בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

{"title":"מאמר המערכת","items":[]}

את אבי הטבח הזה זיעזע | מכתבים למערכת 1.3.2019

80תגובות

את אבי הטבח הזה זיעזע

בתגובה על "תועבת חנן פורת", מאת רוגל אלפר ("הארץ",27.2)

לכבוד רוגל אלפר,

חנן פורת היה אבא שלי. הוא היה רחוק מאוד מאלימות, ודאי מגזענות ורצחנות מכל סוג שהיא.

הסרטון המדובר (״פורים שמח״) ערוך, חתוך ומגמתי. עד כמה שאני יודע, לאחר שאבי טען כך, אף אחד לא טען אחרת.

המלה ״משבר״ היתה חלק מהטרמינולוגיה של אבי. גם כשהוא גסס מסרטן הוא אמר ״לפעמים יש משברים״, כך גם לגבי מוות של אנשים קרובים אליו, וכן, גם על משברים לאומיים ואנושיים כמו טבח גולדשטיין.

מספיק להסתכל בראיון האחרון אתו שנמצא גם ברשת, שמהציטוטים שלך אני מניח שראית אותו. ציטטת ״כי תמיד אומרים פורים שמח״, אבל דילגת בעזרת שלוש נקודות (למה?) על ״אני זוכר איך גם אמרו פורים שמח בשעה שנרצח חברי הטוב אלחנן אתאלי״ והמשכת הלאה.

אלחנן אתאלי נרצח בפיגוע בירושלים בחג פורים. המסקנה המתבקשת מהציטוט המלא היא השוואה של ממש בין רצח של יהודי ורצח של ערבי ובין מוות של יהודים וערבים חפים מפשע. הדברים ברורים וחד־משמעיים. מי שהכיר, שמע או קרא את אבי אפילו מעט — לא צריך את ההוכחה.

זכותך המלאה לחשוב שכשדברים נוראיים קורים לא צריך לחגוג את פורים. אבי לא חשב כמוך. אני עצמי לא יודע מה עמדתי בעניין הזה, אבל זו לא מחלוקת שבגללה צריך לתעב אדם.

הגישה של אבי כלפי הדברים הללו, שאותם הוא כינה ״משברים״, היא שהם כואבים מאוד, אבל צריך לנסות להרים ראש, להסתכל על החזון ולנסות ללמוד מהם, לתקן אם אפשר את מה שאפשר, להשתדל להמשיך הלאה, ועד כמה שאפשר לא להישבר מהם.

אני מבין שבטרמינולוגיה שלך המלה ״משבר״ מקטינה את מעשה הטבח, אבל אני יכול להעיד מכלי ראשון שאת אבי הטבח הזה זיעזע באופן קשה מאוד! אגב, גם השימוש בגוף ראשון רבים היה עניין שגרתי אצלו, גם כשהוא דיבר רק על עצמו.

אבי היה אדם מאמין. הוא האמין באלוהים, האמין במדינה והאמין באדם.

גם אני מאמין. מאמין שאפשר לא להסכים, שמותר שיהיו מחלוקות חריפות, אך שאין לנהוג ברשעות זה כלפי זה. מאמין בך רוגל אלפר, שאתה יכול לתקן. לתקן במעשה ובשיח.

יחיעם פורת, כפר עציון

אל תהיו בריוני הכיתה

במשטר הבריונות הלאומני בישראל, האזרחים הערבים סומנו כ"ילדי הכאפות" של הכיתה. עכשיו שוב הבריון של הכיתה מטיל עליהם חרם. בפעם הקודמת הוא אמר שהם "נעים בכמויות" (ומישהו מאחור צעק: "הזועביז"). עכשיו הוא מנסה להפוך את זה לנוהג כיתתי כולל.

לילדי כאפות יש תפקיד שהבריון לא יוותר עליו לעולם: הם צריכים להכין את הסנדוויצ'ים להפסקת עשר; להביא מים מהברזייה — אבל הם פסולים מראש לכהן בוועד הכיתה. בשביל זה הם שם, כדי להיות פסולים. בריון אחר, מהשורה שמאחוריו, צועק כל הזמן שצריך בכלל לזרוק אותם מבית הספר לצמיתות.

החרמה מראש של אפשרות לקואליציה עם המפלגות הערביות היא שיבוש כללי המשחק הפרלמנטרי. האשמת מי שיש לו הצעות אחרות לעיצוב אופיה של המדינה, ואף לשינוי מהותה, בחיסול עצם קיומה — היא קיעקוע של המשטר הדמוקרטי, כי דיון מתמיד, עד שורשי המהות של המדינה, הוא ממהותה של הדמוקרטיה.

צריך לשבור את החרם הפוליטי על הערבים אזרחי ישראל. מי יעשה את זה? ח"כ סתיו שפיר העזה ראשונה ופירסמה השבוע בפייסבוק ובטוויטר: "מה נהיה, אתם בוחנים כניסה לקואליציה לפי גזע ומוצא?" אבי גבאי הלך חצי צעד וצייץ ש"מפלגת העבודה מובילה את נושא החיים המשותפים בין יהודים וערבים. השוויון הוא ערך עליון ואנחנו מחויבים לו". בני גנץ, יאיר לפיד, משה כחלון ועוד ועוד — השמיעו את קולכם הברור נגד החרם. גם אם אמרו את זה קודם, לפניכם, לא משנה. קולכם מכריע.

בישורת האחרונה יישלפו החרבות ולהטוטני האש יכנסו לזירה. כל מי ששתקו, או ישבו מהצד וצפו, כל מי שהופלה, כל מי שספגו השפלות והדרה — צריכים להפר עכשיו את החרם. זו הזדמנות לתיקון אישי, ולאומי, עבור כל האזרחים, עבור המדינה שלהם. רשימת מפירי החרם תיסגר בתשעה במארס בשעה 12:00. הצטרפו עכשיו, שלא תצטערו אחר כך.

שולי דיכטר, מענית

הניחו להולכים

הצלחתי. כן, הצלחתי להבין כי תשדיר הליכוד נגד השמאל על רקע קברי חללי צה"ל בזוי ומביש, למרות שאיני אח שכול. לא צריך לאבד אח או חברים במלחמות ישראל כדי להבין את מה שאתה, בנימין נתניהו, הבנת אישית, בהודעתך המסתייגת בעקבות הסרט. צריך פשוט להיות רגיש, נתניהו, להבין את הזולת ולהתעלות. הניחו לחללי צה"ל. הנח לנו.

ענר אטר, תל אביב

בעצם, אתה צודק

כמעט ואין משפט אחד — בטלוויזיה, ברדיו ובסתם שיח חולין — שבו הדובר אינו משתמש במלה שהפכה להיות, בעצם, מלת הקישור המקובלת ביותר: בעצם. בעצם, זה לא מה שהתכוונתי לומר, בעצם השחקן מרשים, מדהים מעל ומעבר. מכאן והלאה אשתדל בעצם לא לחזור על המלה יותר מפעם אחת בפסקה.

המלה הזאת מגוננת על הדובר. הוא לא מתחייב, ייתכן שיטילו ספק בדבריו והיא משמשת גיבוי: לא התכוונתי, הבנת אותי לא נכון, התנאים השתנו, נזכרתי, שכחתי, התבלבלתי, אתה צודק. הכל במלה אחת קטנה.

הדבר ניכר בקרייני הטלוויזיה. הם לא מתחייבים למה שפיהם פולט, יש להם מילוט, כמו חדר, והם ימצאו את דלת הסתרים, בעצם. שלא לדבר על פוליטיקאים בשנת בחירות. ידוע שפוליטיקאי לא חייב למסור את כל המידע המוכר לו שמא יטעה ולכן, בעצם, נוח לו מאוד לדקלם, "אני אמרתי?" ומכאן לתפקידו הבא כמייצג את "מדינת בעצם" שעדיין לא החליטה מהי באמת.

ד"ר נחום ורבין, תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו