בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

הסטודנטית שלי במחסום | מכתבים למערכת 7.3.2019

33תגובות

הסטודנטית שלי במחסום

הסטודנטית הטובה ביותר במעבדה שלי היא פלסטינית, ומכיוון שאני מועמדת לקביעות באוניברסיטה, סטודנטית שכזו היא יקרה מפז. הכל היה יכול היה להיות נפלא אלמלא נאלצה הסטודנטית שלי להעביר מדי יום ארבע שעות בדרכים. לא, היא איננה מגיעה מיישוב מרוחק, היא גרה קרוב מאוד לאוניברסיטה העברית - באבו־דיס שבירושלים המזרחית. הבעיה, כמובן, בכך שהיא צריכה לצלוח בכל יום את המחסום.

ביום ראשון השבוע לקח לה שעתיים שלמות לעבור אותו. אחריהן היא היתה צריכה להשלים את הדרך לקמפוס, כך שאף על פי שיצאה בשעה שש וחצי מהבית, כבכל יום, הסטודנטית שלי הגיעה למעבדה רק בעשר וחצי. שעה מאוחרת מדי בשביל לבצע את כל הניסויים שהיא תכננה לאותו יום.

הסטודנטית שלי מובילה פרויקט מדעי מצוין, היא עובדת חרוצה וחכמה, ואנו מאמינות שנוכל לפרסם את הפרויקט שלה עוד השנה. כמו כן היא משמשת מקור השראה לכל חברות המעבדה וחבריה.

אך האם היא יכולה להצליח ולהפוך לחברת סגל אקדמי ביום מן הימים? האם נזכה לפרסם את הפרויקט שלה בקרוב? שכן נוסף על כל הקשיים שנשים מתמודדות אִתם, כמו אלו הגורמים לכך ששיעור חברות הסגל האקדמי באוניברסיטה העברית יעמוד על 28% בלבד, היא עצמה מתמודדת גם עם מיני קשיים מזרח־תיכוניים.

מבחינתי, מאז ומתמיד היה לי קל כאשה לעמוד בצד הלוחם נגד הדיכוי. אבל מה עכשיו, כשאחיותי ואני באות מן הצד המדכא? הגיעה העת לומר, שאין די בלהצהיר כי אינני רואה עין בעין עם מובילות הדרך. הגיעה העת לפעול ולשבור שתיקה.

מעיין סלטון, האוניברסיטה העברית

אחי, לוחם אצ"ל

בתגובה על המכתב למערכת "בין הפלמ"ח לאצ"ל", מאת יואל אביתר ("הארץ", 3.3)

בתגובה תומכת, אבל מזווית ראייה אחרת, על מכתבו "בין הפלמ"ח לאצ"ל" של יואל אביתר: הליכוד עושה שימוש דומה בחלליו שלו. הליכוד אינו היורש של התנועה הפוליטית של הרוויזיוניזם, ובוודאי לא של לוחמי אצ"ל. הוא רחוק מבגין המפקד ומאחי, הלוחם, שנפל בשורות אצ"ל בזמן הקרב על יפו.

בכל פעם, בעת האזכרות, ב"בית גידי" שביפו, נוהגים הנואמים — בפעם האחרונה היה זה בנימין נתניהו — להצהיר ולהתלהם על הקשר שבין הליכוד ומייצגיו לבין הורי (רוויזיוניסטים, שלחצו גם את ידו של זאב ז'בוטינסקי וגם את תורתו) ואחי.

אין שקר גדול מזה. הורי ואחי ואני, במשך שנים רבות היינו — ואני עדיין — כמו ז'בוטינסקי: ליברלים, דמוקרטים ומאמינים בזכויות האזרח, השוות לכל אזרחי המדינה, בין שהם מוסלמים או בני נצרת, ובין שהם יהודים. עצוב לראות את "היורשים" חוגגים על קברם של לוחמי הל"ה, כאשר זה כבר זמן רב שהם פרושים מהמורשת האמיתית של ז'בוטינסקי ובגין, ראשי הרוויזיוניסטים ולוחמיו.

אחי לא היה "חוגג" על קברות הל"ה.

שמעון בר, אח שכול של לוחם אצ"ל, הרצליה

הזהו שמאל?

בתגובה על "גם הצבעה לשמאל היא אסטרטגית", מאת עוזי ברעם ("הארץ",4.3)

הגיע הזמן, שעם ישראל יידע להשתמש במושגי ה"סמול"־ימין לפי הגדרתם המילונית והקשרם החברתי. אבל מעבר לזה, כשה"שמאל" הברעמי יצהיר בראש חוצות כי כן יישב בקואליציה עם המפלגות הערביות, שנבחרו באופן לגיטימי על ידי אזרחיות ואזרחים שווי זכויות במדינת ישראל; כשיצהיר כי לא יישב עם ראש מפלגה, שעומדים ותלויים נגדו תיקים לרוב; כשיקום בהפגנתיות, בשעה שאותו ראש מפלגה ייכנס לאולם המליאה לשאת את דבריו; כשיראה שיש בו סימן מטרים כלשהו לעמוד שדרה — או אז אוכל להצביע לו.

תחיה דב, נהריה

נתניהו, בקש להישפט

נער הייתי וגם זקנתי (גיל 85), ולא ראיתי ראש ממשלה ממרר בבכי על כך שהעיתונות רודפת אותו; שמהפכ"ל והיועץ המשפטי לממשלה — אנשים שהוא מינה — רודפים אותו; ששומרי הסף של המדינה מנהלים נגדו מסע רדיפה. נתניהו, אתה טוען כל הזמן ש"אין כלום, כי לא היה כלום", אבל המעשה המתבקש הוא להתמודד בזירה המתאימה ולהוכיח את חפותך. מה פשוט יותר מלדרוש מהיועץ המשפטי לממשלה להעמידך לדין מיד, ללא שימוע? רק כך תוכל לנקות את שמך בהליך קצר ביותר, ללא עוררין.

כחניך התרבות האמריקאית שאתה כה גאה בה, שכחת כנראה שני אישים גדולים ודגולים. האחד, השופט העליון של ארה"ב לואי ברנדייס, שקבע: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". השני, הנשיא אברהם לינקולן, שקבע: "אפשר להוליך שולל חלק מהעם כל הזמן, ואת כל העם בחלק מן הזמן. אבל אי אפשר להוליך שולל את כל העם כל הזמן".

אתה מנסה באותות ומופתים להוכיח כי אתה "נקי כפיים ובר לבב" — והיום חלק מן העם מאמין לך. אבל דע כי אם לא תתייצב בפני שופט, שיטהר אותך מכל המעשים המיוחסים לך, ההיסטוריה בעתיד תדון אותך ברותחין ותמרח אותך בזפת פלילית.

שמעון מנדס, קריית מוצקין

בשבח הבורחנות

בתגובה על "וקוראין שם לילדה ג' פעמים", מאת רות אלמוג ("הארץ", 1.3)

"בורחנות" היא תרגומה של תוכנת בבילון למלה "אסקפיזם". המוסף "תרבות וספרות" של סוף השבוע האחרון סיפק בורחנות חיונית ביותר מכל הכתבות הפוליטיות המדכאות. וכאשר רות אלמוג כותבת ב"תרבות וספרות" — זו בכלל חגיגה. והפעם: סקירת הספר "על פי דרכם", מאת טלי מרים ברנר ובהוצאת מרכז זלמן שזר, על תפישת הילדות של יהודי אשכנז בעת החדשה המוקדמת.

קיבלנו סקירה מרתקת עם ערך מוסף, שיש לה, כרגיל אצל אלמוג, ערך ספרותי בפני עצמו. יש בסקירתה הרחבת ידע וגם נימה והתייחסות אישיות מאוד לנושא. סקירה, שהיא סיפור שובה לב בפני עצמו.

רותי גילאי, ירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו