בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

התגובה המתבקשת — איימן עודה לחינוך

222תגובות
איימן עודה
אילן אסייג

רק תגובה פוליטית ראויה אחת יכולה להיות לנאום שבו השתבח בנימין נתניהו בניצחונו בבחירות בקרב היהודים — ורק תגובה פוליטית ראויה אחת יכולה להיות לשיח הגלוי על רוב יהודי או ציוני, שבלעדיו אי אפשר להקים בישראל ממשלה. לא הבעת זעזוע, ואפילו לא תרגיל פרלמנטרי להעברת תיקון חוק שימנע מנתניהו לקבל את המנדט להרכיב הממשלה. לא די בזה.

התגובה הפוליטית המתבקשת של כחול־לבן ושל העבודה־גשר־מרצ — אף ואולי דווקא מפני שחלקים בשתיהן הזדהו בעבר עם חשיבות הרוב היהודי — צריכה להיות התנערות מפורשת ממנו על ידי פנייה פומבית לרשימה המשותפת. עליהן לנסות להקים ממשלה שאיימן עודה, ראש הרשימה המשותפת, יהיה בה שר החינוך. 

עודה, ולא שום אדם אחר, הוא שר החינוך שישראל צריכה עכשיו. אני רוצה שעודה יהיה שר החינוך של ילדי, כדי שמלבד מתמטיקה ויותר מדי אינגליש הם יתחילו ללמוד עברית וגם הרבה יותר ערבית — ובעיקר ילמדו על הקירבה העמוקה בין שתי הלשונות, "עד שאין חילוק ביניהן ברוב שמות העצמים אלא כשיעור היובש והלחות", כדברי המשורר משה אבן עזרא ב"ספר העיונים והדיונים", שנכתב בערבית יהודית. 

אני רוצה שהם ילמדו ספרות עברית, עתיקה וחדשה — כן, גם הרבה תנ"ך — וגם ספרות ושירה ערבית, שלמענה ייחד משה אבן עזרא באותו ספר פרק ארוך, שכותרתו "יתרון הערבים ביצירת השירה". בפרק זה כתב בין השאר על "צחות הלשון של הקוראן, (שהיא) פלא ממש שאין כמוהו", ועל השפעת המשוררים הערבים על השירה העברית. אני רוצה שב"תרבות ישראל" הם ילמדו שאי אפשר ללמוד את תרבות ישראל בלי להבין את מגעיה עם התרבות הערבית שמסביבה ובתוכה, ושבשיעורי היסטוריה ילמדו את תולדות כל התרבויות והעמים המתגוררים פה, על כל מורכבויותיהם — לא רק היסטוריה של מלחמות, אלא גם היסטוריה של אמונה באותו אל, חיים משותפים, מגעים מַפרים וקרבה אפשרית. אבל מעבר לזה, ולמעשה הדבר החשוב ביותר — אני רוצה שכל הילדות והילדים בישראל יקבלו הזדמנות שווה. אני רוצה שיהיה להם שר חינוך שילמד אותם — לא רק במלים אלא גם במעשים — על שוויון ועל אחווה, על עצמאות המחשבה ועל אומץ אזרחי.

אם האפשרות שעודה יהיה שר החינוך נחשבת למופרכת בעיני חברי כחול־לבן או העבודה־מרצ, הם יוכיחו שוב, בפעם המי־יודע־כמה, שאין הבדל בינם לבין נתניהו אלא במידת גילוי הלב. זה מדבר על ממשלה יהודית בגלוי, ואלו בלחישה. ואם ככה, מה זה באמת משנה? עדיפים גלויי הלב מהשקרנים. אך אם פנייה כזאת כן תיעשה עכשיו, יכולה להיות לה השפעה ארוכת טווח על המערכת הפוליטית ועל החברה בישראל.

אמנם סביר להניח שהניסיון להקים ממשלה שהרשימה המשותפת היא שותפה אמיתית בה, ושעודה יהיה שר החינוך מטעמה, לא יצלח הפעם — בין השאר מפני שרבים מדי מחברי כחול־לבן יתנגדו לו. מצד שני, ניסיון פומבי להקים ממשלה כזאת יציב בפעם הראשונה מודל של שותפות פוליטית כנה אל מול השיח הגזעני של "רוב יהודי". בבחירות הבאות, שכנראה יהיו מתישהו די בקרוב, השותפות הזאת תתחזק — וייתכן שבעתיד היא גם תוכל לנצח ממש.

הכותב הוא סופר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו