בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

אורלי לוי-אבקסיס - בשם האב

21תגובות
אורלי לוי־אבקסיס ואביה, דוד לוי, 2015
תומר אפלבאום

לפני כשבועיים נחתם הסכם בעייתי בין עמיר פרץ, היו"ר הטרי של מפלגת העבודה, לאורלי לוי־אבקסיס, יו"ר מפלגת גשר. שם המפלגה אינו חדש. כך נקראה גם התנועה שהקים אביה, דוד לוי, שלוי־אבקסיס מעריצה ורואה בו מקור השראה. כדי להבין את ההתנהלות התזזיתית של לוי־אבקסיס בזמן האחרון יש לעיין בצעדים הפוליטיים שנקט אביה.

דוד לוי הקים את גשר בקיץ 1995, בעקבות היחסים המתוחים והעכורים בינו לבין בנימין נתניהו — שניצח בבחירות הפנימיות בליכוד ב–1993 ומונה למועמד המפלגה לראשות הממשלה. לוי, משה קצב ובני בגין הובסו. גשר התכוננה לבחירות לכנסת ה–14, שנערכו במאי 1996, אך ערב הבחירות לוי הצליח להתחמק מהתמודדות עצמאית. שנוא נפשו, נתניהו, הציע לו להצטרף לליכוד תמורת חמישה מקומות ריאליים ברשימה לכנסת. נתניהו ניצח בבחירות, וכשהרכיב את ממשלתו אנשי גשר קיבלו נתח עסיסי — לוי עצמו מונה לסגן ראש הממשלה ושר החוץ, ודוד מגן, שהיה חבר כנסת מטעם גשר, מונה לסגנו של שר האוצר, דן מרידור.

אחרי כשנה וחצי, בינואר 1998, התפטר לוי מהממשלה בטריקת דלת. הוא כינס מסיבת עיתונאים ומסר הודעה לקונית ביותר — "נשבר לי. נקודה".

בבחירות לכנסת הבאה, שנערכו במאי 1999, לוי שוב הצליח להתחמק מפסק הדין של הבוחר. ערב הבחירות אהוד ברק, שהיה מועמד מפלגת העבודה, הציע לו להצטרף לישראל אחת, בלוק מפלגתי שהקימה העבודה. לוי שוב קיבל את שללו — שלושה מושבים ריאליים ברשימת ישראל אחת בכנסת, ומינוי לשר החוץ וסגן ראש הממשלה בממשלת ברק. זאת היתה הפעם השלישית שהוא מונה לאותם תפקידים (הראשונה היתה בממשלתו של יצחק שמיר ב–1990).

ריטואל ההתפטרות של לוי לא פסח גם על ממשלת ברק. בקיץ 2000, יום לפני שברק נסע לוועידת השלום בקמפ דייוויד, לוי עזב את את הממשלה והחליף צד. בבחירות לראשות הממשלה בפברואר 2001 הוא תמך באריאל שרון, שהביס את ברק.

ערב הבחירות לכנסת ה–16, שנערכו בינואר 2003, לוי הגיע למסקנה שהתנועה שהוא עצמו הקים היא סחורה משומשת, נטש את גשר ואת חבריה, חזר לליכוד, שאותו עזב בזעם כמה שנים קודם לכן, ונבחר לכנסת מטעם הליכוד. מכאן שבמשך יותר מעשר שנים דילג לוי ממפלגה למפלגה ומפטרון לפטרון, וכלל לא ניסה לזכות באמון הבוחר. לקראת הבחירות לכנסת ה–17, שנערכו במארס 2006, התברר לו שבאמתחתו לא נותרו עוד תרגילים, והוא נאלץ לפרוש לביתו בבית שאן.

דרכה של אורלי לוי־אבקסיס סוערת פחות מזו של אביה, אבל בשנים האחרונות היא נקטה צעדים דומים. היא פרשה מסיעתה, ישראל ביתנו, אחרי שפטרונה אביגדור ליברמן לא צירף אותה לממשלה. היא הקימה מחדש את המפלגה של אביה, אבל העזה לנקוט צעד שאביה נמנע ממנו — מפלגתה התמודדה בבחירות לכנסת ה–21 אך לא עברה את אחוז החסימה.

לאחר שכשלה היא חזרה לדפוס של אביה — הצליחה למצוא פטרון חדש ודרכו השיגה הישגים ראויים: מקומות מכובדים ברשימה של מפלגת העבודה המדולדלת, תוך טשטוש של הפן המדיני במצעה. בהודעה על המקומות ששוריינו ללוי־אבקסיס וחבריה ברשימה הדגיש פרץ, שתמיד ראה בעצמו יונה צחורה, את ההישגים החברתיים שלה, והתעלם לחלוטין מהמושגים שבהם הוא נוהג להשתמש זה שנים, כמו "שתי מדינות". גם אם תחפשו בזכוכית מגדלת, לא תמצאו אותם בדבריו.

בזירה הפוליטית אפשר למצוא עשרות "בנים ובנות של" — יעל דיין ואביה משה, אהוד אולמרט ואביו מרדכי, נעמי חזן ואמה זינה הרמן, שהיתה חברת הכנסת השביעית, עמר בר־לב ואביו חיים. אבל אין אפשרות למצוא צאצא שממשיך בדרכו של אביו באדיקות ושמעתיק ממנו את דפוס ההתנהלות הפוליטית כמו אורלי לוי־אבקסיס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו