בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

שמעו סיפור על אדלשטיין והאפס ששיגע אותו

310תגובות
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין נבדק במדחום בכניסה לכנסת
עדינה ולמן / דוברו

ניסיון החבלה האחרון של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, בדמוקרטיה הישראלית הותיר את המרכז הפוליטי נפגע חרדה. הם צפו המומים, כיצד הוא מסרב לאפשר הצבעה על החלפתו. אפילו ההתפטרות שלו נועדה למשוך זמן. אבל מי שלא ראה את זה בא — לא רצה לראות. אדלשטיין מעולם לא היה יו"ר כנסת ממלכתי. הוא היה רק היו"ר הממלכתי ביותר שבנימין נתניהו הצליח לגרד. הסימנים היו שם. בחרתם להתעלם מהם.

אני הבנתי מי זה אדלשטיין לפני שלוש שנים. תומר מאירי, היועץ הפרלמנטרי שלי, התקשר אלי בשעה 21:30, לאחר שקיבל זימון לשיחה מיידית עם קצין הכנסת. מה גורם ליו"ר הכנסת להורות לקצין הכנסת להלך אימים על יועץ פרלמנטרי בתשע וחצי בערב? תומר כינה בטוויטר את אדלשטיין "אפס".

הדובר של אדלשטיין התקשר אלי ודרש שתומר יסיר את הציוץ. אמרתי לו שהציוץ לא ראוי, אבל זה נתון לשיקול דעתו של תומר, שבחר כמעט מיד למחוק את הציוץ. זה לא מנע מאדלשטיין להפיץ לתקשורת שקראו לו "אפס" ולהורות לקצין הכנסת לזמן את תומר לשיחה.

זאת היתה הפעם הראשונה שהבנתי, עד כמה אדלשטיין מזהה את עצמו עם התפקיד שקיבל. שלו בטאבו. כבוד היו"ר נעלב, כבוד היו"ר תובע נקמה. כמעט כמו נתניהו, השולח את אנשיו לתבוע מהציבור למחוא לו כפיים, אדלשטיין שלח את קצין הכנסת להשיב את כבודו האבוד. את הציוץ המלא אדלשטיין כמובן לא שלח לתקשורת: "אתה האשם העיקרי בהידרדרות במעמד הכנסת, מנצל את מעמדך כיו"ר כדי לרמוס את האופוזיציה ולהתחנף לבוס".

כאמור, הסימנים היו שם כל הזמן. אנשים העדיפו לא לראות. חלקם משום שממילא אינם מטפחים ציפיות מהפוליטיקאים שלהם. אחרים משום שבחרו לא לראות.

אדלשטיין גם הסביר, ש"לא כל שמאל הוא בוגדני". זו היתה הגרסה שלו לנאום מאחד, שעבר בשקט יחסי. הוא עצמו לא הבין מה הבעיה. אולי יבין כך: לא כל יו"ר כנסת הוא אפס, שבעבורו הכיסא חשוב יותר מהדמוקרטיה הישראלית.

אדלשטיין גם אסר בנימוק פרוצדורלי על הקרנת סרט בכנס "ילדים תחת כיבוש" שהתקיים בכנסת. "הייתי מצפה מהאחראים שיטפלו במצוקת ילדינו קודם", אמר. הסרט הציג ילדים ישראלים ופלסטינים, שסיפרו למצלמה על התקוות, החלומות והמשאלות שלהם. גם את הכנס, שקרא לפינוי ההתנחלות היהודית בחברון ניסה לאסור לקיים בכנסת, בטענה שכל האולמות יהיו תפוסים בידי משלחת נשיא צ'כיה. את הכנס בכנסת לציון 50 שנה לכיבוש ביטל בטענה שמדובר ב"יוזמה מתריסה".

הסיפורים האלה התפרסמו בשעתם. במרכז הפוליטי בחרו להתעלם מהם כי פחדו להיות מזוהים עם "שוברים שתיקה", "בצלם", או מרצ. מי שוויתר על מאבק על הזכות לדבר על הכיבוש, מוצא את עצמו היום נאבק על הזכות להצביע במליאה.

"יש גם את האנשים הטובים שמצקצקים בלשונם ואומרים בהפתעה, לאן הגענו", כתב פעם דב אלפון, "מה פירוש 'לאן הגענו'? הגענו בדיוק לאן שהלכנו". לכאן אכן הלכנו. עשינו זאת בעיניים פקוחות, מתוך פחדנות פוליטית וקוצר רואי. הרגע הנוכחי הוא מסוכן. שרים קוראים להתעלם מפסיקת בג"ץ. אבל זה כלום. אם נמשיך לפחד — קצרה הדרך למטה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו