בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","type":"htzMobileApp","items":[]}

הליכוד הוא הש"ס החדש

69תגובות
מטה הליכוד בתל אביב, הערב
עופר וקנין

1 נתניהו. מי שלא ראה את שמחת הליכודניקים במוצאי יום הבחירות, לא ראה שמחה מימיו. באתי לביתן 2 בגני התערוכה לקראת חצות, והחגיגה היתה כבר בעיצומה. בלונים כחולים התנופפו, דגלי ישראל הונפו, והיה אפילו כיבוד קל, וגם מוזיקה בפול ווליום.

המוזיקה הפעם לא היתה ישראלית־מזרחית, אלא מסורתית־אמונית: "מי שמאמין לא מפחד"; "אני יודע שיש אלוהים", וגם "בנימין ידיד השם" וכמובן "ביבי מלך ישראל חי וקיים". מתברר שמאז מונתה מירי רגב לאחראית על הטקסים והאירועים בליכוד, גם המוזיקה השתנתה.

הקהל היה ברובו הגדול ממוצא מזרחי, והיו גם לא מעט בעלי כיפות שחורות. כמעט התבלבלתי: האם אני נמצא בכנס של ש"ס או של הליכוד? ואמנם, חוץ מהגרעין הקשה של ש"ס, קהל המצביעים של שתי המפלגות זהה: מסורתיים ממוצא מזרחי שמגדירים את עצמם קודם כל כיהודים ורק אחר כך כישראלים. המסורת, החגים, השבת, והכשרות, זה מה שמאפיין אותם. לכן המוזיקה המסורתית־אמונית היתה במקום.

שבחי ירושלים - דלג

ואז ב־02:15 באו המלך והמלכה. ההמון זעק: "אנחנו אוהבים אותך", והמלך נופף להם לשלום ודיבר באופוריה על "ניצחון ענק". הקהל התלהב וקפץ על הכיסאות. הם לא רק אוהבים את נתניהו, הם מעריצים אותו.

ואז פתח נתניהו במסכת ארוכה של תודות לכל פעילי הקמפיין, ואף הודה לקהל פעם אחר פעם: "הכל בזכותכם", והם צעקו בחזרה: "אנחנו אוהבים אותך". הנאום היה מסע ארוך של פרגון מצד נתניהו, הפוך לחלוטין מאופיו הרגיל. אפילו הסיום היה יוצא דופן: "תודה, תודה, תודה, תודה". נראה לי, שבנאום הזה הוא אמר "תודה" מספר פעמים רב יותר משאמר בכל ימי חייו.

2 גול עצמי. היום לא נשאר הרבה מהאופוריה של יום שני. מ"ניצחון ענק" עבר נתניהו לפחד משתק מהמשפט. מי שהיה אמור להקים ממשלה בקלות, בתוך כמה ימים, ירד ל–58 מנדטים, וחלום ממשלת הימין, ממשלת החסינות, הולך ונגוז. נתניהו יכול להאשים בכך רק את עצמו. הוא פגע בערבים וביזה אותם, העביר את חוק הלאום שהפך אותם לאזרחים סוג ב', ואף תמך בהעברת יישובי המשולש למדינה הפלסטינית במסגרת תוכנית המאה.

כך הוא הבעיר את השטח ביישובים הערביים וגרם להם להבין שחייבים לבלום אותו, והם הצביעו בהמוניהם. בבחירות באפריל הצביעו 49% מהציבור הערבי, בספטמבר הצביעו 59% ועכשיו באו לקלפי 65%. התוצאה: 15 מנדטים למשותפת, מה שמונע ממנו להשיג רוב לממשלת ימין צרה שתחלץ אותו מהמשפט — מחיר יקר מאוד לגזענות והיבריס.

3 עמיר פרץ. לכישלון הקולוסאלי של העבודה־גשר־מרצ יש אבא, ושמו פרץ. הוא היה מלא מעצמו במשך כל הקמפיין. הוא אף אמר: "יש לי תוכנית להביא 15 מנדטים", אך בסוף הביא שבעה, מתוכם רק שלושה חברי מפלגת העבודה — שפל מבזה. הוא אמר שיעביר מצביעים מהליכוד אליו, אך אפילו בעירו, שדרות, הליכוד הגדיל את כוחו ל–52% ואילו הוא קיבל 4.4% בלבד.

ערב הבחירות הודיע פרץ שכחול לבן תקים ממשלת מיעוט בתמיכת המשותפת. גנץ שמע ולא האמין. הרי זה בדיוק מה שנתניהו העליל עליו, אז מדוע פרץ מצטרף ליריב עם אותו שקר? האם היה כאן שיתוף פעולה או סתם רשעות ונקמה? אם נראה את פרץ ואורלי לוי־אבקסיס עורקים לפתע לממשלת ימין, התשובה תהיה ברורה. בינתיים, בשל הכישלון האדיר בבחירות, פרץ צריך פשוט ללכת הביתה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו