בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

במפא"י ידעו איך לסלק מנהיג

22תגובות
נתניהו בטקס האזכרה הממלכתי לדוד ופולה בן גוריון בשדה בוקר, 2018
אליהו הרשקוביץ

אבי שילון הציע ללמוד מהסוף העגום של דוד בן־גוריון על מה שקורה בימים אלה לבנימין נתניהו ("הארץ", 30.5). המאמר שלו אכן מאלף, אך הוא לא לגמרי מדויק. נכון שנקודת השבר של שניהם — בן־גוריון ונתניהו — היתה הכישלון בהרכבת ממשלה חדשה. אבל טענתו של שילון כי "כבר ב–1961 התקשה בן־גוריון לנהל מגעים להקמת קואליציה והפקיד את המלאכה בידי אשכול, ואשכול הצליח להשיג לו ממשלה חדשה" אינה מדויקת.

באותה שנה (1961) הרכיבו שתי ממשלות, ולא אחת. בשלהי ינואר 1961 התפטר בן־גוריון מראשות הממשלה כמה ימים לפני "ישיבת ההדחה" הטראומטית — ישיבה של מרכז מפלגת מפא"י, שבה הודח פנחס לבון מתפקידו כמזכיר ההסתדרות. ממשלתו שהתפטרה היתה "ממשלת חלומות" — תמכו בה 89 חברי כנסת.

אחרי שהתפטר קיבל מנשיא המדינה, יצחק בן־צבי, מנדט להרכיב ממשלה חדשה. באופן מפתיע בן־גוריון לא הצליח להרכיב אותה. למפלגתו היו 52 חברי כנסת — 47 ח"כים של מפא"י וחמישה חברי כנסת של סיעת המיעוטים שהיו חלק ממנה. אבל שום מפלגה לא הסכימה להצטרף לקואליציה שלו.

הרגע הדרמטי היה ההחלטה של הנהלת המפד"ל, שהיו לה 12 חברי כנסת, לא להצטרף לממשלה. ההחלטה הזאת התקבלה בניגוד לעמדתו של מנהיג המפלגה, שר הפנים חיים משה שפירא, שהיה שותפו הקואליציוני של בן־גוריון עוד לפני קום המדינה במשך עשרות שנים. בין היתר היה חבר הנהלת הסוכנות כאשר בן־גוריון עמד בראשה, כבר בשנות ה–30.

הסירוב של המפד"ל להצטרף לקואליציה סימן את נקודת השבר הגדולה ביותר בכל שנות הקריירה הפוליטית של בן־גוריון — אף אחד לא להסכים לשבת ליד שולחן הממשלה בראשותו.

במארס 1961 התברר ל"אב המייסד" שאין לו שום אפשרות להרכיב ממשלה והוא נהפך לנכה פוליטי. הכנסת, שתיפקדה לא יותר משנה, פיזרה את עצמה ובאוגוסט 1961 נערכו בחירות לכנסת החמישית. אחרי הבחירות נשיא המדינה הטיל על שר האוצר, לוי אשכול, את מלאכת הרכבת הממשלה. אשכול הרכיב ממשלה למען בן־גוריון — צעד שלא ננקט לפני כן וגם לא אחרי כן.

הצלחתו של אשכול להרכיב ממשלה מעידה על נסיקת הקריירה שלו וגם על שקיעתו של בן־גוריון. בנובמבר 1961 הכנסת הביעה אמון בממשלת בן־גוריון, שהיתה ממשלתו האחרונה. אחרי שנה וחצי, ביוני 1963, הוא התפטר בזעם.

יש מקום להשוואה נוספת בין בן־גוריון לנתניהו. מפלגתו של בן־גוריון, מפא"י, שיחקה תפקיד מכריע בתהליך פרישתו המאולצת של בן־גוריון. כדי להדיח את לבון בן־גוריון הציג אולטימטום לחברי מפלגתו, "או אני או הוא", וכך למעשה לא הותיר בידיהם ברירה אלא להצביע בעד ההדחה. צעד זה הביא לכאוס ולקרע מדמם בין שני מחנות: של בן־גוריון ושל לבון.

התנהלותו, שהיתה במידה רבה אלימה, גרמה לוותיקי המפלגה שהיו בכירי המדינה: אשכול וה"טרויקה" — גולדה מאיר, זלמן ארן ופנחס ספיר — להרחיק אותו מהנהגת המדינה. סיבה נוספת לכך היתה שאיפתו של בן־גוריון להעביר את השלטון לצעירי המפלגה — גיורא יוספטל, משה דיין ושמעון פרס — מאחורי גבם של הוותיקים.

לוותיקים היתה עוצמת פוליטית ולמרות הערצתם לבן־גוריון, היה להם הכוח הנפשי להראות לו את הדלת. הם לא דומים לראשי הליכוד כיום. נתניהו הצליח להטיל עליהם אימה. אחרי שנים רבות בשלטון, צמרת הליכוד אחוזת פחד ומשותקת. איש מחבריה אינו מסוגל להציג עמדה המנוגדת לעמדת הקיסר.

הליכוד היום הוא לא מפלגה פוליטית, אלא מנזר השתקנים. לכמה מחברי סיעתו יש סיפור חיים מכובד, כמו הפילוסוף יובל שטייניץ או המצביא עוזי דיין, אבל הם לא מסוגלים להתמודד עם המשפחה המלוכנית. כמה עגום להתבונן בחוסר האונים שלהם. הם לא יכולים לומר אפילו מלה אחת על ריצת האמוק של נתניהו, שהפך את האינטרסים האישיים שלו לערך מקודש. בניגוד להם ראשי מפא"י היו מסוגלים להציב גבולות ברורים לבן־גוריון כאשר ראו שהוא מאבד את הקשר למציאות הפוליטית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו