בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

נתניהו מגן ישראל? באמת?

54תגובות
נתניהו נואם באו"ם נגד תוכנית הגרעין האיראנית, 2012
AFP

בראיון ברשת סי־אן־אן בינואר 2016, נשאל ראש הממשלה בנימין נתניהו איזו מורשת הוא ישאיר אחריו. תשובתו היתה: "אני רוצה שיזכרו אותי כמגן ישראל. די לי בזה". בהתחשב בעובדה שהגנת ישראל מובטחת על ידי מערכת גדולה ומפוארת שהחלה להיבנות עוד לפני שנולד, האמירה הזו היא מגלומנית למדי. אבל היא מקפלת בתוכה את תפישתו, כי הוא זה שמוביל את ישראל לחוף מבטחים, בראש ובראשונה מול האיום האיראני.

לשאלה מתי נהפכה איראן לאיום המרכזי על ביטחון ישראל אין תשובה ברורה. שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר, גורס כי המסע הישראלי נגד האיום החל כבר ב–1991. עמוס גלעד טוען, שעם כניסתו לתפקיד ראש חטיבת המחקר באמ"ן ב–1996, הוא זיהה את איראן "כאיום המרכזי על ישראל", וראש הממשלה נתניהו השתכנע מדבריו. ייתכן שיש גם גרסאות אחרות, אבל אין ספק שמקבלי ההחלטות הישראלים זיהו את האיום האיראני המתעצם מבעוד מועד, ופעלו נגדו בדרכים שונות. עיקר הפעילות כוונה נגד מאמצי איראן להשיג יכולת גרעינית.

כל ראשי הממשלה שהתמודדו עם הבעיה, מיצחק רבין, דרך אהוד ברק ואריאל שרון, ועד אהוד אולמרט, העדיפו לפעול מאחורי הקלעים: מלחמה חשאית שתחבל ותאט את קצב ההתקדמות לפצצה, ובניית משטר סנקציות בינלאומי חריף שיעמיד את טהרן בפני הצורך לבחור בין פשיטת רגל כלכלית לוויתור על פרויקט הגרעין. כל זאת, כאשר ישראל נמצאת מאחור, משום שהתייצבות בקדמת הבמה תעצים את הסיכון של עימות ישיר עם איראן.

נתניהו בחר במדיניות שונה, ובעשור האחרון הוא עומד במרכז הבמה. שלוש פעמים הוא ניסה להוביל את ישראל לתקיפת מתקני הגרעין, ולמזלנו לא הצליח. אחר כך, כשהלחץ הבינלאומי על איראן התעצם, הוא עמד בראש המחנה שלחם בכל ניסיון להגיע להסכם שיבלום את איראן בדרך לפצצה. כך הוא נכנס לעימות חסר תקדים עם הנשיא ברק אובמה, וחיבל בקשרי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית.

גם כאשר הושג הסכם, והתברר שהוא מרחיק בפועל את איראן מהפצצה, נתניהו לא הירפה. לשיא הצלחתו הגיע כששיכנע את ממשל טראמפ לסגת מההסכם, מה שנתן לגיטימציה לחידוש מאמצי הגרעין של איראן. תוך התייצבותו בקדמת הבמה נתניהו גם חשף טפח מפעילותה החשאית של ישראל נגד איראן, השפיל את מנהיגיה, והעלה את המוטיבציה שלהם להשיב לישראל כגמולה.

"מגן ישראל" מתקרב ככל הנראה לסוף דרכו הפוליטית, וראוי על כן לבחון מה הוא משאיר לבאים אחריו. זאת לא ירושה מבטיחה: בתקופת שלטונו בנה החיזבאללה את עיקר ארסנל הרקטות והטילים שלו. יעדו המרכזי הוא הרתעת ישראל מתקיפת איראן, אבל בכל מקרה הוא מהווה את האיום הצבאי הגדול ביותר עליה אי פעם. עליו יש להוסיף את מיזם דיוק הטילים הנמצא בעיצומו, ואשר יוצר כבר עתה איום חסר תקדים על התשתית האסטרטגית הלאומית.

המאבק הישראלי העקבי נגד בניית יכולות התקיפה בסוריה, בעיראק ובלבנון הצליח במידת מה, אבל ברור שטהרן לא תרפה ממאמציה ותקיפות נוספות של חיל האוויר יגבירו משמעותית את סכנת המלחמה. הוסיפו לאלה גם את עתידו המעורפל של הסכם הגרעין שהרחיק את איראן מהפצצה עד 2030, והמצב מתקדר אף יותר.

באחרונה התגלו חולשות דרמטיות נוספות. התקיפה האיראנית נגד שדות הנפט הסעודיים חשפה את חולשות היסוד של בת בריתה החשאית של ישראל במאבק נגד איראן. חמור מכך, תגובתו הנרפית של הנשיא טראמפ, "גדול ידידי ישראל מאז ומעולם" כפי שהגדירו נתניהו, מזכירה את ההתנהגות של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין במשבר מינכן ב–1938.

קודמיו של טראמפ היו מחויבים להגנה על בעלות בריתה של ארה"ב במפרץ, על מקורות האנרגיה של מדינות המערב ודרכי הגישה אליהם. המחויבות הזאת עמדה למבחן לאחר פלישת עיראק לכוויית ב–1990, וארה"ב יצאה אז למלחמה. תשובתו של טראמפ לחצייה בוטה של הקו האדום האמריקאי היא שיגור קומץ חיילים להגנת סעודיה, והעצמת הסנקציות על איראן. סביר להניח שהתגובה העלובה הזאת מותירה את מדינות האזור, ידידותיה ויריבותיה של ארה"ב גם יחד, תחת הרושם שאמריקה נהפכה למשענת קנה רצוץ.

אז הנה בתמצית מה שמותיר נתניהו לבא אחריו: איום חסר תקדים על המדינה, שיכולתה להתמודד עמו מוגבלת מאוד; זחילה מתמדת של איראן להעצמת האיום וכושר תמרון ישראלי מוגבל בהיבט הזה, בעיקר בשל החשש ממלחמה כוללת; והסתמכות על בעל ברית שמקפל את המטרייה כשהגשם מתחיל לרדת. "מגן ישראל"? ספק אם כך ההיסטוריה תזכור אותו.

פרופ' (אמריטוס) בר־יוסף הוא מחבר הספר "המלאך: אשרף מרואן, המוסד והפתעת מלחמת יום כיפור"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו