בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","type":"htzMobileApp","items":[]}

גנץ אולי נאיבי, אבל הוא לא בוגד

121תגובות
הפגנה מחוץ לביתו של גנץ. הבטחתו שלא ללכת עם נתניהו היתה הבטחה של טרום־קורונה
מוטי מילרוד

אם מישהו חשב שלכל בוגרי מערכת הביטחון יש קו מחשבה אחיד ומשותף, באה כניסתו הרועמת של בני גנץ לממשלתו של בנימין נתניהו, והוכיחה לנו שמערכת הביטחון מייצרת טיפוסים שונים. מצד אחד האלוף עמוס ידלין אמר ש"גנץ קיבל מביבי כל מה שרצינו. משפטים, חוץ וביטחון, וגנץ יהיה בעוד שנה וחצי ראש ממשלה". מצד שני יובל דיסקין חד הלשון כתב כי "המהלך הבוגדני", הותיר מאות אלפי בוחרים נדהמים. שתי התגובות האלה, השונות זו מזו בתכלית, מלמדות שיש לנקוט משנה זהירות כשעמדות "ביטחוניות" מועלות מכל צד שהוא. עלינו לבור את תוכן הדברים בטרם נגבש עמדה.

דיסקין כחול לבן - דלג

תגובתי לדברי ידלין היא שאמנם הוא יודע להבין מצבי מלחמה, ובכללם ראייה למלחמות בעתיד, אך אין הוא מיטיב להבין מצבים פוליטיים סבוכים ומלאי סיכונים. והרי איזו רוטציה יקבל גנץ? רוטציה שספק רב אם תתממש. אני בוגר רוטציה בעצמי — ב־1986 הייתי מזכ"ל מפלגת העבודה. באותה עת סיים שמעון פרס שנתיים מוצלחות ביותר בראשות הממשלה, ובא המועד להעביר את הכהונה ליצחק שמיר.

אני זוכר, שבוועידת המפלגה רחשו קולות. מעטים רצו לממש את הרוטציה, וטענתם היתה ששמיר מסוכן למדינת ישראל. אחד מאותם מעטים היה פרס בכבודו ובעצמו. כינסנו במשרדי דיונים רבים בעניין, ובסופם הכרענו שיש לממש את הרוטציה על כל פרטיה, כדי לחזק את אמינותו של פרס בקרב הציבור.

ואילו היום, מה? גנץ, ואתו סיעה קטנה שאנשיה חסרי ניסיון בפוליטיקה כמוהו, סבור שיקבל את המושכות לאחר שנה וחצי? אחרי שספג מלוא הארס ברשתות החברתיות, עד ההסכם ממש? הליכוד כיום איננו משה נסים, רוני מילוא וגדעון פת. הליכוד הוא אמיר אוחנה, מירי רגב, וכמובן נתניהו, שאינו נאמן אלא לעצמו.

גם דיסקין מצליף לשווא. החודש האחרון התאפיין בחלוקה לשני מצבים: לפני התפשטות מגפת הקורונה, ולאחריה. הבטחתו של גנץ, שלא ללכת עם נתניהו, היתה הבטחה של טרום־קורונה. דיסקין, לעומתו, לא נדרש להכריע בשעה שמאות אלפים מצטרפים למעגל האבטלה והחרדה גוברת בכל בית בישראל.

המהלך שנקט גנץ היה חובבני ונאיבי למדי, אך מעשהו אינו בוגדני ואין בו כדי להעיד על אמינותו. ממשלת מיעוט היתה אפשרית כל זמן שלא התפשט נגיף הקורונה בארץ. בספטמבר היא היתה בהישג יד, אלא שאז אביגדור ליברמן מנע את כינונה. ועדיין, יש בי הערכה לליברמן, שכן בשנה האחרונה הוא הראה יושרה שאיננה נפוצה במחוזותינו. לאחר שפשה הנגיף בארץ, שוב לא היתה אפשרות להקים ממשלת מיעוט.

ועתה משאמרתי את הדברים האלה, יש לומר עוד, שהמהלך המתבקש היה כניסת כל מפלגת כחול לבן לממשלת אחדות, לאחר בחירת ח"כ מאיר כהן ליו"ר הכנסת. יאיר לפיד לא הסכים למהלך ולכן האופציה היחידה שנשארה לכאורה היתה סבב בחירות רביעי. וזו היתה אפשרות גרועה גם לישראל וגם לגוש המרכז־שמאל.

ולבסוף יש לומר שיש גם הישג במהלך של גנץ — תיק המשפטים יהיה בידי מפלגתו. עתה על גנץ לקרוא לדגל אדם מנוסה מבחוץ (למשל משה שחל או יצחק הרצוג), ולא לתת לליכוד שום זכות וטו בקביעת המועמד. הכנסת הזאת תעמוד בסימן הקורונה ובסימן משפטו של נתניהו. לו נכנסו כל אנשי כחול לבן לממשלה, יכולנו לומר שיש בה מאבק אמיתי על תוכן ועל דרך. אך גנץ וגבי אשכנזי לבדם לא יספיקו לשם כך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו