בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

חגיגות ההתגוללות על עוז | מכתבים למערכת 11.3.2019

4תגובות

חגיגות ההתגוללות על עוז

בתגובה על "התנצלות לעמוס עוז", מאת יגאל בן נון ("הארץ", 8.3)

נראה שיגאל בן נון הרגיש צורך להשתתף בחגיגות ההתגוללות, המתרחשות לאחרונה על הסופר המנוח עמוס עוז, ולא ידע כיצד. והנה באה לידיו הזדמנות לעוט על שלוש חגיגות במכה אחת: עוז כמבטא התנשאות אשכנזית, עוז כבעל התנהגות "כפייתית" ועוז כסופר שהכותב אינו מתחבר לעולמו.

אשר לטענה הראשונה, לא הבנתי מדוע הכותב עצמו מכנה ברשימתו משנת 1981 את יוצאי המזרח "אספסוף וצ'חצ'חים", וכן מדוע הוא מפנה אצבע מאשימה רק אל עוז, כאשר היה עליו לדון באופן שווה ב"תועמלנים" כולם: עוז, א.ב. יהושע וס. יזהר.

טענתו השנייה מכאיבה במיוחד. עוז נתפס בעיני בן נון כ"מטלפן אובססיבי", משום שרצה, ככל הנראה, לשוחח אתו ולהבהיר את האי־הבנה ביניהם. גם אם נניח שיש משהו בדבריו, אין מכערים כך את דמותו של אדם שאינו יכול להשיב.

אשר לטענה השלישית — היא קצרה, ואין לה קשר עם שתי הקודמות. יש בה יותר ביטוי להתענגות של בן נון על יכולתו — לדעתו — להבין ספרות, מאשר התרשמות אמיתית מיצירת עוז.

התרשמותי מדברי בן נון היא שיותר משנועדו לבקר את שגיאותיו של עוז, הם נועדו לפאר אותו עצמו. רק חבל שהעורך, שמן הסתם הבחין בחוסר האותנטיות של הדברים, פירסם אותם. אני מחכה להתנצלות של בן נון. ובטוחתני שכך גם קוראים נוספים.

ד''ר רבקה איילון, כפר סבא

הבתים שבמדינות ערב

בתגובה על "ירושלים בתים גנובים לה", מאת ב. מיכאל ("הארץ", 8.3)

אכן מחשבה מקורית יש אצל ב. מיכאל, אך זו תקומם דעתם של רבים — לא רק בשל העיתוי שלה, אלא גם בשל חד־צדדיות.

כאשר יבוא יום, ומדינות ערב יכירו באחריותן לגירוש של כמיליון יהודים (ונישולם מרכושם) — רק אז ייתכן ש"אבני עדות" יהיו רלוונטיות.

גיל בראל, גבעתיים

נראה אתכן מלמדות בביר זית

בתגובה על המכתב למערכת "הסטודנטית שלי במחסום", מאת מעיין סלטון ("הארץ", 7.3)

מעיין סלטון שלום,

הצטערתי מאוד לקרוא על הסבל הרב שאתן עוברות בעקבות הדיכוי המזרח־תיכוני באוניברסיטה העברית.

הפרויקט המדעי שאתן מובילות אינו קשור כפי הנראה לסכסוך הדמים בין ישראל והפלסטינים, הנמשך זה מאה שנים. הניסיון לנתק את החיים האקדמיים מהסכסוך אינו אפשרי, עד שיבוא השלום.

האם אי אפשר להוביל את הפרויקט הזה באוניברסיטה בשכם או בביר זית, כדי לחסוך הרבה זמן עבודה יקר? אני בטוח שלך לא תהיה בעיה לעבור את המחסום לשם — השאלה הגדולה היא אם תצליחי לחזור שלמה ובריאה. למצער תרגישי פחות את הצד המדכא, וגם תקדמי את השלום שכולנו מצפים לו.

ארנסט הרשקוביץ, עומר

להמטיר חבילות על עזה

בתגובה על "כשנה אחרי שפנה לשוק הפרטי, לצה"ל אין פתרון לבלוני התבערה", מאת יניב קובוביץ ("הארץ" 8.3)

מה שהצבא יודע טוב מכל הוא להפעיל כוח. לכן הוא נוטה לראות בהתגרויות של יריבים — שיש בהן לעתים משום בקשה לנהל משא ומתן — מעשים כוחניים, אשר יש להתמודד עמם באמצעות שימוש בכוח רב יותר. אם חילופי מהלומות אינם מביאים לרגיעה אלא להסלמת האלימות, הוא פונה אל יצרני נשק כדי שאלה יפתחו "מערכת קלה, ידנית, שניתן להפעילה בעזרת חייל אחד", ככתוב במאמר.

האם אין דרך חכמה יותר להתמודד עם עפיפונים ובלונים? למשל, לשגר באמצעות רחפנים חבילות שי צנועות ורבות ככל האפשר לילדי רצועת עזה. חבילות שיכילו בקבוקי מים נקיים, עטים, עפרונות ומחברות, מעט ממתקים ומכתבי ברכה ועידוד.

המשמעות הסמלית של חבילות כאלה תובן יותר מאשר מטר של פצצות ופגזים, ואולי תתרום להפסקת מעגל האלימות.

מנואל מרקס, רמת השרון

ככל שחולף הזמן כן אני תוהה, ומופתע, מכך שצה"ל טרם מצא פתרון לבעיית בלוני התבערה והעפיפונים. מה עוד, שפנה מיד לחפש פתרונות ב"שוק הפרטי". לעניות דעתי הפתרון הראשון והפשוט שהיה צריך לנקוט כבר בתחילת מתקפת העפיפונים — ושקיים ונמצא מול עיני צה"ל ובידיו — הוא ירי לעבר העפיפונים ובלוני התבערה. פגיעה בעפיפון בירי מרובה ציד או אוטומטי, לביטול העילוי שלו טרם יעבור את קו הגבול, יכולה לפתור את הבעיה או לפחות לצמצם אותה.

אשר לבלוני התבערה, הפתרון זהה — בעיקר בשל העובדה שלאחרונה משוגרים אשכולות גדולים של בלונים, מה שיוצר מטרה גדולה ונוחה יותר לפגיעה.

נראה לי שההזנחה בטיפול הפשוט הוכיחה שצה"ל חיפש קודם כל, ועודנו מחפש, פתרונות מתוחכמים שיעלו הון תועפות. לא בטוח שהם יהיו יעילים — קודם כל כדאי לנסות דברים פשוטים.

אמנון דרנס, ראשון לציון

ביצה ותרנגולת

בתגובה על "המציאות הפכה את המלה שמאל לגסה", מאת רפי ברזילי ("הארץ", 5.3)

המונח שמאל אכן הפך הפך למלת גנאי בציבוריות הישראלית, בעיקר זו היהודית, ואנ מסכים עם רפי ברזילי שגם לפלסטינים יש תרומה לכך. אלא שהוא מתעלם מהתרומה הברורה של בנימין נתניהו, בעשר השנים האחרונות, לדמוניזציה העקבית והשיטתית של השמאל — עד שהמושג נהפך מבחינה מדינית למלה נרדפת לוותרנות חסרת אחריות, שלא לומר בוגדנות.

האם נתניהו משקף במדיניותו את רצון בוחריו? או שמא חלה הקצנה בעקבות מדיניותו, והוא הצליח לטעת אצל רבים מאתנו מציאות מדומה ומעוותת?

חיים טוביאס, באר שבע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו