בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

המשולש הקטלני של נתניהו

187תגובות
נתניהו עם תמונה של רחבעם זאבי
דוברות הכנסת / נעם

מי שהכניס לתוכנית המאה את הסעיף הנוגע להעברת יישובי המשולש לשליטת הרשות הפלסטינית, ידע שזו הצעה לא קבילה משום היבט שהוא. מדינה לא יכולה להחליט שהיא מעבירה יישובים שלמים, על תושביהם, למדינה אחרת, תוך שלילת אזרחותם.

הצד הישראלי יזם את הסעיף הזה והיה מודע לנפיצותו ולהשפעתו על הדו־קיום העדין בין האזרחים היהודים לערבים בישראל. אם רצה למנוע את הכנסת הסעיף — הוא היה יכול להגיד למנסחי התוכנית: עד כאן, תורידו את זה. משזה לא נעשה, עולה השאלה מדוע. האם זהו המשך של הניסיון שמוביל בנימין נתניהו לדחוק את הערבים הישראלים לפינה ולערער את הלגיטימיות של אזרחותם? אולי זו קריצה לאביגדור ליברמן, שמגלגל את הרעיון כבר שנים, בניסיון להחזירו לחיק הימין? אולי סתם הסחת דעת, שנועדה לספק חומרים למאמרים ולדיוני אולפנים במקום שיעסקו בהם בכתבי האישום נגד ראש הממשלה?

אפשרות רביעית היא שהסעיף הזה נועד לחבל באפשרות הקלושה של בניית גוש מרכז־שמאל בהשתתפות הרשימה המשותפת, או לזרוע בתוך כחול לבן קונפליקטים שיערערו את יציבות הפלטפורמה הפוליטית הזאת. יש כאן גם עניין מתמטי: סיפוח שטחים ביו"ש עשוי להפוך מאות אלפי פלסטינים לאזרחי ישראל. ד"ר שאול אריאלי מעריך את מספרם בכ–450 אלף בני אדם. זה שווה 5–6 מנדטים, ומי שהציע להעביר את יישובי המשולש על כ–250 אלף תושביהם לישות הפלסטינית, סבר כנראה שצריך לקזז ולמזער את הסכנה האלקטורלית הכרוכה בסיפוח.

נתניהו הבין שזהו סעיף בעייתי מכל מיני היבטים, אבל מה שהטריד אותו במיוחד היה החשש שהוא יפעל כבומרנג ויגרום לערבים לנהור לקלפיות בסבב הנוכחי. לכן פירסם סוג של הסתייגות מהסעיף ואמר שהוא לא יתבצע. זה לא יפריע לחבריו בימין לפלרטט עם הרעיון ולו רק לצורכי קמפיין שיסוי, שיחדד הבדלים בינם לבין כחול לבן. הם יציגו את העלבון של האזרחים הערבים, שאינם רוצים להיות אזרחי המדינה הפלסטינית העתידית, כהוכחה לעליונותה של ישראל, וידרשו מהם להיות אסירי תודה על השפע ורמת החיים המודרנית, שהמדינה מעניקה להם.

הרעיון הזה מוזר גם מבחינה ביטחונית. אם ישראל רואה בנהר הירדן את גבולה המזרחי, המעניק לה עומק אסטרטגי, העברת יישובי המשולש לרשות הפלסטינית פועלת בכיוון ההפוך. זוהי הצרת מותניה הצרים ממילא של ישראל לכדי מצב שבו אזור התעשייה אפק, בין ראש העין לכפר קאסם, יהיה גבול מזרחי, כביש 6 יהיה בחלקו בשטח הפלסטיני, חומת ההפרדה החדשה תיבנה באזור התעשיה בין כפר סבא לג'לג'וליה וכדי לנסוע בוואדי ערה מחדרה לעפולה יידרש דרכון. איזה מין עומק אסטרטגי זה?

מנקודת מבט אמריקאית אפשר אולי לטעון, שהסעיף הזה מעיד על חוסר הבנה טוטלי של מרקם החיים בשרון ובעמק חפר, שם ערבים ויהודים עובדים יחד בבתי החולים, במסחר, בבנייה, בספורט ובכל מערכות החיים — אבל חוסר הבנה כזה בוודאי לא יכול להסביר את השתתפות הישראלים בהכנסת הסעיף. למרות המתח התמידי בין ישראל לפלסטינים, האזרחים הערבים עומדים במבחני נאמנות קשים ומקיימים שגרת חיים רגילה גם במצבים ביטחוניים מורכבים. נכון, הם מצביעים ברובם לרשימה המשותפת ולא לימין ולמרכז. האם זו סיבה להעבירם למדינה אחרת?

רעיון העברת יישובי המשולש לרשות הפלסטינית מתכתב עם מורשתו הטרנספריסטית של רחבעם זאבי: "אנחנו כאן, הם שם" והוא מלמד על העומק שגורמים בימין הישראלי היו רוצים באמת: עומק אלקטורלי על חשבון עומק אסטרטגי. זה המשך ישיר של איום הערבים הנוהרים לקלפיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו