בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

למה לא התעמתם כשעוז חי? | מכתבים למערכת 12.3.2019

5תגובות

למה לא התעמתם כשעוז חי?

בתגובה על "התנצלות לעמוס עוז", מאת יגאל בן נון ("הארץ", 8.3)

ניסיתי להתעמק בכתבתו של החבר יגאל בן נון שבה הוא מאשים את עמוס עוז בהיותו אחד הגורמים לקיטוב החברתי וגם מעיד על התנהגות בלתי הולמת באירוע משנת 1981, אז לדברי בן נון, עוז צעק עליו בשל פרסום מאמר. אינני מבין איך בן נון מצפה שעמוס עוז יענה לכתבה זו? שיקבל חופשה מגן עדן למספר ימים? שידרוש להשתמש בדוא"ל של היושב במרומים?

מבלי להכנס לאמיתות האשמות, מה גורם לאדם משכיל ואינטליגנטי לצלוב בן־אדם מת, שלא חלפו חודשים ממותו, שעדיין לא אירגן את יצועו במרומים ושמשפחתו ואוהביו הרבים מאוד עדיין מבכים את לכתו?

האם מטרת כתבתו זו לצמצם את הקיטוב החברתי? לדעתי, עדיף שבן נון, וגם דן מירון, יעמדו מול המראה. אולי יגלו כמה מיותרים מעשיהם וכמה חסרי אומץ לב הינם, שהרי עמדותיהם כלפי עוז התקבעו לפני שנים רבות, והיה להם מספיק זמן להטיח בו את דעתם וטענותיהם בעודו בחיים.

כנראה שהיתה להם סיבה טובה לכך שלא עשו זאת.

אבי אידלמן, בת ים

 

חלק נכבד מהמאמרים במוסף תרבות וספרות השבוע העביר באופן מוסווה מסרים פוליטיים מובהקים (בלי לספור את "פרשת השבוע" ו"מדרש של יום", שבו גם סולפה משנתו של פרויד). במקום מאמרים ספרותיים עם נגיעה בפוליטיקה, המאמרים הם למעשה פוליטיים, עם שימוש בתחום הספרות כתירוץ בלבד.

השיא היה במאמר על עמוס עוז של יגאל בן נון, מאמר פוליטי ואנטי שמאל מובהק, שרק בסופו נכתב משהו על "מעמדו של עוז בספרות העברית", פסקה שנראית מודבקת, לצאת ידי חובה. בן נון מתאר עימות בינו לבין עוז, שנראה קשה ואלים מצד עוז, ומאשים (בעיתון, בפעם השלישית מאז 1981. ממש אובססיה!) את עוז (שהפעם גם כבר לא יכול להתגונן) ואת א"ב יהושע וס' יזהר בלא פחות מאחריות ל"החרפת הקיטוב החברתי שממנו אנחנו סובלים עד היום".

הם האחראים. הם האשמים. לא מנחם בגין, שהסית נגד האליטות ונגד הקיבוצים, וכמובן לא בנימין נתניהו, שהפך את ההסתה והפילוג לכלי פוליטי, שחורג מהגינות וללא שום אחריות כלפי חלק מהאזרחים, שהוא גם ראש הממשלה שלהם. אפילו מפא"י לא אשמה בעיני בן נון, למרות הטעויות שעשתה בשנות הקמת המדינה, שאהוד ברק התנצל עליהן, בצדק, ושצריך לתקנן ללא ליאות, עד שהקיטוב העדתי יירגע ונוכל לחיות כאן כולנו יחד.

המאמר על עוז (שאינני מחסידי כתיבתו) היה מקומם ומחרחר ריב. חבל.

רוני שדה, חיפה

איפה ואיפה

בתגובה על "פעיל שלום נעצר כי נכנס לשטח אש שבו עומד מאחז כבר שנים", מאת יותם ברגר ("הארץ" 10.3)

תגובת המשטרה והצבא האחראים למעצר עוד תילמד בבתי הספר, ואם לא בשיעורי האזרחות, לפחות כדוגמה מצוינת לביטוי התנכ"י "איפה ואיפה" ("לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה גְּדוֹלָה וּקְטַנָּה", דברים כ"ה, י"ד). ראש הממשלה שלנו אמנם חושב עצמו למלך, אך מתברר שהמלכים האמיתיים הם המתנחלים בשטחים, שהחוק ונציגיו סרים למרותם.

דני שור, ירושלים

אי ירוק בים

בתגובה על "שדה התעופה החדש צריך לקום בים", מאת עופר לינצ'בסקי, "הארץ", 26.2)

ברצוני לתמוך בעמדתו של עופר לינצ'בסקי, המצדד בהקמת שדה תעופה בים. לפני כמה עשורים קבעה ועדה בין־ממשלתית הולנדית־ישראלית כי אין בישראל מספיק חומרי מילוי לשם הקמת מבנים ימיים, ולכן יש לחפש טכנולוגיה אחרת. דיקן הפקולטה לארכיטקטורה בטכניון לשעבר, פרופ' מיכאל בורט, סבור כי ההתפתחות הדמוגרפית בישראל תחייב התיישבות על איים מלאכותיים לאורך רצועת החוף. הוא מציע כי האיים ייבנו משני רכיבים: פלטפורמות מיכל חלולות עשויות בטון שישמשו "תחליף הקרקע", ושוברי גלים ספוגיים, ש"יבלעו" את הגלים במקום להחזירם לים. שובר הגלים, שבנוי יחידות בטון חלולות, נוסה הצלחה בקנה מידה מעבדתי, במכון הישראלי להנדסה ימית. כמות החומר הנדרש לבנייתו היא בשיעור של 3%–5% מהכמות המשמשת לבניית שובר גלים קונבציונלי, ולכן עלותו מוערכת בשליש מעלות שובר גלים קונבנציונלי.

מעבר לטכנולוגיה חדשה דורש ניסוי בים בקנה מידה מלא ולשם כך נדרש סכום של 8–10 מיליון שקלים. בורט לא הצליח לשכנע את גורמי הממשלה להקציב אותו. בישראל המכנה עצמה "סטארט־אפ ניישן", מנהלי חברות התשתית הם שמרנים ואולי גם פחדנים, וכדי שלא להיכשל חלילה, מיישמים רק טכנולוגיות מוכרות. אפשר וצריך לבנות בים, ומותר לחלום על העברת נמל התעופה בן גוריון לים. התמורה שתתקבל מפינוי שטחי הקרקע תהיה גדולה מההשקעה בהקמתו בים.

וכך גם אם תסכים ממשלת ישראל לבנות נמל ימי לרצועת עזה על אי מלאכותי. זהו מיזם שלהקמתו ניתן לגייס הון בינלאומי, להוכיח את הטכנולוגיה המוצעת ובה בעת לספק עבודה לאלפי עזתים ובכך להקל על מצבם הכלכלי הקשה.

מיכאל שוסהיים, קרית ביאליק

לאסור ציד בכלל

בתגובה על "צבאים בקנה" מאת צפריר רינת ("הארץ", 7.3)

מדי פעם אנו קוראים על רצח פילים וקרנפים למען תאוות השנהב ושואלים את עצמנו מה אנו יכולים לעשות בעניין. למען האמת לא הרבה. אך למען מניעת רצח חיות הבר בארצנו אנו יכולים גם יכולים. בכתבתו של צפריר רינת "צבאים בקנה" עולה פעם נוספת בעית העונשים הקלים לעברייני הציד, שלא ירתיעו את העבריינים הבאים. עד שכבר נתפש עבריין ציד הוא יוצא מן המשפט בעונש קל. ועל כן אני מציע — ואיני היחיד — לאסור לחלוטין ציד בישראל. במסגרת החוק ייאסרו גם ייבוא וייצור של רובי ציד, ומסחר בהם. גם עצם נשיאתם תהיה עבירה פלילית.

שי קופליק, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו