בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","type":"htzMobileApp","items":[]}

הפסיקו לספור את מתי הקורונה

108תגובות
מחלקת אשפוז לחולי קורונה בבית חולים שיבא, השבוע
אייל טואג

הפסיקו לספור את מתי הקורונה. יש משהו מטעה מאוד בנוהל החדש שאימצו ערוצי הטלוויזיה — למנות מדי ערב בשעת צפיית שיא את מתי הקורונה, בזה אחר זה. מאליו מובן, שכל ישראלי שמת מהמחלה היה עולם ומלואו לאהוביו. אבל הדיווח החדשותי על כל מוות נוסף, והתעכבות על נסיבותיו ועל פרטי החולה, כאילו מדובר בחדשה בעלת חשיבות יתרה בממד הציבורי, מוציא מפרופורציה את משקלו הסגולי האמיתי של כל אדם שמת מתוך התמונה הגדולה של מצב בריאות הציבור.

שערו בנפשכם שמהדורות החדשות המרכזיות בטלוויזיה היו נפתחות מדי ערב, בכל חורף, בדיווח על מספר מקרי המוות בעולם בגלל סיבוכים נשימתיים שנגרמו משפעת עונתית. הנתון העולמי השנתי של מקרי מוות כאלה נע בין 290 אלף ל–650 אלף. שערו בנפשכם, שהמונה הרושם כל מקרה מוות נוסף היה מתנוסס בגדול על שלט דיגיטלי, התלוי מעל ראשי המתדיינים באולפן. האפקט היה מן הסתם מפחיד מאוד. נכון לשעת כתיבת שורות אלו, נתון המוות העולמי מקורונה עומד על מעט יותר מ–24 אלף. הצפייה היומיומית בצמיחתו מורטת עצבים ומייצרת חרדה גדולה. שערו בנפשכם, מה נתון של 500 אלף מתים משפעת היה עושה לעצבים הרופפים של צופי הטלוויזיה הישראלים הכלואים בבתיהם.

בני גנץ תירץ את כניסתו לממשלה ב–3,000 חולי קורונה, ש–95% מהם בעצם בריאים, ושרוב המתים מקרבם יהיו קשישים — שהיו, למרבה הצער אך בדרך הטבע, צפויים למות בקרוב ממילא. שוב, לבני משפחותיהם הם עולם ומלואו והם אבלים על לכתם. בהיבט הציבורי, יש לומר ביושר, מותם זניח ואינו ראוי לדיווח חדשותי שמנפח את חשיבותו מעבר לכל פרופורציה.

וממילא יש להניח, כי בישראל יש עתה כמאה אלף חולי קורונה, ומתוכם מתו קומץ קשישים שבריאותם היתה רופפת. ולפיכך גם הדיווח על מספר המתים מתוך מספר החולים המאובחנים מוליך שולל, ומעוות את שיעור התמותה האמיתי, שקרוב מאוד לזה של שפעת. הצורך למנוע את הצפת היחידות לטיפול נמרץ בחולים הזקוקים להנשמה, במידה שגדולה מהקיבולת שלהן, מובן. חיוני למנוע קריסה של מערכת הבריאות. אבל אין צורך להפחיד את הציבור באופן מניפולטיבי ומכוון.

שערו בנפשכם, שמהדורות החדשות המרכזיות היו מדווחות בהבלטה מדי ערב על הנפטרים היומיים מסרטן (יותר מ–11 אלף בשנה), ממחלות לב (יותר מ–6,000), ממחלות זיהומיות, מתאונות דרכים, מהתאבדויות ומדלקת ריאות פשוטה, שאין לה שום קשר לקורונה (יותר מ–1,100 בשנה). דבר זה היה מעלה למודעות את המוות היומיומי של ישראלים מתחלואה שגרתית. יותר מ–45 אלף ישראלים מתים מסיבות רפואיות כאלה ואחרות מדי שנה. שערו בנפשכם, שהיינו מונים כל אחד ואחת. זה מעורר חרדה. לפתע היו החיים נראים ארעיים ושבירים הרבה יותר, והעולם היה נראה מקום מפחיד, שורץ מחלות וסכנות שגובות מדי שנה את חייהם של עשרות אלפי ישראלים. אפשר, אם רוצים, להגדיר את שגרת המוות הבנאלית הזאת כאסון לאומי, כמצב חירום.

במה המוות שונה מקורונה? מדוע הוא זוכה להבלטה שמקנה לו חשיבות יתרה? הפסיקו לספור את המתים, מת אחרי מת. כשסופרים מתים, החיים מפחידים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו