בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

מכהנא הזדעזעו, את בן־גביר מחבקים

18תגובות
איתמר בן-גביר נואם בליל הבחירות האחרונות
אמיל סלמן

מאיר כהנא עלה לארץ מארצות הברית ב–1971, והקים תנועה פוליטית בשם "כך". בבחירות לכנסת השמינית, בדצמבר 1973, תנועתו קיבלה 0.8% מקולות המצביעים — קרוב לאחוז החסימה, שהיה אז אחוז אחד. בבחירות הבאות תמכו בה מעט מאוד מצביעים: ב–1977 וב–1981 הצביעו בעדה 0.3% בלבד. אך בבחירות לכנסת ה–11, שנערכו בקיץ 1984, 1.2% מהמצביעים תמכו בתנועתו, וכהנא היה לחבר כנסת.

בחירתו עוררה בציבור הישראלי תגובות של זעזוע וחרדה. תחושות אלה באו לידי ביטוי בדברים שכתב תום שגב: "כהנא מבטא ומפיץ את הסנטימנט האפל והמסוכן ביותר שקיים בפוליטיקה. כל קול שקיבל הוא קולה של גזענות אלימה; בחירתו לכנסת מעוררת חלחלה" ("כותרת ראשית", 25.7.84). גם המערכת הפוליטית קיבלה את בחירתו בהלם. נשיא המדינה אז, חיים הרצוג, נקט צעד חריג — הוא סירב להזמין את כהנא במסגרת ההתייעצות להקמת ממשלה חדשה. הרצוג טען, ש"תוכניתו הגזענית של כהנא מנוגדת לתורת ישראל ואין לה מקום במדינה יהודית". כשכיהן בכנסת התייחסו אליו כמצורע שאין לו מקום בבית המחוקקים.

עתה, שנות דור אחרי, היחס לכהניזם ולחסידיו שונה לחלוטין. איתמר בן־גביר, יורש כהנא, הוא "פרסונה גרטה" — בעולם התקשורתי הוא מקפץ מאולפן לאולפן וממיקרופון למיקרופון. רואים בו סוג מסוים של אברך משי, ושר החינוך הרב רפי פרץ קבע, לפני שהפנה לו גב, כי הוא "שותף פוליטי טבעי". אבל יש להתייחס אליו כאל זאב בעור של כבש, ועדות מצמררת לכך היא התמונה של ד"ר ברוך גולדשטיין שהיתה תלויה בסלון ביתו בקריית ארבע.

גולדשטיין, שהיה דמות בכירה בתנועת כך (מספר שלוש ברשימת המפלגה בבחירות ב–1984), החליף את מקצוע הרופא לרוצח המונים. בפורים תשנ"ד (1994) הוא רצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. בהיסטוריה של מדינת ישראל היו כמה מעשי טבח שהסעירו את הציבור כאן. אחד מהם התרחש באוקטובר 1956, ביום הראשון של מלחמת סיני. אנשי משמר הגבול הרגו בכפר קאסם 47 בני אדם — גברים, נשים וילדים. הקורבנות לא ידעו כי הוטל עוצר על הכפר, וכשחזרו אליו מעבודתם, נרצחו. המעורבים בטבח הועמדו לדין בבית משפט צבאי, ונידונו למאסר בפועל (הגם שהעונשים שהוטלו על הבכירים שבהם, הומתקו). אחרי שניסה לטשטש את הטבח, ראש הממשלה, דוד בן־גוריון, אמר שמדובר ב"מעשה זוועה הפוגע ביסודות הקדושים ביותר של המוסר האנושי השאוב מתורת ישראל".

באשר לפרשת כפר קאסם ניתן לטעון, שהטבח נבע מקהות חושים ומקלות דעת פושעת, אך לא מתוך כוונה ברורה לרצוח. הטבח היחידי שנבע מרצון חד־משמעי להרוג היה הטבח במערת המכפלה. לא מדובר באירוע גבולי או אפור, אלא באירוע שהוא שחור משחור. רופא, שכל ייעודו הצלת חיים, קטל את חייהם של בני אדם מתוך שאיפה לפגוע בתהליך השלום עם שכנינו הפלסטינים.

ניתן לאתר קשר דמים בין הרופא גולדשטיין לסטודנט למשפטים יגאל עמיר. מבחינת עמיר, הרוצח מקריית ארבע היה דוגמה ומופת, מקור להשראה, כך שהרצח במערת המכפלה היה צעד ראשון בתהליך שהסתיים בשלוש יריות האקדח שקטלו את חיי ראש הממשלה יצחק רבין ואת תהליך השלום, שהיה כה שברירי וכה חיוני. מי שמסוגל לתלות את תמונתו של הרוצח גולדשטיין בסלון ביתו, מסוגל לתלות גם את תמונתו של הרוצח עמיר.

שתי סיבות מרכזיות הפכו את בן־גביר לדמות מוכרת ומקובלת בזירה הפוליטית. הראשונה היא, שהציונות הדתית, שהיתה תנועה מתונה וסובלנית הקשורה לתנועת העבודה, נהפכה לתנועה לאומנית וגזענית. מדהים לחשוב שרפי פרץ הוא הממשיך והיורש של משה חיים שפירא וזבולון המר. הסיבה השנייה היא בנימין נתניהו, שממשיך, בהתמדה, בנחישות ובעקשנות, להרוס את כל אבני היסוד של הדמוקרטיה הישראלית ולחתור תחת עיקרי המוסר היהודי. אחרי עידן נתניהו נוכל אולי לנוס מהעולם העיוועים שיצר לעולם רציונלי ואתי יותר, שבו ניתן לחיות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו