בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

האם בהפסקות בדיוני המשפט נתניהו יקבל דיווחים על מהלכי המלחמה?

22תגובות
שמחה ארליך (משמאל). שמץ של מוסר
חנניה הרמן / לעמ

בפברואר 1979 התרחש בפרלמנט הישראלי אירוע ראשוני ומסעיר: חבר כנסת הולך לכלא. מדובר בחבר הכנסת שמואל רכטמן מהמפלגה הליברלית. הוא כיהן כראש עיריית רחובות, קיבל שוחד מקבלן בניין בעירו ונידון לשלוש שנים וחצי מאסר. רכטמן המשיך לכהן כחבר כנסת בעת מאסרו.

לאחר שבית המשפט העליון דחה את ערעורו, עמיתיו בסיעה הליברלית תבעו ממנו להתפטר מתפקידו לאלתר והעלו טענה שהיא רלוונטית גם עתה ולפיה יש להסיר את אות הקלון מהכנסת, כי ההיגיון והצדק הפשוט (ולא החוק היבש) הם שצריכים להכתיב את התנהגותם של חברי הכנסת. רכטמן התפטר מהכנסת בהתאם לרצונו, ולא בעקבות צו של בית המשפט.

כשהשתחרר ממאסרו, ב–1981, הוא ביקש לחזור לזירה הפוליטית. יו"ר המפלגה הליברלית אז, השר שמחה ארליך, דחה את בקשתו ואמר על כך דברים נחרצים שגם הם אקטואליים. שוחד הוא עבירה מאוסה ביותר, הוא אמר, ואסור להחזיר לעולם הציבורי איש ציבור שחטא בעבירה כזאת, כי "אנו רוצים לשמור על שמץ של מוסר בקרבנו" ("דבר", 12.2.1982).

סעיף החוק שמורה לחבר כנסת שסרח להתפטר לא היה קיים אז בספר החוקים בגלל טעם פשוט: חוק החסינות לחברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, נחקק בשנת 1951. אלה היו ימי התום, כשהאפשרות שנבחר העם עלול להגיע לכלא נראתה הזויה. בעקבות סיפורו של שמואל רכטמן החוק שונה ונקבע בו, כי חבר כנסת שהורשע בבית המשפט, חברותו בכנסת תיפסק לאלתר. ואכן, מספר חברי כנסת שהורשעו בפלילים נאלצו להתפטר, כמו יאיר לוי ועופר חוגי (שניהם מש"ס).

ניתן לערוך השוואה בין סיפור זה לבין המצב שבו ראש ממשלה מכהן עם אישומים פליליים. באחד מסעיפי חוק יסוד: הממשלה נכתב, כי ראש ממשלה שהורשע בעבירה "שיש עמה משום קלון" חייב להתפטר "ביום שפסק הדין נעשה לסופי".

החוק הזה נחקק על ידי הכנסת השישית באוגוסט 1968, בתקופה שאווירתה היתה שונה לחלוטין מהאווירה ששוררת עתה, כשהתופעה של ראשי ממשלה שמגיעים לחקירה פלילית במשטרה נהפכה לחזון נפרץ.

ראש הממשלה שכיהן אז היה לוי אשכול ושר המשפטים שהציג את החוק לפני הכנסת היה יעקב שמשון שפירא, שהיה דמות תקיפה שהיתה מוכנה לעשות הכל כדי להגן על מערכת המשפט. הוא זה שמינה את מאיר שמגר ליועץ המשפטי לממשלה, כדי לשמור על מסגרת אכיפת החוק ולא כדי לשמור על האינטרסים הפרטיים של ראש הממשלה וחברי ממשלתו.

באותם ימים האפשרות שראש ממשלה יגיע לבית המשפט בשל אישום בעבירות פליליות ובלי בושה ישתדל להישאר בכס השלטון לא היתה קיימת כלל. זה נשמע כמו סיפור מסיפורי אלף לילה ולילה. שלושת ראשי הממשלה שכיהנו בישראל עד אז — דוד בן־גוריון, משה שרת ואשכול — היו דמויות צנועות. לא ניתן לראות את בן־גוריון מקבל קופסאות של סיגרים או את ציפורה שרת מקבלת בקבוקים של שמפניה ורודה. כשבעלה כיהן כראש הממשלה היא לימדה עברית במושבי עולים ותלמידיה לא ידעו כלל שהיא רעיית ראש הממשלה. קשה גם לדמיין שמקורבי ראשי הממשלה כמו יצחק נבון, טדי קולק ויעקב הרצוג, היו מעורבים בעסקאות מפוקפקות בקניית צוללות.

ואולם, הסעיף הזה, שנחקק לפני יותר מיובל שנים, נשמע אבסורדי בעולם התוהו שבנימין נתניהו יצר, משתי סיבות: האחת היא, שבינואר 2020 נתניהו אמור להתפטר מתפקידיו בממשלה — אחד מהם הוא שר התפוצות שעומד בראש משרד שאינו קיים, משרד שהוא פיקציה. אבל הוא יישאר בתפקיד שאינו פיקציה — ראש הממשלה. השנייה היא, שהוא עלול לנהל מלחמה בימים שבהם יתנהל משפטו. בהפסקות בדיוני המשפט נתניהו יקבל דיווחים על מהלכי המלחמה. קשה מאוד להסכין עם תמונת עיוועים כזאת.

במוקדם או במאוחר נתניהו ייאלץ להיפרד ממנעמי השלטון: הבית ברחוב בלפור, צבא המשרתים והחיים על חשבון משלם המסים. הצעד הראשון שעל הממשלה החדשה לעשות הוא לבטל את סעיף החוק הבעייתי הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו