה היו גרועים בהרבה. בערך יחס של שלושה עד חמישה פלסטינים לישראלי אחד (תלוי במקורות שדיווחו על מספר ההרוגים הפלסטינים).

אפשר גם לטעון, שיחסית לאזורים כבושים אחרים, נניח באלג'יריה או במדינות אפריקה, ישראל נהנית מכיבוש דה לוקס. אשליית גן העדן כל כך מושרשת, עד שירי שתי רקטות או הריגתם של חייל ואזרח הופכים לשערורייה לאומית ולעלבון בלתי נסלח, שמחייב לנקוט מיד את האמצעים החריפים ביותר נגד הפלסטינים. האופנה האחרונה דורשת להרוג באופן ממוקד מנהיגים בחמאס. כבר נשכחו החיסולים הסיטוניים, חלקם ממוקדים ורבים מהם לא כל כך, שלא סיכלו דבר.

שבה ופורחת גם הטענה השקרית שמערכת המשפט בולמת את צה"ל וכך מונעת ממנו לנצח, כפי שהסבירה שרת המשפטים, איילת שקד, מומחית מטעם עצמה ללוחמה בטרור. היא לא הסבירה מדוע אותה מערכת משפט ואותו צה"ל מניחים לחצי מיליון מטרות יהודיות להמשיך להתגורר במטווח הירי הזה. מדוע אותה ממשלה ממשיכה לעודד אזרחים להעמיד את חייהם ואת חיי ילדיהם בסכנה.

זוהי ממשלה שמטעה את אזרחיה לחשוב שבשטחים לא מתחוללת מלחמה ואפילו כיבוש אין כאן. היא מאמצת אל לבה את הטועים והמטעים הללו, מלטפת את ראשיהם ומנחמת אותם בכך שעם כל קורבן גדל כוחה של ישראל. היא מעניקה לפועלם אות מופת וקושרת לכל קורבן תג מחיר בשם "תגובה ציונית הולמת", כאילו שהקמת מדינת ישראל לא הסתיימה והציונות נאבקת כדי להוכיח את קיומה. ציוני טוב, גורסת הממשלה, איננו נהרג על הגנת המולדת שכבר הוקמה, הוא חייב את חייו לתוכנית ההרחבה של אותה מולדת. אם נגזר עליו למות, מוטב שיעשה זאת בגדה, במקום שבו יוכל לתרום את גופתו לציונות הקבלנית, שתקים על שמו עוד בית ועוד שכונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו