בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

מתחת למניפולטור יש מדינאי, והוא ניצח

49תגובות
נתניהו ב"כנס החירום" של הליכוד, שלשום
מוטי מילרוד

האיש שבו עוסקים יותר מכל בישראל זה יותר משני עשורים, האיש שנכתבו עליו תלים של ניתוחים ופרשנויות ושזכה לכמה ביוגרפיות מקיפות — הוא גם האיש הכי פחות מובן.

חייו הציבוריים של בנימין נתניהו נעים בין שני קטבים משמעותיים. מצד אחד ההסתה שקדמה לרצח רבין ובחירתו לראשות הממשלה, ומהצד האחר החקירות שהתנהלו נגדו עד להגשת כתב האישום לבית המשפט המחוזי לפני שבוע. כשמסתכלים דרך הפריזמה הזאת רואים רק את נתניהו הפוליטיקאי: מתוחכם, ערמומי, ציני, כמעט חסר מעצורים בנכונותו לעשות כל דבר כדי להשיג את השלטון, לשמור עליו ולהציל את עצמו מאימת הדין.

והנה, אירועי השבוע האחרון מחזקים את הדיוקן הזה של נתניהו, שבעיני תומכיו ומתנגדיו הוא חזות הכל. נתניהו הודיע שהוא מסיר את בקשת החסינות שלו בעת ששהה בוושינגטון, זמן קצר לפני ההכרזה על תוכנית המאה, מתוך ידיעה שהבקשה תיבלע ברעש התקשורתי.

כדי להבטיח שתהליך הסחת הדעת יימשך הודיע נתניהו שיחזור ארצה דרך מוסקווה וסיפק לתקשורת חומר לספקולציות. ואכן, טקס פדיון השבויה התנהל כמתוכנן והתקשורת מילאה את תפקידה ודיווחה על הקובה והסלטים שמחכים לנעמה בבית. בינתיים, כדי לשמור על מדורת ההבלים דולקת, זרק נתניהו גם כמה זרדים על שחרור 400 מבני הפלאשמורה ועל נסיעה צפויה לאוגנדה, שתגרום לכולם לעסוק בספוקלציות על גירוש מבקשי המקלט. רגע משיכת הבקשה לחסינות — כשברקע תמונות מלבבות של בני גנץ רץ ברחובות וושינגטון בבגדי לייקרה — שנשא בתוכו פוטנציאל אכזרי של השפלה, צלל במים אדירים.

קל לזעוף על המניפולציות, על החמדנות, על האשה והבן הבלתי נסבלים; אבל כל אלה רחוקים מאוד מלהיות חזות הכל. נתניהו המדינאי בעל החזון המובהק ביותר זה עשורים מסתתר מאחורי הפוליטיקאי הערמומי, ולאיש אין רצון לשלוף אותו משם.

ובכן, תרשו לי. שני נושאים בערו בנתניהו: תוכנית הגרעין האיראנית והמטרד הפלסטיני. שניהם משקפים את הצורך הנפשי שלו בקיומו של "אחר" רע, מאיים, איסלאמיסטי. נתניהו, אדם חילוני באופן עמוק, חושד בכל סוג של לאומיות הנשענת על פנאטיות דתית. יחסו לבצלאל סמוטריץ' איננו שונה בהרבה מיחסו של ניצן הורוביץ.

ביטול הסכם הגרעין הוא לפי תפישתו של נתניהו הישג שהשפיע על גורל העולם כולו. מחיקתה של התנועה הפלסטינית היא הישגו הבא. נתניהו אף פעם לא האמין שקיים הסכם שהפלסטינים מעוניינים בו. הוא משוכנע שהם לעולם לא יכירו בלגיטימיות של שלטון יהודי כלשהו בפלסטין. תפקידו הוא לשכנע את העולם שהתנועה הפלסטינית הלאומית היא ארגון טרור הדוגר בסבלנות על ביצת השמדתה של הישות הציונית. את דונלד טראמפ הוא שיכנע בכך ותוכנית הבית הלבן היא ברוח חזונו: כדי לזכות בעצמאות, כדי להשתחרר מעול הכיבוש, על הפלסטינים לשנות את האתוס שלהם, לוותר על זכות השיבה ולהניח להתנגדות החמושה, מה שכמובן לא יקרה.

והנה האמת המרה מכל; אלמלא החטא הקדמון של רצח רבין והחטא המאוחר של כתבי האישום נתניהו היה יכול להיות ראש הממשלה של כ־ו־ל־ם. האינטואיציה של המרכז־שמאל איננה רחוקה משלו, אולי רק בדקויות. קדימה בשעתה, וכחול לבן עכשיו, רואות את המציאות האזורית עין בעין אתו וזו הסיבה האמיתית לחיי הנצח הפוליטיים שלו.

באופן עמוק ומהותי נתניהו הוא ראש הממשלה של הפראנויה, החרדה, התיעוב והאדישות לפלסטינים שכולנו חשים, ותוכנית המאה היא שיקוף של משאלות הלב הגלויות והסמויות של שני המחנות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו