בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

תירגם יפה, שרגא פרידמן | מכתבים למערכת 17.3.2019

תגובות

תירגם יפה, שרגא פרידמן

בתגובה על "טוביה עדיין חולב", מאת אייל שרף ("הארץ" 11.3)

שמחתי בעניין שגילו איל שרף וגלריה בהפקה המיוחדת במינה של "כנר על הגג" ביידיש, באוף ברודוויי. מה שהוחמץ בכתבה הוא העיקר. כלומר, היידיש. לראות קהל אמריקאי (ולא בהכרח יהודי) ממלא אולם כבר חצי שנה כדי לראות את המחזמר האהוב ביידיש — זו תופעה שצריך להבין. ההפקה הזו זכתה בבמאי מבריק כג'ואל גריי (זכה בפרס האוסקר ובפרס טוני על תפקידו ב"קברט"), בשחקנים, בזמרים ובמוזיקאים מהשורה הראשונה (סטיבן סקייבל בתפקיד טוביה שווה קפיצה לניו יורק) וגם, אם יורשה לי, במתרגם מוכשר, משלנו — השחקן שרגא פרידמן ז"ל, שהיה גם אבי.

אבי, שינק יידיש מילדות, עשה את המופלא: הוא החזיר את טוביה החולב לשפת המקור, שפתו של שלום עליכם, ולניב המדויק שדיברו בו במקום כמו אנטבקה. הוא החזיר לאנטבקה את החמלה, ההומור והחיבור העמוק ליהדות שהיידיש מאפשרת, ושהאנגלית טישטשה. משחקי המלים שבחר והביטויים הלשוניים היו כה שונים מהמקור באנגלית, עד שההפקה נאלצה לתרגם את היידיש בחזרה לאנגלית בשביל הכתוביות. המבקרים בעיתונות האמריקאית יצאו מגדרם מההפקה בכלל ומהתרגום בפרט. הקהל ממשיך למלא אולמות וההפקה בוחנת הצעות ממקומות כמו סידני, ברלין ושנחאי.

למחזמר ביידיש הדבר הוא בגדר נס. ב–1966 תירגם אבי את המחזמר, וגם זכה לביימו בשביל גיורא גודיק. כשחקן הוא לא הספיק להגשים חלום אחרון — להיות טוביה על הבמה בעצמו. הוא הלך מאתנו בפתאומיות בשנת 1970, בגיל 46. שמו הושמט מהמהדורה המודפסת, והעדנה שהיידיש והתרגום הזה זוכים לה בניו יורק לא באו לידי ביטוי בכתבה. זהו בהחלט אירוע משמח להפקה, אבל גם — ואולי בעיקר — למורשת היידיש.

יעל פרידמן, תל אביב

אני יודע מה כולם יגידו

בתגובה על "סרטון ההתעללות בנצח יהודה: זו החפלה של כולנו", מאת גדעון לוי ("הארץ", 13.3)

כאשר ראיתי את סרטון ההתעללות של חיילי נצח יהודה התמלאתי בייאוש, ולא בשל האלימות. הפורנו וסרטוני הזוועה במרשתת הקשיחו את בני דורי, הפכו אותנו לאדישים כלפי אכזריות, גרפית ככל שתהיה. אני מיואש מהידיעה, כי שוב יתפתח שיח חירשים בעניין הנעשה בשטחים. כל צד ייתאר גרסה אוטופית או דיסטופית — דיכוטומיה של שחור ולבן. אני מבין שגדעון לוי מנסה לזעזע את קוראיו במאמרו "החפלה של כולנו", בכך שהוא מכתים את כל הצבא ואת כל החיילים בפועלם של בודדים. הכיבוש לדעתו הוא כמו מחלה ויראלית. הוא נמצא מתחת ללשון, תפור לדפנות המעיים ומופץ באמצעות העיניים.

אני משער שהימני הפטריוט התורן יענה ללוי, יאשימו בבוגדנות ובחבירה לעוכרי ישראל, ויתפלא כיצד הוא מעז לדבר כך על חיילינו, בנינו אשר מגִנים בגופם על קיומו התל־אביבי המפונק. בתום התקוטטות מספקת והוצאת אגרסיות הדדית יתפוגג "דיון" זה ויטבע בתהום הנשייה, בלי שתרם בצורה כלשהי לשינוי המצב. זה ייאוש אמיתי רבותי, בעיני אין עוד שיח. התאהבנו באמיתות מוחלטות והמשכנו לתעב זה את זה. הכל כמובן בשם האמת והצדק.

איתמר שקד, תל אביב

רוצים שינוי אקלים

לקראת הבחירות יש מפלגות, המשתמשות בביטוי "שינוי אקלים" כדי לבשר לנו שהן עומדות לחולל שינוי במערכות השונות של החברה בישראל. חבל מאוד שאף אחת מהן אינה מתכוונת למונח עצמו. מפלגה שתישא על דגלה את איכות הסביבה וניקיונה ותקדש את המרחב הציבורי, תחולל שינוי בתחום מוזנח זה. היא תשיג שינוי אקלים פיזי ונפשי.

לשם כך נדרש חזון. בואו נשים בראש החדשות, ובראש המצעים המפלגתיים, נושאי טבע וסביבה — שהם מרתקים וחשובים בהרבה יותר מהנאמר עד היום — ונחולל את שינוי האקלים האמיתי.

דורית אליאסון, גבעת עדה

אצ"ל הזהיר, הפלסטינים לא

בתגובה על המכתב למערכת "לוחמי חירות כמוכם" מאת מיכאל דן ("הארץ" 13.3)

חשוב להזכיר למיכאל דן שבמלון המלך דוד שכנה המפקדה הראשית של הצבא הבריטי, ולכן היה מטרה לגיטימית במלחמה שניהל אצ"ל נגד השלטון המנדטורי. אצ"ל פעל במסגרת תנועת המרי העברי, שהיה ארגון־גג של ההגנה, אצ"ל ולח"י. יש לציין שאצ"ל שלח הודעות התרעה על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, לקונסוליה הצרפתית הסמוכה למלון ולעיתון "פלסטיין פוסט". מטרת ההודעות היתה למנוע פגיעה באזרחים.

המפקד הבריטי סירב לפנות את המלון, וזה הביא להרג האזרחים. דן מתעלם מהעובדה, שמחבלים פלסטינים מעולם לא התריעו לפני ביצוע פעולות הטרור שלהם — מטרתם היא להרוג אזרחים רבים ככל האפשר. לכן מופרכת ההשוואה שדן עושה בין לוחמי אצ"ל למחבלים פלסטינים.

פרופ' יעקב אמיר, ירושלים

אוי לאוזניים שכך שומעות

השתתפתי בכנס "כלכלת הדורות הבאים" של TheMarker והייתי עד, לצערי, להופעה מבעיתה של שר החינוך במדינת ישראל, אשר רואיין במהלך הכנס. המוטו העיקרי של הראיון, בצד "עובדות" לא נכונות שנשמעו מפיו, היה המלחמה שהוא ושרת המשפטים של מדינת ישראל מנהלים ומבקשים לנהל נגד שניים: חמאס ובית המשפט העליון של מדינתנו. בית המשפט העליון הותקף באותו להט ובאותה שנאה שחמאס הותקף בהם, משל שניהם אויבים שווים של מדינת ישראל.

בנט סיים את דבריו בהזמינו את הציבור להצביע למפלגתו, כדי שיהיה לה כוח מספיק לשם קבלת שני תיקים בכירים בממשלה הבאה — תיק הביטחון לו, כדי שיוכל להילחם בחמאס, ותיק המשפטים לשקד, כדי שתמשיך להילחם בבית המשפט העליון. אוי לאותה בושה, ואוי למדינה שאלו שרי החינוך והמשפטים שלה.

מרדכי גרון, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו