בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","type":"htzMobileApp","items":[]}

מנהיג טוב בוגד במצביעיו

76תגובות
גנץ, נתניהו ודרעי. פוליטיקה איננה כאן כדי לספק תמונות מרוממות לב. היא עסק מלוכלך של משחקי רווח והפסד, והמטבע הוא אמון הציבור ולפעמים אף חיי אדם
אמיל סלמן

כן, זה היה לילה כאוב מאוד, ואולי מן המכוערים בתולדות הפוליטיקה של המקום. אבל כנראה גם הכרחי. האם בני גנץ "בגד" במצביעיו? אני סבור שלא. מתחילת דרכו דיבר גנץ על אחדות ועל שותפויות, ולא רק על חיסול הביביזם. זו לא היתה הבטחתו העיקרית לבוחר.

ודאי אמר כי לא יישב עם נאשם בפלילים, ואף עמד בהבטחה זו בשתי מערכות בחירות ובתקופות הניסיון להרכבת קואליציות חלופיות. אך משגילה שאין כאלה בנמצא, כיצד היה צריך לנהוג? האם היה עליו להצטרף למוחים המנופפים בדגל השחור מעל הכנסת? אולי, אבל גנץ הוא אחד השחקנים הפוליטיים, ולא דמות של משקיף או של מבקר.

ככל הנראה הוא עשה את המעשה הריאל־פוליטי האחראי ביותר: ללוות את המערכת השלטונית בתקופה של שקיעת הביביזם, ולרשת אותו מבפנים. הוא לא נסחט, וגם לא נשאב פנימה מתוך תאוות שלטון. לא היתה לו אלטרנטיבה ראויה, וסיבוב בחירות רביעי ודאי לא היה יכול להתקיים בצל מגפת הקורונה. תפיסת תיקי המשפטים והביטחון ועמדת ממלא מקום ראש הממשלה צריכה ללמד את בוחריו, שהוא לא כפר לחלוטין אף בהבטחתו השנייה — לבסס את שלטון החוק, ולהחליף את המנהיג השקוע עד צוואר בפלילים.

לצערנו הדבר אינו יכול לקרות באבחה אחת סטרילית, אלא בהדרגה ובתהליכים, בתוך מצב בלתי־סביר של ישיבה בממשלה עם אותו גורם משחית, שבתרבות השלטון שלו הוא נאבק. היינו רוצים לראות אותו מקים בפעם הראשונה כאן מחנה אזרחי דמוקרטי הכולל את הרשימה המשותפת, וממנה את חבריה לשרים, אך השעה עדיין אינה כשרה לכך. ודאי לא כשמחצית הציבור, ובכלל זה רוב הציבור היהודי, עודנו שבוי ברטוריקה מסיתה ובתפישה קונספירטיבית ("הפרקליטות שבתוך הפרקליטות") של רדיפת נתניהו. מעשה כזה היה יוצר כאוס שלטוני, חוקתי ואזרחי.

על כן כניסת גנץ לקואליציה מייצגת דווקא את הרע במיעוטו. מצב של אי־יציבות שלטונית וכלכלית בשעת מאבק במגפה היה מסתיים בפורענות ובאלימות ברחובות. כל זה לא יהיה כעת, גם אם ברשתות החברתיות גנץ מוקע בתארים כמו "משיח שקר" ו"בוגד" במחנה. זה לא נעים, אבל זה מחיר שאפשר לשלם.

לפיד גנץ בוגד - דלג

נכון, סביר להניח שלא יהיה משפט צדק לנתניהו, ועקרון השוויון לפני החוק יישחק גם לאורך החודשים הבאים. זוהי אנומליה חריפה שנתניהו הכניס לחיינו, ולא בגנץ עיקר האשם. יש יותר ימנים משמאלנים בציבור הישראלי — אף אם מסתכלים בתוך גוש השמאל בהנהגת כחול לבן — יש בתוכו כעשרה אנשי ימין לא מובהקים. מבחינה חשבונית גרידא אחדות היא אכן האפשרות היחידה, והשאלות שנותרו הן מתי ואיך.

נכון גם שהפרת הברית מלאת התקווה בין המרכז לבין הח"כים הערבים תהיה בכייה לדורות, שכן ספק אם שוב יהינו לסכן את הונם הציבורי בעד המרקחה הזולה שרקחו להם הגנרלים היהודים. הם העזו להתקרב, ואנו הגשנו להם כוס תרעלה בשעה שציבור זה מקריב עצמו בחזית המערך הרפואי החשוף לקורונה. לא במהרה יושיטו לנו שוב יד בוטחת, ולא במהרה יימצא מי שיוכל שוב לקרוא להם להצטרף ולהסכים. זה היה הישג נדיר של גנץ, והוא בוזבז.

אבל פוליטיקה איננה כאן כדי לספק תמונות מרוממות לב. היא עסק מלוכלך של משחקי רווח והפסד, והמטבע הוא אמון הציבור ולפעמים אף חיי אדם. מנהיג טוב בוגד בציבור שלו וכופר בהבטחות הבחירות ובמצע הכתוב, כי ענייני השעה לרוב לא יתקיימו על אותו מישור ומסלול. אנו רוצים לראות את נתניהו הולך, כי הוא משבר חקיקתי מהלך. אך גם בג"ץ לא יצליח לשגר לבלפור את הזינזאנה, אם שר המשפטים שלו סוגר את בתי המשפט כמו גנב בלילה.

זה יכאב גם בהמשך. נתניהו יחתור למשפט בעודו מכהן, ולא יוותר על תמונת הניצחון של המצביא בקרב על הקורונה (אם לא קפטן הטיטאניק). גנץ ילוהק בתמונה הזאת לתפקיד משנה של מעודד רופס — אך זה מחיר קטן לשלם. העיקר שהגבר המזדקן הזה ייצא כבר מחיינו. אפשר להחריג אותו מספר החוקים — והרי הוא כבר עשה מעשים חמורים פי כמה מהמעשים שעליהם הוא עומד לדין.

להערכתי, לא ימלאו עשרה חודשים בטרם יפורק נתניהו מנכסיו השלטוניים (אם בשל בעיות בריאות ואם בשל התפתחויות במשפט או דבר־מה אחר). למעשה הוא רק מבקש הסדר פנסיוני ראוי, שבעזרתו יוכל לנוח על זרי הדפנה בביתו הקיסרי ולשבת לכתוב את זיכרונותיו המסויטים — ובהם נאום המרפסת הנודע בכיכר ציון, וכן שלהוב היצרים מעל קברי שלושת הנערים שנחטפו ונרצחו. זה מה שהוא רוצה באמת: להימלט ממשפט ולהתבצר בטירתו הפרנואידית. אפשר לתת לו את זה. נתניהו כבר אינו סיפור מעניין כל כך, וזה הסימן של סוף עידן שליטתו (רק את ביבי סיפור ביבי עדיין מעניין). זהו עצם העניין, ומכאן שגנץ צדק בפעולתו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו