בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

נשים מציעות חלופות | מכתבים למערכת 10.3.2019

תגובות

נשים מציעות חלופות

בתגובה על " צה"ל לא צריך לנצח", מאת אריאל לויטה ויונתן שמשוני ("הארץ", 6.3)

במאמר התשובה שלהם לישראל הראל, כותבים אריאל לויטה ויונתן שמשוני ש"ניצחון קלאסי" הוא ניצחון פירוס (ניצחון ששכרו יצא בהפסדו), ואילו מדיניות ה"הכלה" של צה"ל היא המוצלחת. לדבריהם, מדיניות זו שוללת את הישגי יריבינו, מחדירה בהם ייאוש מעימות כולל ומחזקת את תחושת הביטחון של אזרחי המדינה.

האומנם? אינני סבורה שזה המצב. יתרה מזאת, המצב הנפיץ בשטחים והעימותים בין צה"ל לפלסטינים ליד גדר רצועת עזה אינם נותנים תחושת ביטחון לאזרחי ישראל כלל ועיקר, ואינם מרפים את ידי הפלסטינים. לא אתפלא אם נראה בקרוב עימות חזיתי חדש, כפי שטוענים רוב הפרשנים.

דו"ח מבקר המדינה על צוק איתן קובע, שפסילת חלופות מדיניות בתחום המדיני, בלי שאלו הוצגו לקבינט, מנעה מחבריו לשקול אותן ולדון בסיכוייהן ובסיכוניהן. תנועת נשים עושות שלום, שהיא תנועה לא־מפלגתית, עיבדה הצעת חוק, הנקראת "חוק חלופות מדיניות תחילה". הצעת החוק קיבלה תמיכה מחברי כנסת רבים, מכל מפלגות הבית.

חוק חלופות מדיניות מבקש להבנות ולמסד תהליך קבלת החלטות, ובו בחינה מסודרת ושיטתית — בשגרה ובחירום — של חלופות מדיניות לפתרון הסכסוך, ולהפניית משאבים של זמן, קשב וכוח אדם לחיפוש פתרונות מדיניים ופיתוחם. אני מקווה, שהצעת החוק תועלה ותתקבל בכנסת הבאה.

המשך מדיניות ההכלה הוא ניצחון פירוס גם כן, ואינני רוצה לחשוב על תוצאותיה.

נירה ברנסום, נשים עושות שלום, גבעת חיים איחוד

לקח או קיבל החלטה?

אנו קוראים (ושומעים) הרבה מאוד ש"ראש הממשלה לקח החלטה", ו"לקח" הרי לקוח מאנגלית. לעתים רחוקות יותר נאמר או נכתב ש"קיבל החלטה", בעברית תקנית. ומה רע בשימוש פשוט ב"החליט"?

אוי, כמה קשה לֹהחליט!

מנחם ברויאר, תל אביב

ביקורת רוויה עקיצות בנאליות

בתגובה על "הפסגה: הרומן האחרון של אהרן אפלפלד אינו אחת מפסגות יצירתו", מאת גלעד מלצר ("הארץ", 1.3)

גלעד מלצר מסיים בתרועה את רשימתו הביקורתית־טוטאלית על הספר האחרון של אהרון אפלפלד, "הפסגה", בכך שהספר חסר "ליבידו". והרי כאן כל העניין של הספר הנשגב הזה, שהעם היהודי (ליתר דיוק, החלק שעליו כותב אפלפלד, שמשפחתו היתה מרכיב בו) בעת ההיא היה חסר יצר־קיום כלשהו. וכך אכן קיבלנו ספר "עייף", ודמויות חסרות כל אתגר וכל צל של אתגר. ברם, שוב, הרי זהו גרעין הספר, בכוונת מכוון של הסופר.

כה טרגי שחייו של אפלפלד נקטעו בטרם עת. אחרת לדעתי היה מגיע, ובצדק גמור, לפרס נובל לספרות. נכון עשתה אוניברסיטת בן־גוריון, כשקבעה מועד שנתי שבו הסופר ומורשתו יהיו נושא לדיון, מדי שנה. אני מציע, שהאירוע המתוכנן יתקיים בכל שנה באזור אחר של המדינה. הרי ניצולי שואה — בייחוד הם — ושאר מוקירי אהרון אפלפלד ומורשתו פזורים בכל הארץ.

נוסף על ההחמצה רבתי של מלצר, הרשימה רוויה בעקיצות בנאליות (על, דומני, רווחים גדולים בין השורות וכד'). חבל שהמרכיב הנואל הזה מצא בכלל את מקומו ברשימה.

פרופ' אמריטוס אלון גל, תל אביב

אתם היהודים, רק כסף

בתגובה על המכתב למערכת "בכיתה של בלונדינים", מאת יוכי עשבי ("הארץ", 5.3)

יוכי עשבי מתארת במכתבה את אווירת האנטישמיות בפולין שאחרי מלחמת העולם השנייה. לצערנו, האנטישמיות שררה אז לא־רק בפולין. באותן שנים למדתי בבית ספר מקצועי בפראג, בירת צ'כיה (אז צ'כוסלובקיה), וחוויתי גילויים של אנטישמיות ארסית לא־פחות. בבוקר בהיר אחד קיבלו אותי תלמידי כיתתי בציפייה דרוכה. מנהיג הפלג הלאומני של הכיתה ניגש אלי, ובקול שנשמע היטב פנה אלי בטון שואל: "מספרים, שאמש שחטו יהודים נער נוצרי וניקזו את דמו לצורכי פולחן דתי יהודי". לא היה טעם להכחיש, ולכן עניתי: "נכון, גם אני השתתפתי".

התשובה כנראה היתה משכנעת, והתלמידים התפזרו ללא כל אומר ושהות. כפי הנראה הם ציפו לתגובה אחרת. במקרה אחר, יום לפני סיום שנת הלימודים, פניתי לנער, שקודם הלוויתי לו סכום לא גדול של כסף, בבקשה להחזיר את ההלוואה. את הכסף הוא החזיר, אבל בלא שיחסוך הערה ארסית: "אתם, היהודים, חושבים רק על כסף". המורה לצ'כית, פרופסור הולצ'ק, היה נוהג להסות את הרעש בכיתה באימרה קבועה: "יש פה רעש כמו בבית ספר יהודי". מבטו היה מכוון ישירות אלי, היהודי היחידי בכיתה.

רוצה לומר: לא רק הפולנים.

דוד רינגולד, תל אביב

ג'ורדן פיטרסון — נביא?

בתגובה על "אייר ג'ורדן", מאת גדי טאוב ("הארץ", 15.2)

תמוהה ביותר התגייסותכם בראיון על פני חמישה עמודים למלחמת המאסף של הנסיך הנגזל ג'ורדן פיטרסון, בתיווכו של גדי טאוב. המסר של פיטרסון מבולבל, אינו ברור גם לו עצמו (אחרת לא היה נדרש להיחלץ שוב ושוב בעזרת "אני לא אמרתי"), אך הוא זוכה ל"מחיאות כפיים" מטאוב, ומעוד הרבה אנשים.

מוצא חן בעיניהם שהוא טורח לבצר את ההגמוניה, אוהב אותם כמו שהם, ומתחנן שלא ישתנו. התוספת של נועם אבידן־סלע היא עלה תאנה קטן מכדי להסתיר את מי האפסיים (או בעצם, רק קצף על פני המים) של הלהג הנלהב. ומי הגה את האוקסימורון בכותרת המשנה, "נחזור לערכי הנאורות הישנה"? אני מצפה לנאורות חדשה.

חנה ארמן, ירושלים

קומפלימנט לטיבי

הסיסמה "זה או ביבי או טיבי" מצחיקה. כלומר אם בנימין נתניהו לא יהיה ראש הממשלה, אחמד טיבי יכול להיות ראש הממשלה. זו מחמאה ענקית לטיבי.

אהוד גזית, חיפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו