בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

ברק פוסע בעקבות דיין

94תגובות
אהוד ברק
מגד גוזני

ניתן לאתר שתי נקודות מדהימות בתהליך חזרתו של אהוד ברק לזירה הפוליטית. הנקודה הראשונה היא עצם חזרתו לאחר שנראה היה כי הוא כבר נחלת העבר. ברק כיהן כראש ממשלה תקופה קצרה ביותר — קצת יותר משנה וחצי, לפני כ–20 שנה, והסתלק מהעולם הפוליטי לפני שנים רבות בבושת פנים: הוא הודיע על פרישתו ממערכת הבחירות לכנסת ה–19 (בינואר 2013), כשהתברר לו כי למפלגתו "עצמאות" אין סיכוי לעבור את אחוז החסימה — שהיה אז 2%. כך הוא הפקיר את עמיתיו שצעדו עמו במדבר הפוליטי. סוג של "אהוד ברח".

ולמרות זאת, חזרתו לפוליטיקה מעוררת הדים ציבוריים ותקשורתיים עצומים. זאת בגלל שני טעמים: הראשון הוא, שברק הוא דמות מרתקת ומסעירה — לטוב ולרע. השני הוא "דלות החומר" שממנה סובלת המפלגה החדשה של הגנרלים, שהיא בלה מזוקן אף שהוקמה רק לפני חודשים ספורים. קשה לאתר אצל הגנרלים המהוללים אפילו גרגר של כריזמה או תפישת עולם מקורית, שאצל ברק נמצאות בשפע.

הנקודה המעניינת השנייה היא גילו. ברק נולד בשנת 1942 ועתה הוא בן 77. כמה ראשי ממשלה פרשו מהעולם הפוליטי בגיל הזה. יצחק שמיר נאלץ לפרוש מתפקידו ב–1992 בגיל 77, וגולדה מאיר פרשה מראשות הממשלה ביוני 1974, כשהיתה בת 76. מנחם בגין פרש ב–1983 בגיל 70. ואילו ברק פרץ לפוליטיקה בסערה, והוא אינו משדר כלל עייפות או סימני זיקנה.

השאלה המסקרנת לגביו היא מדוע החליט לחזור לפוליטיקה אף שראה הכל וכיהן בכל התפקידים (רק שני אנשים בהיסטוריה הפוליטית של ישראל כיהנו בשלושת התפקידים המכריעים — ראש ממשלה, שר ביטחון ורמטכ"ל. הראשון היה יצחק רבין והשני הוא ברק). תשובה אפשרית לשאלה זאת היא שברק פוסע בעקבות דמות נערצת עליו — משה דיין.

משה דיין בכנסת 1975
משה מילנר / לע"מ

ב–1977 קיבל דיין את הצעתו של מנחם בגין לכהן כשר החוץ בממשלתו וכתוצאה מכך היה לו תפקיד מכריע בתהליך השלום עם מצרים. החוכמה, הדמיון והמקוריות שבהם ניחן היוו מרכיב מרכזי בהבאת התהליך לכלל הסכם. ומבחינה זו הוא כיפר על חלקו במחדל מלחמת יום הכיפורים ועל קביעתו היהירה, כי עדיף שארם א־שייח על פני שלום. הוא עצמו סייע להחזיר את שארם א־שייח למצרים למען השלום.

בשלהי 1979 דיין התפטר מתפקידו, וכעבור שנתיים, באוקטובר 1981, הלך לעולמו כשהוא בן 66. התחושה היתה שהוא ביקש לשנות את הדימוי ההיסטורי שלו ולתקן חלק ממה שעשה בהיותו שר הביטחון, כאשר רבים ראו בו כמעט בן אלים.

במידה רבה, אצל אהוד ברק התחולל תהליך דומה. ב–1999 הוא הצליח להדיח את נתניהו מראשות הממשלה ולהחליפו. אבל עשר שנים לאחר מכן התנהלותו כלפיו היתה שונה לחלוטין. אחרי הבחירות לכנסת ה–18 ב–2009, ברק, שעמד בראש מפלגת העבודה שקיבלה 13 מושבים בלבד, הודיע כי מפלגתו חייבת להיות באופוזיציה. אך במקום לשתף פעולה עם מפלגת קדימה, שהיתה המפלגה הגדולה בכנסת (28 חברי כנסת), במטרה להפיל את נתניהו, הוא ניהל עמו מגעים חשאיים כדי להצטרף לממשלתו. כך הוא סייע לו להפוך אותה ליציבה ורחבה — בקואליציה החדשה היו 75 ח"כים.

ברק איפשר לנתניהו להימנע מצירוף ארבעת חברי סיעת האיחוד הלאומי הקיצונית. בניגוד למה שקורה היום, אז העדיף נתניהו לא לרוץ לזרועות הקיצונים. במעשיו ברק העניק לו מכובדות ולגיטימיות — דברים שקשה להגזים בחשיבותם מבחינת השפעתם על המשך שלטונו.

ההתקפות החדות והבוטות של ברק על נתניהו כעת נובעות מתחושתו כי הוא עצמו לקח חלק בקיבוע שלטונו. החלטתו לחזור לעולם הפוליטי נובעת מרצונו העז לסלק את נתניהו מהשלטון, שהוא עצמו — ברק — סייע לו לבסס. הלוואי שברק יצליח להגשים את שאיפתו הגדולה כפי שדיין הצליח להגשים את שאיפתו בסוף חייו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו