בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

אין בדיקות אז לא סופרים את החולים הערבים

תגובות
אנשים, חלקם עם מסיכות, ברחוב סולטן סולימן במזרח ירושחים
אמיל סלמן

ביום ראשון ב"חדשות ערוץ 12", הודיע מנכ"ל מד"א, כי לא ייעשו עוד בדיקות בחברה הערבית אם לא ישתנו הקריטריונים. האמירה המפתיעה הזאת רק הגבירה את חששותינו שמספר הנדבקים בחברה הערבית גדול לאין שיעור ממה שפורסם עד כה, אבל אין מידע על כך מפני שאין בדיקות.

מספר החולים המאובחנים ביישובים הערביים עומד על 38 (לפי נתונים שפורסמו ביום שישי, 27.3). הערבים הם 20% מהאוכלוסייה של ישראל, והם גם אוכלוסייה בסיכון, בשל השיעור הגבוה של חולים במחלות כרוניות, ובגלל מגורים בצפיפות ומצב סוציו־אקונומי קשה. לכן, בחישוב גס מאוד, צריכים להיות היום כ–800 חולי קורונה ערבים לפחות. ואם על כל חולה מאובחן יש שישה נשאים, הרי מדובר בכ–4,800 חולים ונשאים שמסתובבים ביישובים הערביים ועלולים להדביק אחרים מבלי דעת. 38 חולים מהווים היום פחות מאחוז אחד מכלל הנדבקים. זהו שיעור נמוך מאוד, שאינו משתלב עם הטענות של מנכ"ל משרד הבריאות (בחדשות ביום שישי, 27.3) על הפרות של הנחיות הסגר הביתי בחברה הערבית.

בבדיקה מעמיקה נראה, כי התחלואה הנמוכה כביכול ביישובים הערביים, אכן נובעת מכך שלא נעשות שם בדיקות. לפי דיווחים שונים מד"א ממעט להגיע ליישובים הערביים, ואין לארגון תשתית טובה שם. שירותי חירום ביישובים הערביים ניתנים לרוב על ידי חברות פרטיות, שמפעילות כ–600 אמבולנסים. עובדי החברות הללו לא הוכשרו על ידי מד"א לבצע בדיקות קורונה, והנהגים של האמבולנסים לא עברו הכשרה לפינוי חולי קורונה מהיישובים לבתי חולים, המרוחקים בדרך כלל. אם תהיה התפרצות קשה של קורונה ביישובים הערביים, לא תהיה דרך להעביר את החולים בצורה מוגנת מבלי להסתכן בהדבקת אחרים.

עד לכתיבת שורות אלה לא הוקמה אף תחנת דרייב־אין לבדיקות קורונה ביישובים הערביים. התוכנית המקורית של נקודות הדרייב־אין כללה שבעה יישובים יהודיים, ואף לא יישוב ערבי אחד. לכן, מידע על תוכנית הדרייב־אין לא פורסם בערבית, אלא רק בשפה העברית. הערבים לא שמעו על נקודות אלה בזמן, והמרחק ועיכוב המידע גרמו למיעוט פניות מצדם לבדיקות האלה ביישובים היהודיים. מיעוט הפניות גרר החלטה שלא להקים נקודות של דרייב־אין ביישובים הערביים. רק לאחר התערבות של חברי כנסת ערבים הובטח כן להקימן, אך זה מתעכב.

ערבים בצוותי רפואה — רופאים, אחיות, עובדי סיעוד, עובדי מעבדה ואחרים — נמצאים כעת בחזית המלחמה בקורונה בבתי החולים, אבל הם לא יכולים להיות רגועים בכל הנוגע למידת המוגנות של המשפחות שלהם מקורונה. קופות החולים החליטו להקים מרפאות קורונה ראשוניות, אשר מטפלות בחולי קורונה בקהילה, ומרפאות אחרות עורכות בדיקות לאנשים שמראים סימפטומים של המחלה. אולם ביישובים הערביים הוכשרו לכך מעט מאוד מרפאות. בקופת חולים כללית, אליה שייכים יותר ממחצית מהמבוטחים הערבים, הוכשרה מרפאה אחת, לעומת 45 מרפאות ביישובים יהודיים. כמו כן, מעט מאוד מרפאות הוכשרו לביצוע בדיקות קורונה לחולים אשר סובלים מתסמינים של המחלה.

זה מעלה סימן שאלה גדול לגבי הטיפול של משרד הבריאות במשבר הקורונה בחברה הערבית. מאז שהתגלה חולה הקורונה הראשון, בפברואר, הוקם בישראל צוות חירום לטיפול במשבר. הצוות הזה אחראי על התוויית תוכנית החירום הלאומית, שכוללת צעדים חיוניים לאבחון וטיפול בחולים בקורונה שמצבם מחמיר. זה נעשה על ידי הכנת בתי חולים, בידוד חולים ונשאים של המחלה, עריכת בדיקות, והפסקה הדרגתית בפעילות המשק, כמו סגירת בתי קפה ומסעדות, הפסקת עבודה במקומות שאינם חיוניים למשק, והפסקת הלימודים באוניברסיטאות ובבתי הספר.

אבל אין בצוות האחראי על תוכנית החירום אף לא מומחה ערבי אחד, אשר יכול להציג את הייחודיות של החברה הערבית במה שנוגע לטיפול במשבר הקורונה. ייחודיות זו נובעת בראש ובראשונה מהעדר תשתית חירום. תשתיות החירום ביישובים היהודיים בישראל מבוססות על מצבי חירום ביטחוניים לרוב, ויש מעט תשתית למצבי חירום אזרחיים. זה מעמיד את היישובים הערביים במצב נחות מבחינת היכולת שלהם להתמודד עם הקורונה.

לכן, מיד עם פרוץ המשבר היה חיוני להקים צוות חירום למאבק בקורונה ביישובים הערביים, אך צוות כזה לא קם. לא זאת אף זאת, משרד הבריאות נמנע מלהיפגש עם ועדת הבריאות העליונה בחברה הערבית, שהוקמה על ידי אנשי מקצוע (רופאים, אחיות, חוקרים מתחום בריאות הציבור ותחומי בריאות אחרים) כדי לסייע במלחמה בקורונה ביישובים אלה.

הצוות של הוועדה פעל מתחילת המשבר להנגשת המידע על הקורונה ועל חשיבות הבידוד בשפה הערבית. אולם המידע ממשרד הבריאות בשפה הערבית לא הגיע, או שהוא התעכב וכשכבר הגיע, נוסח בשפה ערבית לא תקינה, מה שלא תורם לאמון. כך נוצר עיכוב בהגעת המידע המוסמך ליישובים הערביים ובהפנמתו. חוסר האמון רק הגביר את הבהלה. כיום בציבור הערבי יש סטיגמה קשה על המחלה, ואנשים מתייחסים לחולים כמצורעים. מצב זה יכול היה להימנע אם המידע היה מגיע בזמן ובצורה מושכלת, על ידי מומחים מתוך הציבור הערבי, מיד עם התפרצות המחלה בישראל.

מבחינת בריאות הציבור, בשל המצב שנוצר היישובים הערביים עלולים להפוך למוקדים של התפרצות הקורונה, דבר שיאיים על בריאותה של כלל האוכלוסייה. גם ביישובים הערביים הנפרדים (ויש לא מעט ערים מעורבות) לא יהיה קל לבודד את רבים האנשים שגרים, משום בהם שהם חיוניים למערכת הבריאות, ולמערכות אחרות בישראל. קובעי המדיניות וצוות החירום חייבים להבין כי לא ניתן לסיים את משבר הקורונה בצורה מיטבית בלי התערבות רצינית המתאימה לצרכים של כחמישית מהאוכלוסייה.

יש להגדיל מאוד את מספר הבדיקות ביישובים הערביים, ויש להכשיר את עובדי שירותי החירום של החברות הפרטיות, כך שיוכלו לפנות חולים בעת הצורך. יש להכשיר כבר עכשיו מרפאות ראשוניות לקבלה וטיפול בחולי קורונה, שוודאי יגיעו בהמוניהם; יש לחזק את בתי החולים בנצרת, ולספק להם את הציוד הנחוץ לטיפול בחולים, וכמובן יש לדאוג לזרימת מידע מותאם. אפשר לעשות זאת בקמפיין תקשורתי ייחודי. כל זה יכול לסייע לצמצם את הפצת המחלה ביישובים ערביים ויהודיים גם יחד, ולתרום ליציאה טובה יותר ממשבר הקורונה.

ד"ר דאוד היא מרצה לבריאות הציבור, באוניברסיטת בן־גוריון בנגב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו