בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

יגאל אלון — מתקווה גדולה לשברון לב

20תגובות
תמונה של יצחק רבין יגאל אלון ושמעון פרס
יעקב סער / לע"מ

יגאל אלון הלך לעולמו ביום שישי, 29 בפברואר 1980 — בדיוק לפני ארבעים שנים. מותו גרם לאבל כבד מכמה סיבות. הא נפטר לפתע, כאדם צעיר באופן יחסי — בן 61 בלבד; מותו אירע בעצם תהליך חזרתו אל לב הזירה הפוליטית — אחרי שנים של היסוסים אלון החליט להתמודד מול שמעון פרס על ראשות מפלגת העבודה — החלטה שהעניקה לו כוחות חדשים; ומעבר לכך, ראו במותו סמל למותה של "ארץ ישראל הישנה והטובה", שנפגעה אנושות בעקבות עלייתו של מנחם בגין לשלטון, שנתיים וחצי לפני כן.

הלווייתו של אלון, שנערכה ביום חורפי סוער ורווי גשם, היתה המונית — רבבות רצו לכבד את "יגאל" בדרכו האחרונה. היא היתה קודרת — טענו כי השמים בוכים יחד עם האבלים הרבים. המספיד הראשון היה נשיא המדינה, יצחק נבון, שהיה יריבו הפוליטי שנים רבות. הוא אמר כי בדומה לשאול המלך "הממלכה לא השתמרה בידו משום שלא היה בו דופי" — סמל התום של תקופת בראשית. ראייתו של הסופר והעיתונאי עמוס אילון היתה שונה. תלו בבני דורו "תקוות כל כך זוהרות", אך ההיסטוריה הפוליטית פסחה עליהם "והשרביט כבר עבר אל הנכדים". היה בהם "משהו נערי, נצחי ויפה" והיו דומים לזיקוקים, "הם בערו בצעירותם, אך נשרפו מהר מדי והיו כפחמים" ("הבט אחורה בבהלה מסוימת — רישומים מארץ ישראל וסביבותיה", הוצאת עם עובד 1988).

תיאור זה מסביר את התהליך העגום שהתחולל בחייו של אלון. כשהיה אדם צעיר, בימי המאבק על הקמת המדינה ומלחמת העצמאות, אלון הגיע לשיאו. הוא קיבל את שרביט הפיקוד על הפלמ"ח מ"הזקן" — מורו ורבו יצחק שדה; היה מפקד חטיבת "יפתח" ובאוגוסט 1948 מונה למפקד חזית הדרום, והביא לניצחון על הצבא המצרי ולשחרור כל שטחי הנגב. אלון היה מושא להערצת הדור הצעיר והנוער. לא היה אז מצביא יותר בולט מיגאל אלון — הוא עיצב את גבולות המדינה בגליל ובנגב הרחוק והוא ופקודיו היו מגש הכסף שהעניק לנו את מדינת היהודים.

אולם אלון מעולם לא מימש את נקודת השיא הזוהרת בתקופה זאת. בשלהי 1949 שר הביטחון דוד בן גוריון נקט צעד, שההיסטוריונית פרופ' אניטה שפירא מגדירה אותו כ"אחד הצעדים היותר ברוטליים וחסרי פשר בהתנהגותו" ("יגאל אלון: אביב חלדו, ביוגרפיה", הוצאת הקיבוץ המאוחד 2004). הוא הדיח את אלון מפיקוד חזית הדרום בעיקר בגלל סיבה פוליטית — אלון היה חבר מפ"ם ובן גוריון חשש מתהילתו הציבורית ומהיוקרה של מפלגתו. במקומו קיבל את התפקיד משה דיין, שהיה חבר מפא"י מובהק, בעוד אלון לא ניהל מאבק נחרץ על תפקידו ועל מעמדו הצבאי. כך אפוא הקריירה הצבאית המזהירה של אלון הסתיימה בקול דממה דקה.

אחרי הדחתו פנה אלון לעיסוק פוליטי, כשהיה פער משמעותי בין הקריירה הצבאית המטאורית לבין הקריירה הפוליטית המדשדשת שלו. ב-1955 נבחר לכנסת השלישית וב-1961 הצטרף לממשלה האחרונה בראשות בן גוריון, שהיה גם תליינו הפוליטי. בממשלתו אלון כיהן כשר העבודה. ב-1967, ערב מלחמת ששת הימים, הוא ספג מהלומה פוליטית — אלון לא מונה לשר הביטחון כשיריבו הנצחי, דיין, קיבל את התפקיד כמו פרי בשל והפך למצביא האולטימטיבי המזוהה עם הניצחון האדיר. אלון לא הצליח להתמודד עם הטראומה הזאת עד סוף חייו. הוא קיבל סוג של פיצוי — תפקיד של כבוד; ב-1968 נבחר לסגן ראש הממשלה — של לוי אשכול וגולדה מאיר, וגם של יצחק רבין, שאלון היה מפקדו ופטרונו. אלון התעקש להחזיק בתואר זה שנים רבות, אף שהיה חלול ולא היה בו כלל כוח פוליטי ממשי.

ראיון עם אלון, ארכיון אי-פי

ב-1974, כשמאיר התפטרה מראשות הממשלה בעקבות המחאה נגד מלחמת יום הכיפורים, אלון, שראו אותו כמועמד נצחי, לא התמודד על הבכורה ורבין נבחר לראש הממשלה. אלון כיהן כשר החוץ בממשלתו אולם רבין התייחס אליו בזלזול מופגן. בישיבות הממשלה גילה קוצר רוח וחוסר סבלנות כשאלון הציג את סקירותיו. חבריו דרשו ממנו להתפטר בטריקת דלת אך אלון העדיף להישאר בממשלה ולהמשיך לסבול מיחסו הבוטה של רבין. שפירא טוענת שתקופה זאת היתה נקודת השפל העמוקה ביותר בקריירה הפוליטית של אלון. ב-1977 רבין התפטר מראשות הממשלה בעקבות חשיפת חשבון הדולרים של אשתו לאה ואלון העדיף שוב לא להתמודד. שמעון פרס, שקיבל את תפקידו של רבין בלי התמודדות, הבטיח לאלון להעניק לו כל תפקיד שיחפוץ בו — כולל משרת שר הביטחון, תפקיד שהיה שאיפת חייו. ואולם, באותן בחירות זכה מנחם בגין, והוא מינה לתפקיד שר הביטחון את עזר ויצמן, ולא את אלון. 

היו לאלון יתרונות משמעותיים. הוא חלם על פשרה היסטורית עם העם הפלסטיני והגה את "תוכנית אלון", שמטרתה היתה חלוקת הארץ. מבחינתו היא היתה המרד במורו ורבו יצחק טבנקין, שהיה אבי רעיון ארץ ישראל השלמה. הוא היה אדם אהוב שלא היה מסוגל לתקוע סכין בגב, בניגוד לדיין. כל חייו היה חבר קיבוץ גינוסר וחי בצנעה ובפשטות. אחרי מותו עלתה תחושה כואבת שראשית מסכת חייו היתה תקווה גדולה ואחריתה היתה שברון לב. מדובר "בגורל אכזר של אחד מבני עלייה המועטים" ("דבר", 7 במארס 1980).



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו