בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

מכתבים למערכת 5.3.2019 | בלוק חוסם אינו ממשלה

2תגובות

בלוק חוסם אינו ממשלה

המושג "בלוק חוסם" מככב לאחרונה באמצעי התקשורת בצורה מעוותת. הגדיל עשות ראש הממשלה, שטוען כי הבלוק החוסם שכונן עם הימין הקיצוני אינו שונה מהבלוק החוסם של יצחק רבין בזמנו ושל בני גנץ ויאיר לפיד עם המפלגות ה"איסלמיסטיות" שרוצות "בהשמדת ישראל".

בלוק חוסם (61 מנדטים) מונע מהיריב הפוליטי לכונן ממשלה, אך אין הוא מהווה ברית של מפלגות שמכוננות ממשלה. בתקופת ראש הממשלה יצחק רבין המפלגות הערביות אכן מנעו כינון ממשלת ימין, אך לא היו חלק מממשלתו. גוש חוסם של המרכז־שמאל והמפלגות הערביות אכן אפשרי גם בימינו לאחר הבחירות. גוש חוסם של הימין פירושו שהימין הקיצוני בכנסת ימנע הקמת ממשלת שמאל־מרכז, אך לא יהיה חלק מהממשלה.

זה לא מה שנתניהו עשה. הוא לא הקים גוש חוסם עם הבית היהודי ועוצמה יהודית, אלא שותפות של ממש בממשלה עתידית. הוא הבטיח להם משרות שרים בממשלתו ולכן מדובר בקואליציה. גם דבריו האחרים של נתניהו רחוקים מהאמת. לא כל המפלגות הערביות "איסלמיסטיות". רק אחת מתוך ארבע המפלגות הערביות היא איסלמית, והיא מיצגת את הפלג המתון בתנועה האיסלמית, שמכיר במדינת ישראל ומוכן להשתתף בבחירות לכנסת (לכן המפלגה לא נפסלה להשתתף בבחירות).

אין בסיס לטענה שהמפלגות הערביות תומכות בהשמדת ישראל. זאת טענה שקרית, בדיוק כמו הטענה ביום הבחירות 2015, שערבים נוהרים בהמוניהם לקלפיות בעזרת אוטובוסים של עמותות השמאל.

פרופ' (אמריטוס) בנימין נויברגר, רעננה

מלך ומלכה — מפילים.

ראש ממשלה (ואשתו) — מחליפים.

יעקב מעוז, רחובות

ספרויות היהודים

בתגובה על "החתן מאינסטנבול" מאת בני ציפר ("הארץ", 1.3)

"כל כך עצוב לחשוב שיש אוצר ספרותי עצום של יצירות כאלה, שכתבו יהודים בצרפתית בצפון אפריקה, במצרים, בארץ ישראל, בטורקיה ובארצות הבלקן, אוצר שמצד נושאיו הוא יהודי לגמרי, שייך במובהק לקטגוריה של 'ספרויות עם ישראל' ומחכה לחיבוקה של מדינתו של עם ישראל", כתב בני ציפר ברשימה "החתן מאיסטנבול" .

שנים רבות אני עוסקת בתרגום מהספרות שנכתבה בסרבית/קרואטית ובחקר נוכחות יהודים ונושאים הקשורים ביהודים ובחייהם בספרויות יוגוסלביה לשעבר. בארץ זו כתבו חשובי הסופרים גם על יהודים, על חייהם בעבר ועל שאלות קיומיות שניצבו בפניהם לאחר השואה.

בישראל נערך ביוזמתה ובניהולה של חוה פנחס כהן כבר שלוש פעמים כנס "כיסופים", שהוקדש לסופרים מרחבי העולם שכתבו על יהודים ועל נושאים הקשורים בהם. באוניברסיטת בר אילן התקיים לפני שנים אחדות כנס בנושא זה.

טוב היה אילו ניתן להקים בארץ מכון לחקר ספרויות היהודים בשפות זרות וכך ליצור "בית" לנושא חשוב זה, שהתוודעות אליו היא הכרות עם השורשים המסועפים של בני עמנו בארצות מוצאם. הייתי שמחה ומברכת לו נמצא באקדמיה מי שיוזמה כזאת תהא קרובה אל לבו והמשימה תצלח בידו.

דינה קטן בן ציון, קריית אונו

בכיתה של בלונדינים

בתגובה על "ראש ממשלת פולין בראיון ל"הארץ": "לא ניכנע לשקרים", מאת עופר אדרת ("הארץ", 22.2)

בין השנים 1946—1948 חייתי בפולין, בוורצלב. מול רכבת (אשלון) שהובילה אותנו לאחר המלחמה מרוסיה הביתה, עצרה רכבת עם חיילים פולנים. קצין ובידו אקדח קפץ מהרכבת וניצב מולנו בפתח הרחב, שיש לרכבת־בהמות, "איפה הסתתרתם? כמו פטריות אחרי גשם צמחתם? כולם יהודים". אלם בקרון הפתוח לרווחה. "מעורבים", ענתה אשה אחת.

באותן שנים פולין הריחה מאנטישמיות. אני, ילדה שחרחורת, בת לאם שמראיה קצת ארי, נקראתי בכל מקום יהודונת. "הרבה צרות היו לך עם הילדה היהודייה הזאת", אמרו לאמי במכולת, בבית המרקחת ברחוב סטלינה (בינתיים הוחלף השם). המורה שלי בבית ספר אמר לילד שלא התרחץ כראוי, "יש לך פיאות כמו ליהודי" ולאחר שהסביר בעיה במתמטיקה אמרה, "אתה מנתח את הבעיה כמו יהודי". ברחוב סטלינה התנוסס שלט גדול בגנות פוגרום קיילצה, ואנשים הצטופפו מולו. אמי הסבירה לי במה מדובר.

לא היתה אנטישמיות בכיתה שלי נגדי. הייתי תלמידה מצטיינת. אבל ילד סיפר שהיהודים שמים סדין על הראש ומכים את עצמם ואחרת הוסיפה שהם צועקים "גוועלד"! הייתי ילדה כהה יחידה בכיתה של בלונדינים. היה עוד ילד יהודי שביקש שלא יידעו שהוא יהודי. וכך נהגו חברות שלי שבאו אתי מסמרקנד.

יוכי עשבי, תל אביב

אם החכם שותק, אבוי

בתגובה על "טראמפ לקראת האישום נגד נתניהו: הוא ראש ממשלה נהדר" ("הארץ", 1.3)

התגובה של טראמפ על המלצת היועץ המשפטי מנדלבליט להעמיד את נתניהו לדין, על רקע השתיקה של כל מנהיג בינלאומי אחר, הזכירה לי, משום מה, את המשל "הדוב, הקוֹפה והחזיר" מאת תּוֹמָס דֶּה אִירִיאַרְטֶה (Tomás de Iriarte, ספרד, המחצית השנייה של המאה ה-18). בהשראתו הוצאתי מתחת ידי נוסח עברי חופשי למדי, מתוך שמירה על רוח המקור, וקראתי לו "משל הדוב":

הַדֹּב רָקַד עַל הַבִּימָה; הַהוֹפָעָה — לֹא מַרְשִׁימָה.

וְהַקָּהָל, חֲצִי רָדוּם,

הִתְלַחֵשׁ בְּשִׁעֲמוּם.

קַד הַדֹּב קִדָּה אַפַּיִם,

וְאֵין אָדָם מוֹחֵא כַּפַּיִם.

רַק מִישֶׁהוּ, אֵי שָׁם בַּסּוֹף,

פָּרַץ בִּמְחִיאוֹת: הַקּוֹף.

וְאָז הַדֹּב, מֵרֹב כְּלִמָּה,

יָרַד מַהֵר מֵהַבִּימָה.

מוּסַר הַשְׂכֵּל: אִם הֶחָכָם שׁוֹתֵק — אֲבוֹי; אִם הַסָּכָל מֵרִיעַ — אוֹי וַאֲבוֹי!

מרדכי מישור, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו