בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","type":"htzMobileApp","items":[]}

מכתבים למערכת 13.3.2019 | הלא־אזרחים נעים לקלפיות

תגובות

הלא־אזרחים נעים לקלפיות

בתגובה על "רותם סלע הזכירה שגם ערבים הם בני אדם, ונתניהו התעצבן" ("הארץ", 10.3)

נראה כי מערכות בחירות מוציאות מבנימין נתניהו את טיבו האמיתי. אם במערכת הבחירות הקודמת הוא הלין על כך ש"הערבים נעים בכמויות לקלפי", הרי שעתה הוא הצהיר כי "ישראל אינה מדינת כלל אזרחיה".

אם נחבר את זוג האמירות נמצא כי לדעת ראש הממשלה ישראל אינה מדינת כל אזרחיה, ואילו הלא־אזרחים נעים בכמויות לקלפי. נותר רק לתמוה האם חיבורן של האמירות הינו מניפולציה לוגית בלבד.

יוסי מרגונינסקי, ירושלים

זוֹ מְדִינָה לְכֻלָּם, כָּךְ הַשַּׁדְרָנִית, וְלָמָּה נִפְחָד? וְעָנָה הַמַּנְהִיג: טָעִית, הַמְּדִינָה לִיהוּדִים בִּמְיֻחָד! אַךְ נֹאמַר לוֹ הַיּוֹם כִּי עַל אַף חֹק הַלְּאֹם, הַמְּדִינָה הִיא יְהוּדִית וְדֶמוֹקְרָטִית בְּדִבּוּר אֶחָד!

ברוך בינה, כפר סבא

לקינו באמנזיה?

בתגובה על "עוצמה יהודית תורמת לדמוקרטיה", מאת נוה דרומי ("הארץ", 10.3)

לטענתה של נוה דרומי, הדמוקרטיה הישראלית לא נמצאת בסכנה כתוצאה מכניסת "עוצמה יהודית" לכנסת. היא יוצרת מצג שווא הזוי בדמות סימטריה בין "עוצמה יהודית" לבין "שוברים שתיקה" ו"בצלם" ומתעלמת לחלוטין מהאידיאולוגיה ומהסיסמאות הקיצוניות של "עוצמה יהודית", הקוראת לכפייה אלימה של מדיניותה. האם היא סבורה שקוראי "הארץ" סובלים מאמנזיה?

מעשי הטרור והאלימות כלפי ערבים פלסטינים, ערבים ישראליים ויהודים ממחנה השמאל, בוצעו על ידי בודדים או קבוצות ממחנה הימין: ד"ר ברוך גולדשטיין, יגאל עמיר, עמי פופר, "המחתרת היהודית", "כנופיית ליפתא", "סיירת הנקמה", "מחתרת בת עין". רשימה לא מלאה.

אריה מיכלוביץ, חיפה

לא מעיד על חוכמה יתרה

תגובה על "התנצלות לעמוס עוז", מאת יגאל בן נון ("הארץ", 8.3)

קראתי את מאמרו של יגאל בן נון. מעודי לא נתקלתי במאמר פחות משכנע ממנו. משפט אחד צד את עיני: "בתעמולת הבחירות בעט עמוס עוז בשליחות המוטלת על אנשי רוח לשאת את דגלם של פשוטי עם, התגייסותו למחנה ארץ ישראל היפה החריפה קיטוב חברתי ממנו אנו סובלים עד היום".הנה נמצאה הסיבה הנסתרת לתחלואי החברה הישראלית...

סופר אינו אמור לייצג פשוטי עם או שועי ארץ. סופר צריך לייצג את האמת שלו כפי שהוא רואה אותה וכפי שמצפונו מורה לו. אין כאן עט להשכיר ואנו לא יכולים לדרוש מסופר לייצג ציבור שבן נון וחבריו חפצים ביקרו.

בן נון מחפש את המטבע האבודה תחת הפנס. בניגוד אליו אני רואה ב"פה ושם בארץ ישראל", אוסף מאמרים ופגישות עם דמויות שונות ממגזרים רבים, דוגמה להתמודדות עם אמת של כל מגזר ממגזרי החברה שלנו. עוז נפגש עם חרדים, מזרחים, מתנחלים, מושבניקים ועוד. בפרק שבו הוא מדבר עם יוצא צפון אפריקה הוא מזדהה לחלוטין עם תחושותיו של איש עיירת הפיתוח, שבן נון קורא לו קשה־יום, ומבקש לעורר את ההנהגה לטפל בדברים. מדוע בן נון מתעלם מכך?

כמבקר ואיש ספרות מותר לו שלא לאהוב את אופן כתיבתו של עוז. זה טעמו וזו זכותו. האשמת עוז בשסע העדתי בעם, אינה מעידה על חוכמה יתרה.

שלמה חלימה, נס ציונה

על רבע מעמודו הראשון של "תרבות וספרות" נפרשה כתבה של יגאל בן נון תחת הכותרת "התנצלות לעמוס עוז". זו לשון סַגִּי נְהור, כנראה, למאמר שאין בינו לבין כתיבתו ויצירתו של עוז דבר וחצי דבר, אלא הכפשה בתיאור עימות מילולי שהיה למחברו עם הסופר לפני 38 שנה על רקע פוליטי. בן נון האשים את עוז במאמר כי בהזדהותו בבחירות 1981 עם מחנה השמאל, הוא ואחרים (א"ב יהושע וס. יזהר) גרמו שסע עדתי וחברתי בעם. עוז דרש ממנו התנצלות, ולדבריו, דרש זאת בבוטות. מה הערך של תיאור עימות מילולי, במעמד צד אחד, לאחר 38 שנה?

האשמה שהוטחה בעוז הזויה, בזוכרנו מי הדליק באותם ימים את אש השיסוע והקיטוב העדתי בכיכרות הערים, כדי להציל את שלטונו הכושל בשנים 1977–1981 (למעט הישג השלום עם מצרים). זהו המשכו של קו שהתבטא בדברי ההספד שפירסם עורך המוסף ביום מותו של עוז, "מת הנשיא של השבט הלבן".

אביקם הראל, תל אביב

לוחמי חירות, כמוכם

בתגובה על המכתב למערכת "יש חלקות של חללי אצ"ל", מאת יוסי אחימאיר ("הארץ", 5.3)

מר אחימאיר היקר, אם כדבריך, פיצוץ מלון דוד המלך בירושלים (שרוב ההרוגים בו היו אזרחים) היה בין המבצעים שזירזו את יציאת הבריטים מהארץ, אין סיבה ש"מחבלים פלסטינים" לא ימשיכו בפעולות ההתנגדות שלהם, בעיקר בשטחים הכבושים, בתקווה שיום אחד הפעולות הללו יביאו ליציאת השלטון הישראלי מהגדה.

צאצאי אצ"ל ולח"י צריכים להיות הראשונים להבין לרוחם, להפסיק לקרוא להם מחבלים ורוצחים, וליזום את השימוש בכינוי המתאים יותר — לוחמי חירות. הפעולה במלון דוד המלך היא לא היחידה שהביאה למות אזרחים למען המטרה הקדושה של שחרור הארץ. היו יריבים הוגנים, גם אם באיחור.

מיכאל דן, תל אביב

שלוש הערות שוליים

מערכת הבחירות התחילה ברגל שמאל: 1. אני לא מבין למה ביבי אומר שגנץ הוא שמאל כשגנץ בכלל לארג'. 2. ביבי, לעומת זאת, הוא איטר יד ימינו (שמאלי...). 3. מתי נזכה לשמוע שוב מביבי את אחד ממשפטיו היותר מוצלחים: "בואי, שרה'לה, הולכים!"

זאביק זהבי, ראש העין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו