בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

כולם אומרים | מכתבים למערכת 4.3.2019

תגובות

כולם אומרים

קשה להאמין, שאנשים כה רבים תומכים בבחירתו של בנימין נתניהו. כאשר אני אומר לבני שיחי שנתניהו מאס שוב ושוב בשלטון החוק, הם שואלים אותי: מנין אתה יודע? אני משיב: המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי. כולם בדעה שהאיש פגע אנושות בשלטון החוק. והם עונים לי: איננו סומכים על רשויות החוק.

כאשר אני אומר להם שנתניהו מושחת, הם עונים לי: כולם מושחתים. כאשר אני אומר להם שהאיש אינו מבדיל בין הון לשלטון, הם עונים לי: זה לטובת המדינה. כאשר אני אומר להם שהאיש מסית ומדיח נגד מי שאינו נמנה עם מחנהו, הם עונים לי: הללו בוגדים. וכאשר אני אומר להם שלנתניהו אין שום תוכנית מדינית, הם עונים לי: ממילא אין עם מי לדבר.

אני אומר להם שהקפיטליזם של בעלי ההון, שנתניהו תומך נלהב בהם, אינו מאפשר צמצום פערים. הם טוענים: אין במדינה עניים הרעבים ללחם. כשאני אומר להם ששלוש קדנציות הן די והותר, הם עונים לי: אין תחליף לנתניהו. אני מקשה, ואומר שלכל אדם יש תחליף. הם מתעקשים: זה רצון ההשגחה העליונה. אני ממשיך ושואל אותם אם ראש ממשלה יכול לכהן בשעה שעומדים נגדו כתבי אישום. הם משיבים בבוז: אז מה? ולבסוף, אני שואל אותם אם זו מנהיגות המראה דוגמה אישית? הם בשלהם: ממתי על מנהיג להיות אדם מוסרי?

האמת? אני קצת מיואש.

משה ליפשיץ, כפר סבא

איזהו חכם?

אינני מבין את בנימין נתניהו. יש כאלה שסבורים כי הוא אינו מושחת, אך הכל מסכימים שהוא אינו טיפש. והנה, הוא תוקף בחריפות את אביחי מנדלבליט, שי ניצן וליאת בן־ארי. הרי הם אשר יחליטו על גורלו בשימוע, ושלושתם בשר ודם.

הייתכן ש"ראש ממשלה השקוע בחקירה עד צוואר" כבר אינו כזה חכם?

אליק אבירם, תל אביב

בנימין נתניהו, לדבריו, הוא נרדף סדרתי. מי צריך נרדף סדרתי כראש ממשלה?

יואב סימון, רמת השרון

יש נותן בלי מקבל

בתגובה על "פרק נסגר, פרק חדש מתחיל", מאת אהוד ברק ("הארץ" , 1.3)

אהוד ברק מזכיר במאמרו את החלטת היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום נגד ארנון מוזס, מו"ל ידיעות אחרונות, על הצעת שוחד לראש הממשלה בנימין נתניהו, ועל סירובו להגיש כתב אישום נגד מקבל השוחד. וברק שואל: "ומדוע זה דרוש? הרי ידוע שעבירת השוחד מתקיימת גם מבלי שנתקיימה העסקה. ואיך ייתכן שיש משחד לכאורה, נוני מוזס, אבל מילטו את המשוחד לכאורה — נתניהו?".

מנדלבליט אינו מחדש בישראל בהחלטה זו. באוקטובר 1974 נעצר והואשם מיכאל צור, מנכ"ל משרד המסחר והתעשייה ומנהל מרכז ההשקעות במשרד זה, בקבלת שוחד בסכום גדול מקבוצת משקיעים גרמנים, שהקימו מיזמים בישראל — בהם המלון היוקרתי הרודס באילת. המשקיעים היו קשורים לקבוצות בנקאיות גדולות בשווייץ ובגרמניה, שהיתה להן השפעה רבה בארצותיהם ובישראל. הם לחצו על התביעה הישראלית שלא להעמיד לדין את נותני השוחד.

במאי 1975 הורשע צור ונידון ל–15 שנות מאסר. הרשעה בעבירת שוחד של המקבל בלבד, תוך התעלמות מהנותן, הביאה גם אז לתגובות רבות, אולם ההחלטה הוצדקה בכך שהיא מנעה נפילה בכמות ההשקעות הזרות בישראל. הייתי בשעתו אחד מחושפי הפרשה, בשבועון "העולם הזה". נפגשתי עם גיבוריה וראייינתי אותם.

יגאל לביב, רמת השרון

הטפות נגד "גזענות"

בתגובה על "תנאי יסוד לישראליות", מאת יאיר אסולין ("הארץ", 28.2)

ההטפה נגד ה"גזענות" כלפיי ערביי ישראל והשטחים בעיתון הארץ, כולל בטור זה, מעייפת.

ערביי ישראל, אזרחים מלאים ושווי זכויות במדינה, אינם מזדהים עם דגל הלאום וההמנון, ואינם מוכנים לקבל את ההגדרה "מדינה יהודית" תחת כל שילוב שהוא, כולל "דמוקרטית". המיטב שהם יכולים להציע הוא "מדינת כל אזרחיה". ברור לכל ההשלכות של הגדרה זו.

האם בתנאים הללו נראה לכותב הטור, שהמאבק הסמוי והגלוי בינינו — שהוא תוצאה ישירה ובלתי נמנעת של מאבק בן יותר מ–100 שנים עם העם הפלסטיני — אינו אמור להשפיע על הכנסתם למערכת השלטון במדינה, כולל ישיבה בממשלת ישראל?

יוסי דביר, קרית אונו

תודה ליאיר אסולין על המאמר החשוב. אך אם אנו באמת רוצים שוויון אזרחי מוחלט, עלינו לקעקע גם את המונח שאסולין עצמו מציע, בניגוד מוחלט לרוח מאמרו שלו: "ערביי ישראל". התיוג "ערביי ישראל" מנציח את הבידול לפי הסרגל האתני. יש כאן סמיכות, בעלות ושייכות בין שני שמות עצם: הערבים של ישראל, ולמעשה קובע ש"ערבים" אינם "ישראל".

"האזרחים הערבים", לעומת זאת, מכיל שם עצם ("האזרחים") ושם תואר ("הערבים"). כך המגדיר המאחד והשוויוני ("האזרחים") קודם למבדל, הנותר ברמת שם התואר בלבד, כמאפיין "איזה מן האזרחים", ולא "איזה מן הערבים".

והחשוב מכל: "האזרחים הערבים" נשען על הכרה בעובדה, שאינה ניתנת לערעור, כי "ישראל" כוללת את כל האזרחים, כולל האזרחים הערבים, וכי "האזרחים הערבים" אינם "של ישראל" — אלא הם ישראל.

אופיר פז דה פורטוגייז, מושב חניאל

רמטכ"ל במילואים, בקבע

אם תוכשר מועמדותו של האלוף טל רוסו לבחירות לכנסת, יהיה זה רק עניין של זמן עד שראש המטה הכללי של צה"ל, שהשלטון חפץ לצרפו לשורותיו, יהיה רב אלוף במילואים בתנאים של קבע. כך הוא יפסח על תקופת הצינון.

עמיחי גורי, גדרה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו