בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

פרס היה מוחא כפיים לאשכנזי

304תגובות
גבי אשכנזי
תומר אפלבאום

בכספות של משרד המשפטים טמונות עד היום שיחות עם אישים שמילאו תפקידי הנהגה בכירים ושהוקלטו בלשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי. כמה מהשיחות הללו היו עם שמעון פרס, בעת שהיה נשיא המדינה. תוכנן כנראה לא ייוודע לעולם, אך אנשי סוד, שהכירו את היחסים ששררו בין השניים, טוענים כי פרס ראה באשכנזי את האיש שיוכל להביס את הנמסיס מבלפור.

כאשר פשט אשכנזי את המדים, ערך לו פרס טקס מיוחד בבית הנשיא והעניק לו פסל יצוק בדמותו של דוד בן־גוריון. "זה דבר מאוד יקר לי", אמר לאשכנזי, "היית אחד הרמטכ"לים הטובים ביותר שידעה ישראל, ועל כך אני מצדיע לך". הדברים האלה נאמרו אחרי שהתבררה הסימביוזה בין אשכנזי לזייפן בועז הרפז, שהעלתה סימני שאלה בנוגע לחוש הריח של אשכנזי ולכושר השיפוט שלו. ואולם לנשיא לשעבר דברים כאלה מעולם לא הפריעו במיוחד.

אל פרס הצטרפו בהמשך עיתונאים מקורבים ויחצ"נים משוכללים, והם דפקו בפטיש את המסר: רק גבי יכול. הוא גולנצ'יק, הוא שיקם את צה"ל אחרי מלחמת לבנון השנייה, הוא התנגד לפנטזיות של אהוד ברק ובנימין נתניהו לתקוף באיראן — והוא כמובן מזרחי. אירועי השבועות האחרונים הוכיחו שאשכנזי קטן מסך חלקיו, ושמבט מעמיק וצונן היה מוביל אנשים בעלי כושר שיפוט, שהאיבה לנתניהו אינה מסמאת את עיניהם, למסקנה שאין לתלות בגנרל את ציפיית השווא לנהל מלחמת שוחות פרלמנטרית.

אשכנזי אינו בנוי להיות יו"ר ועדת החוץ והביטחון, לתחקר את שב"כ, להביך בחקיקה מגבילה ראש ממשלה ששלושה אישומים תלויים נגדו, וכל העת לשמור על קהל המצביעים שלו דרוך ותוסס. ממש כמו האויב שלו מהמטכ"ל, יואב גלנט, הוא עוד אופורטוניסט ציני שזיהה הזדמנות להשתדרג לעמדת שר בכיר, והעדיף אותה על הייעוד שציוו לו בוחריו התמימים. לשררה, או בשמה המכובס, "שליחות", נולד.

תנו לו לאשר מבצעים וגיחות בימי חמישי במשרד הביטחון, עם הקפה השחור ושרשרת הסיגריות, או לנהל שיחות סרק בזום עם שגרירים ממשרד החוץ. בין לבין יוגש לו גם התפריט הממכר שנלקח ממנו עם פרישתו מהמטכ"ל: חומר שחור וסגול, ישיבות קבינט, שיחות בקו האדום, נהג ורכב ומאבטחים, ניחוחו המשכר של הכוח ואשליית ההשפעה. כמו אצל גנרלים רבים לפניו, לאשכנזי חסר הקודקס האזרחי המפותח שדורש המאבק המתמיד להחלפת השלטון, והוא אינו מצויד במטענים הפנימיים ובמוטיווציה האדירה שמאפיינים למשל את יו"ר האופוזיציה האפקטיבי והלוחמני ביותר שהיה כאן בשלושת העשורים האחרונים — נתניהו. פעמיים הוא היה בתחתית ממש, ואף לרגע אחד לא ניסה לשמש חבל הצלה לשלטון, אלא החליף אותו.

בשבועות האחרונים דחף אשכנזי במרץ את בני גנץ לחתוך, ולהצטרף לממשלת הימין. שני ראשי הבלוק, נתניהו ואריה דרעי, זיהו בו את הבטן הרכה ברביעיית כחול לבן, חיזרו אחריו וכבשו אותו בקלות. הוא היה הסוכן שלהם בקוקפיט. יכול להיות שבוחריו יקיאו אותו מקרבם, אך אילו פטרונו עדיין היה בחיים, סביר להניח שהוא היה מוחא לו כפיים. גם הוא זחל תמיד על גחונו לכל ממשלה, לא בשביל שאריות כיבודים והשפעה, אלא "למען אזרחי ישראל", כמובן. כי בשעה הזאת "אי אפשר לעמוד מנגד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו